נפל על מזבח השקט

כותב בלב דומע. לב מתפוצץ מכאב על אח שנהרג בידי אח אחר. אח אחר שמשולהב ומשוכנע שהוא רודף אחרי אויב האומה!

איך אהוביה – נער מסור לארצו ולתורתו. נער עדין ואהוב, הפך לאויב האומה? אויב שצריך להעיף משולי הדרך הלגיטימית? אויב שחייו מזולזלים יותר מאלה של סוחרי סמים וראשי מאפיות מסוכנות?

יש כאן אידיאולוגיה שמנסה למכור שקט. שששש! שקט! אין כאן מלחמה על הארץ בין יהודים לערבים! יש רק מלחמה בין אנשים שרוצים לחיות בשקט ובין אנשים שעושים בלגן!

על פי תרבות השקט, מי שמפר את הסדר הציבורי, ולא משנה מאיזה צד – הוא הוא אויב האומה והאנושות. בכלל לא משנה באיזה צד הוא, ערבי או יהודי – העיקר הוא שהוא מפר את הסדר הציבורי. ואנחנו הרי רוצים לתחזק את האשליה שהערבים בכלל לא נלחמים איתנו על הארץ – הם גם בסך הכל רק רוצים קצת שקט, כן, קצת שקט והכל יסתדר.

בעצם זה כן משנה אם הוא ערבי או יהודי, כי ערבי שזורק אבן או משתלט על שטח – זה רגיל וברור, זה לא כל כך מפר את השקט. אבל יהודי שיש עליו רק חשד שאולי הוא מפר את השקט? אוי ואבוי זה כבר אזעקת אמת לכך שהשקט הקדוש הולך להיות מופר – ואז המציאות האמיתית תעז לטפוח על פנינו! אוי! חייבים לעצור את זה בכל מחיר! ולנגוח את מפרי הסדר היהודיים על מעבר לשולי החברה – ושיתהפכו עם האמת שלהם!

איך אתם הורגים את אח שלכם?!! הרי הוא נלחם אתכם על אותה ארץ!! איך?!

אז זהו שהפסקתם מזמן להילחם על הארץ. אתם כבר 54 שנים נלחמים רק על שקט! ומי שמפר את השקט – לא רק שלא נלחם אתכם אלא נגדכם – אז הרגתם אותו ברשלנות מתנגחת.

והרשלנות הזו מסתבר – עושה לכם לא מעט רעש עכשיו. אולי כדאי שתתחילו להקשיב לרעש הזה, אולי הוא יזכיר לכם בכלל בשביל מה אנחנו פה? בשביל שקט? או בשביל אהבת הארץ?

צבי בן ראובן – קשת.