מי האישה שהמציאה את בגדי התינוקות עם התיקתקים הבלתי אפשריים? אילוסטרציה
מי האישה שהמציאה את בגדי התינוקות עם התיקתקים הבלתי אפשריים? אילוסטרציה צילום: ISTOCK

מי שלא אוהב את החורף, שיבדוק מה לא בסדר אצלו. אין כמו החורף – קור, גשם, חושך, יושבים בבית בשקט ושותים תה בקולניות, כל מה שגורם אושר לפולנים כמוני, אם פולנים מסוגלים לחוות אושר. אבל מה שאני הכי אוהב בחורף זה שלא מזיעים. בכלל. אלא אם כן צריך להלביש ילד.

ילד קטן הוא כמו סופגנייה. הוא עגלגל, הוא מתוק, וצריך לשמור עליו טוב טוב שלא יתקרר, אחרת הוא נהיה צמיגי ולא ראוי למאכל. ילד מקורר זה נזלת, זה ליחה, זה אף סתום, זה לילות בלי שינה, זה גננת שממליצה לקחת אותו לרופא ובינתיים לא לבוא לגן, כאילו שנזלת היא לא חומר גלם יסודי ביצירה שהילדים עושים. בגלל זה צריך להלביש את הילד היטב בבגדים חמים וגרביים יבשים, במיוחד אחרי שהוא יוצא מהמקלחת המהבילה טרי וריחני כמו סופגנייה שהרגע יצאה מהטיגון.

וכאן בדיוק מתחילה הבעיה. לנשים יש כוחות־על, הן יודעות להלביש תינוקות צ'יק צ'ק. אני, בגלל שאני גם גבר וגם בעל, זאת אומרת בעל ידיים שמאלניות, לא מסוגל לבצע שתי פעולות במקביל. עם המקלחת אני עוד איכשהו מסתדר, אבל אחרי שהחום והמים עולים על גדותיהם צריך להמשיך הלאה בחיים, זאת אומרת לעטוף את הנער במגבת ולעבור אל המקום שגורם צמרמורת איומה לכל גבר באשר הוא: מחלקת ההלבשה.

בתיאוריה זה פשוט. משכיבים את הבחור על משטח ההחתלה, ביד אחת שומרים עליו שלא ייפול ואת היד השנייה שולחים הצידה ושולפים חיתול. החיתול נופל, אז עכשיו צריך להתכופף ולהרים אותו, תוך כדי שיד אחת ממשיכה לשמור על התינוק שלא יחליט דווקא עכשיו לעשות ונהפוך הוא ולהכיר מקרוב את כוח המשיכה. אם אתה גבר גמיש, או אישה, זה תרגיל אקרובטי סביר. אבל אם אתה גבר כמוני אתה צריך לצלול, להרים את החיתול כמה שיותר מהר ולקוות שהכול יעבור בשלום, כולל המכה שאתה חוטף בראש כשאתה מתרומם בחזרה עם החיתול. חלק אינטגרלי מהחוויה.

מה עכשיו? בקיץ פשוט מחתלים את התינוק ושולחים אותו לדרכו לשלום. בחורף אתה עומד מול ערמת בגדים אכזרית ושואל את עצמך מה בא לפני מה. הכלל היסודי הוא שככל שבגד עבה יותר ככה מלבישים אותו מאוחר יותר, כדי להקשות על החיים. אז בתור התחלה לוקחים את הבגד הדק ביותר ומלבישים על התינוק. היתרון בבגד הבסיסי זה שהוא דק למדי והפתח התחתון שלו רחב, כך שלא מאוד מסובך להעביר דרכו את הראש של הילד. האתגר הוא לדאוג שהראש ייצא מהצד השני. ולסגור את התיקתקים של הבגד. יש לבגד המון כפתורי תיק־תק, שהומצאו כנראה על ידי אישה שהתחביב שלה היה להתעלל בגברים. עד היום כל הגברים בעולם עומדים מול הבגד ושואלים את עצמם במשך שעה ארוכה איך להתאים כפתור לכפתור בלי שאחת הידיים של הילד תישאר כלואה הרחק מהשרוול.

התעייפתם? חכו, רק התחלנו, צריך להלביש לנער מכנסיים. כן, על שתי הרגליים. כן, כל רגל בנפרד, לא שתי הרגליים באותו מכנס. ככה אמא שלו רוצה, לך תבין.

