השבוע עברו שלוש שנים מאז היום ההיסטורי שבו דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית דאז, הכיר בירושלים כבירת העם היהודי. היה זה ערב מרגש לכל אדם שנפש יהודי הומייה בו: הנשיא של המעצמה הגדולה בעולם הכיר בשורשים העמוקים של העם שלנו בארץ הזאת. הכרתו הזכירה את הצהרת כורש לפני 2,500 שנה, והצהרת בלפור לפני 100 שנה. זה היה גם צעד מקדים להעברתה של שגרירות ארצות הברית לירושלים.
אך מאז חילופי השלטון בארצות הברית, יחד עם חילופי השלטון בארץ, התחילה מתקפה מאורגנת ומסודרת של הממשל החדש כדי לפגוע בריבונות הישראלית בירושלים.
כבר בפגישה הראשונה של ראש הממשלה נפתלי בנט עם הנשיא ביידן, העלה ביידן את נושא הבתים בשכונת שמעון הצדיק (שייח' ג'ראח). הנשיא אמר לבנט שהוא מצפה לראות פתרון שיאפשר לדיירים הפלשתינים להישאר בדירות שבהן הם גרים כרגע. להזכירכם, מדובר בוויכוח נדל"ני שבו דיירים פלשתינים מסרבים לשלם שכירות לבעלים היהודים של הקרקעות שעליהן בנו את הדירות שלהם, למרות שבית המשפט קבע בצורה חד־משמעית שמדובר באדמות יהודיות. הפולשים הפלשתינים יכולים לסיים את כל הוויכוח אם רק ישלמו שכירות במחיר מוזל (שכירות מוגנת) לבעלים היהודים, כך שפתרון שישאיר אותם במקום כבר קיים. אולם הם מסרבים לעשות זאת, כי הם מסרבים להכיר בזכות של יהודים להיות בעלים של קרקעות בירושלים. מדובר בתפיסה אנטישמית מובהקת יחד עם דחייה של הריבונות הישראלית במקום, וממשל ביידן מקדם את העמדות האלו.
במקביל, ממשל ביידן ממשיך לתכנן פתיחת קונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים, שנסגרה עקב מעבר השגרירות לעיר. הקונסוליה גם היא תהווה פגיעה קשה בריבונות הישראלית בעיר, ותהיה הפעם הראשונה שבה מדינה פותחת גם שגרירות וגם קונסוליה באותה העיר. המסר ברור: העיר הזאת לא שייכת לישראל, אלא צריכה להיות מחולקת. ממשל ביידן מתעלם מההתנגדות של ממשלת ישראל לצעד הזה, ולפי דיווחים מתכנן לפתוח את הקונסוליה בצעד חד־צדדי, למרות שזוהי עבירה על החוק ועל כללי הדיפלומטיה הכי בסיסיים שיש.
את העדות האחרונה להתערבות של האמריקנים בנושא ירושלים קיבלנו בדיון בוועדה המחוזית בירושלים בנושא בניית השכונה החדשה באזור עטרות. בצעד חסר תקדים, האמריקנים שלחו שליחים שנכחו בזום בדיון של הוועדה, כדי ללחוץ על חבריה שלא לקדם את השכונה. מדובר בשערורייה – אין מקום בדיונים תכנוניים מקומיים לנציגים דיפלומטיים של מדינות זרות, גם אם הן בעלות ברית! ממשלת ישראל כבר התקפלה בנושא, ותכנון השכונה עוכב באמצעות תירוצים שונים בנושא איכות הסביבה. הנוכחות של האמריקנים בדיון סימנה לכולם מה הסיבה האמיתית לעיכוב.
בשלושת הנושאים האלו אנחנו רואים מגמה ברורה. ביידן לא יכול לחזור אחורה בצורה בוטה מהמעשים של טראמפ בנושא ירושלים, אך הוא גם לא רוצה להכיר באמת בריבונות הישראלית על ירושלים. הוא משתמש בכל הכלים שברשותו כדי למנוע את מימוש הריבונות הישראלית בעיר ולוחץ לוויתורים.
ביידן גם מודע למורכבות שיש בממשלה הזאת, שרובה שמאל וכוללת גם שמאל קיצוני. חלק לא קטן בממשלה דווקא מסכים עם עמדת ביידן, וביידן יודע שעם מספיק לחץ הוא יוכל להביא הישגים.
האמת היא שבתחילת כהונתו, ביידן לא התכוון להתעסק בנושא הישראלי בכלל, בלומדו מטעויות העבר של נשיאים אחרים. אך עם הממשלה שקמה, הוא מזהה הזדמנות לקדם מדיניות ברוח פרוגרסיבית שתחזק את הפלשתינים בירושלים ותפגע בריבונות הישראלית בעיר. אילו הייתה קמה ממשלת ימין חזקה, כל הנושאים האלו כלל לא היו עולים לדיון עם האמריקנים.
התגובה הישראלית היחידה שיכולה לעצור את הלחץ היא עמידה חזקה מול אותו לחץ. כל התקפלות, כמו ההתקפלות שלצערנו כבר הייתה בנושא עטרות, מזמינה עוד ועוד לחץ אמריקני. עמידה חזקה וברורה מסמנת שהלחץ לא עובד, וכך גם מייתרת את אותו לחץ.
הכותב הוא מנהל הפעילות בארץ של ארגון ציוני אמריקה, לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים