אמירות משיחיות

זה היה צפוי. אביחי מנדלבליט לא יכול היה, למיטב הערכתי, להכיל זאת יותר. הקריסה המהדהדת של כתב האישום – כך אני קורא את הדברים – בבית המשפט המחוזי בירושלים הובילה אותו, בעיניי, לאמירות הזויות; כמעט משיחיות.

הדלפתן, הייתה לה רק מטרה אחת; להכפיש את מושא שנאתו ולומר לציבור המקשיב  בפלצות, לדעתי,  למה שעולה מן העדויות, שלא הייתה לו כל אפשרות אחרת. כלומר, שהגשת כתב האישום  הייתה הדרך היחידה , לתפיסתו,  להצלתה, כביכול, על הדמוקרטיה. 

היועץ המשפטי לממשלה גם השתמש ב"שיחה הסגורה"  בביטויים עמומים, על גבול המוזרות, למיטב התרשמותי, שאחד מהם התייחס לרצונו לשמור  על  ה  –  D.N.A של העם היהודי. אינני ודע למה בדיוק הוא התכוון  כשהוא הוסיף גם את זה:  "חסדי שמיים הצילו אותנו מנתניהו ",  אבל לי זה הזכיר משיחי שקר מן ההיסטוריה היהודית. 

כך או אחרת, מעולם  לא דיבר כך איש במעמדו של היועמ"ש  על נאשם בעיצומו של משפט. הפגיעה בחזקת החפות, אין חמורה ממנה; כמו גם האימוץ של שיטות חקירה מן העולם הטוטליטארי. 

אני יודע שרק פעם אחת הודח יועץ משפטי לממשלה בידי הממשלה, אבל התקדים נקבע. זה היה בתקופה שבה שלטה ממשלה רוטציונית בשנות ה- 80' . יצחק זמיר, אז היועמ"ש, התעקש לפתוח בחקירה פלילית נגד ראשי השב"כ בפרשת קו 300 בניגוד לעמדת הממשלה. באישון לילה נתקבלה ההחלטה להדיחו. הנשיא באותה עת, חיים הרצוג, חנן את כל מי שהיה מעורב בפרשה; עוד בטרם משפט.

משילות איננה מושג ערטילאי. מדינה החפצה בחיים צריכה לדעת להפעיל אותה. ללא רתיעה. בנחישות. אין דרך אחרת - ומי שמופקד על הפעלתה הם נבחרי הציבור. לא הפקידות. לא היועצים המשפטיים – ולא השופטים.  

אבל זה לא מה שקורה כעת בישראל. אובדן הדרך ניכר בכל אשר פונים.  מי שמחזיק עתה ברסן השלטון, כל שהוא רוצה בו , למיטב הבנתי,  הוא להישאר ליד הקופה הציבורית. השררה היא התכלית. וחוד החנית של קבוצה זאת  בשנים האחרונות היה מנדלבליט. עזרה לידו, כמובן, החונטה היושבת בגבעת רם. זכויותיו  של  בנימין נתניהו, מנהיגו של מחנה המונה מיליוני אזרחים, הפכו למרמס. מערכת אכיפת החוק נהגה בו כמו באחרון התגרנים בשוק.

כינויי גנאי היו תמיד נשקו של מחנה השמאל. עגלתו הייתה  לגמרי ריקה;  אבל הוא תמיד ידע כיצד לעלוב במחנה האחר. לפני עשרות שנים אנשיו כינו את חבריי במחנה הלאומי צ'חצ'חים. אחר כך, הם השתמשו בביטויים מעליבים אחרים  ולאחרונה הם התאהבו בכינוי ביביסטים. 

השיטות, נשארו אותן שיטות. מנדלבליט למד אותן היטב.  קודם יורים  את החץ ואחר כך מקיפים אותו בעיגול.  המהפכה השלטונית, בחסותה של התעמרות משפטית,  רחשה כל העת מתחת לפני השטח.  

דא עקא, הניצחון הזה, של החותרים לשינוי פניה של המדינה היהודית, לא יכול לשרוד, להערכתי, לאורך ימים. סופו להפוך לזרם דלוח של מי אפסיים. ההתעשתות תהיה חדה; וגם כואבת.