עכשיו צריך להלביש לו את הסוודר, שהוא בגד נוקשה וחסר רחמים. גם הגברים הקשוחים ביותר נשברים בשלב הזה ופשוט עוצרים הכול ומחכים לקיץ. הסוודר מורכב מארבעה חלקים: פתח תחתון להכנסת הראש, פתח עליון ליציאת הראש, ושני שרוולים עבים שאותם צריך לגלגל, לתפוס בחוזקה בשרוולים של הבגד התחתון כדי שלא ישתבללו פנימה, ולהלביש אותם על ידיו של הילד הבוכה מרה בעודו מתפתל ומנסה להתהפך הצידה כדי לברוח מרוע הגזירה. לנשים יש יכולת מולדת להלביש לתינוק את הבגד עוד לפני שהוא מזהה את המפגע ומתחיל להשתולל, אבל אני בעוונותיי נולדתי גבר, אני יכול לבצע רק פעולה אחת – או לקפל את השרוולים של הסוודר, או להחזיק את השרוולים התחתונים, או לאבטח את התינוק שלא ייפול או לעשות לו פרצופים מצחיקים כדי שלא יפחד מהסוודר. בפועל השרוולים של הסוודר הולכים מכות עם השרוולים האחרים, יד ימין מתחלפת עם יד שמאל, הראש של הבחור נתקע באזור המכנסיים וכשאני סוף סוף מצליח למצוא אותו אני עושה לו פרצופים מצחיקים, ואז הוא שוכח לפחד מהסוודר ומתחיל לפחד ממני.

וכל הזמן הזה הוא בוכה, וצועק, ומזיע. גם אני. אבל אסור לפתוח חלון, כי הילד עלול להתקרר. גם ככה הוא נראה כמו סופגנייה עם הבגדים המגושמים והדמעות שנוזלות כמו ריבה והריח המתקתק הזה מהחיתול. רגע, שוב?

שוב צריך להפשיט אותו, שוב להחליף חיתול, שוב לחזור על כל התהליך. בתיאוריה זה מאוד פשוט. בפועל אולי בכל זאת כדאי לפתוח חלון. אנחנו עלולים להתקרר? אז נתקרר. יש יתרונות גם באף סתום.

*** מאיר יצחק עלינו ***

ברכות לניר אורבך מימינה לרגל מינויו הקרב לשר ההתיישבות. עוד לא לגמרי ברור איזו, כי את ההתיישבות הבדואית הלא חוקית הממשלה כבר הכשירה ואת החוק להסדרת ההתיישבות היהודית היא הפילה, לכן המסקנה הבלתי נמנעת היא שמדובר בשר ההתיישבות על הכיסא.

ברכות גם למאיר יצחק הלוי מתקווה חדשה שמונה השבוע לסגן צרת החינוך, אחרי שרק לפני כמה חודשים הוא נכנס לכנסת בזכות החוק הנורבגי והוכיח שאכן, יש תקווה חדשה. לג'ובים.

למה צרת החינוך צריכה סגן? מאותה סיבה שהממשלה צריכה שר התיישבות ושר לענייני אלי אבידר. יפעת שאשא־ביטון נאלצה להסתדר במשך שישה חודשים שלמים בלי סגן, וזה לא היה פשוט בכלל. הנה, לבנט יש שני סגנים וממלא מקום אחד ובכל זאת הוא עושה הכול הפוך, ולשאשא־ביטון לא היה עד עכשיו אפילו סגן אחד ואף על פי כן היא הצליחה לזרוע הרס וחורבן בכל אשר נגעה ידה. אבל עכשיו היא באמת חייבת סגן, כי היא בדיוק פיטרה את מנכ"ל משרד החינוך שתמך בחיסון ילדים, למרות שהיא אמרה לו בפירוש שבבתי הספר לא יהיו חיסונים, רק צילומים שלה מזוויות מחמיאות כדי שכולם יראו איך הג'וב הזה גדול עליה.

לצערם של שאשא־ביטון והפטרון שלה גדעון סער, את האזרחים אי אפשר לפטר. זאת אומרת הם עובדים על זה. ביוזמת גדעון האמיץ הקואליציה מקדמת שני חוקים שיעבירו את הכוח מהציבור הנבער למערכת המשפט הנבונה. חוק אחד קובע שלא הציבור יחליט מי יהיה מועמד לראשות הממשלה אלא רק היועץ המשפטי לממשלה, וחוק נוסף מסמיך שופט, אלא מי, לצנזר מהאינטרנט פוסטים של אנשים שלא באים לו טוב בעין.

עכשיו, לקראת כניסתם של החוקים החדשים לתוקף, מישהו צריך לחנך את האספסוף הפרוע. שאשא־ביטון והלוי הם האנשים הנכונים במקום הנכון: הם יחלקו המון ג'ובים, ייתנו למקורבים שלהם תקווה חדשה ויהפכו את המשרד החשוב הזה מסתם משרד חינוך למשרד החינוך מחדש.

וכל הכבוד לבנט שידע להתעלות מעל שיקולים קטנוניים של אידאולוגיה וכיבוד הבטחות לבוחר, וזיכה אותנו בממשלה היפהפייה הזאת, כמו שהוא קרא לה ממש השבוע.

וכמובן, ברכות חמות למר הלוי מאיר יצחק. אוי, כמה שהוא יצחק.

לתגובות:dvirbe7@gmail.com