בכנס IAC פגשנו את הזמרת ניקול רביב שיחד עם אל"מ גולן ואך שרה את 'התקווה' ואת 'הללויה' בהתרגשות רבה בכנס.

"היה מאוד מרגש. היה לי כבוד לשיר עם גולן ואך. כולם לוחצים לו יד והוא מפרגן ואומר להם שאני הזמרת", מספרת רביב, עולה חדשה לישראל בעצמה שגדלה בבית ישראלי במונטריאול. הוריה שבצעירותם עלו לישראל ממרוקו ורומניה עברו לקנדה במגמה להישאר שם תקופה קצרה שהלכה והתארכה.

רביב התחברה למוסיקה וכדי ללמוד במקום הטוב ביותר עברה לניו יורק, שם התקבלה לאקדמיה למוסיקה, שם למדה מוסיקה ותיאטרון במשך ארבע שנים והפכה לזמרת הבית של קבוצת הוקי השרה את ההמנון האמריקאי ובמפגשים עם קבוצות מקנדה שרה גם את ההמנון הקנדי.

ההופעות הללו ואחרות הפכו אותה למפורסמת, והיא מספרת על הופעה אחת שהפכה אותה למפורסמת מאוד שכן המיקרופון הפסיק לעבוד במהלך השירה והקהל כולו הצטרף לשירה במפגן מרגש שליכד אנשים בעלי עמדות ותפיסות שונות.

למרות כל אלה בחרה רביב לעזוב מאחוריה את ארה"ב ולעלות לישראל. "הנפש שלי בישראל", היא אומרת. "אני יהודיה, אני ישראלית למרות שאף פעם לא גרתי בישראל וזו הפעם הראשונה שאני אזרחית ישראלית וחיה את החיים הישראליים".

"ההורים דיברו בבית עברית. זה היה חשוב להם שנדבר עברית ונהיה ציוניים. בית הספר שלי, 'הרצליה' היה מאוד ציוני ולימדו אותנו בו עברית, המורים דיברו רק בעברית והטמיעו בנו את אהבת ישראל ובשלב כלשהו החלטתי שזה העיתוי. אני ממשיכה במוסיקה גם אחרי שעליתי עם בעלי לישראל. אני חושבת על סבא וסבתא שלי שכבר לא פה. עשיתי את זה בשבילם, להמשיך את השורשים ולמצוא את השורשים".