כמויות המלל והמתח הפוליטי סביב מינויו של משפטן בשירות הציבורי מספרות במקרה הזה את הסיפור כולו. עוד לא ישבה הוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אפילו ישיבה אחת, והרוחות רעשו וגעשו סביב זהותו של נציג שר המשפטים בוועדה. אחרי שמועמדו הראשון לתפקיד, מאיר שטרית, החליט להתפטר ולהשיב לארון שלדים ששלפו נגדו עיתונאים, החליט השר גדעון סער על מינויו של שר המשפטים לשעבר דן מרידור לתפקיד. גם המינוי הזה לא עבר בשקט, וביקורת מימין נשמעה על סער שבחר במועמד המזוהה כעושה דברו של הממסד המשפטי. כל הרעש הזה – וכוסות התה הראשונות טרם הוגשו לחברי הוועדה.
זה כמובן לא בכדי, שהרי מדובר כאן בבעל תפקיד ש"מחזיק יותר סמכויות מנשיא ארצות הברית" כפי שהגדיר זאת פרופ' שלמה אבינרי. הסמכויות המתרחבות והולכות שניכסו לעצמם היועצים המשפטיים לממשלה מול השרים וחברי הכנסת, בעידודו ובסיועו של בג"ץ, הציבה את היועמ"שים מעל לדרג הפוליטי הנבחר בסולם ההיררכי של קבלת ההחלטות. אם לא די בזה, כהונתו של אביחי מנדלבליט שתסתיים בסוף החודש הבא העצימה עוד יותר את הבעיה, כאשר מלבד אין־ספור מאבקים מקומיים שניהל עם שרים שונים הביא מנדלבליט לשיא את האבסורד שבכוחו הבלתי מוגבל של היועמ"ש. כתב אישום שהגיש נגד ראש הממשלה נתניהו תרם במידה לא מבוטלת לסבב של ארבע מערכות בחירות שהסתיים בהדחתו מכס השלטון.
סער מכין את הפיצול
לא שגדעון סער חשוד חלילה באהדת נתניהו, והחוק שהוא מוביל למניעת כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום יוכיח, אך הליך המינוי שהוא מוביל לתפקיד היועמ"ש הבא עומד כולו בסימן פיצול התפקיד רב העוצמה. זו כמובן אג'נדה ישנה של סער, שגם באה לידי ביטוי במצע הבחירות שלו, וסיומן של שבע שנות מנדלבליט נופל לידיו כפרי בשל. על פי הפרטים שהגיעו לידי 'בשבע' סער מכין את הקרקע לקראת המהלך כבר זמן רב בכמה מישורים, ומיד עם השלמת הליך המינוי של היועץ המשפטי החדש לממשלה הוא מתכוון להניע את תהליך הפיצול של התפקידים והסמכויות הנתונים כיום בידי היועמ"ש.
סער נפגש בחודשים האחרונים עם אנשי אקדמיה רבים האוחזים בגישות שונות כדי לקבל מהם מושג על מודלים שונים של פיצול התביעה, הייצוג והייעוץ שכולם נתונים כיום בידי היועמ"ש. מנעד האפשרויות גדול: מנטילת סמכות ההחלטה להעמיד לדין נבחרי ציבור מידי היועמ"ש ועד להעברת כל סמכויות התביעה לגוף אחר. סער מכוון למודל שיושב במקום טוב באמצע, כזה שהוא יוכל לקדם בהרכב הממשלה הנוכחי. נכון לעכשיו הוא טרם הכריע כיצד בדיוק ייראה תפקיד היועמ"ש החדש.
במישור נוסף סער כבר הכין את כל הנוגעים בדבר לכך שמבנה התביעה והייעוץ עתידים להשתנות. זה התחיל עוד אצל פרקליט המדינה עמית אייסמן, שהנסיבות החריגות בממשלה הקודמת גלגלו את מינויו לפתחו של סער, כאשר סער הודיע לו בעת המינוי שעליו להיות נכון לשינויים בתפקיד שאליו הוא נכנס, בהתאם לרפורמה שתתבצע במוסד היועמ"ש. במקרה של פיצול, כך הובהר לאייסמן, סביר להניח שרבות מסמכויות התביעה שנמצאות כרגע בידי היועמ"ש יועברו אליו.
מהלך דומה מתכנן סער גם בוועדה למינוי היועמ"ש. על פי החלטת הממשלה שמסדירה את פעילות הוועדה, שר המשפטים או ראש הממשלה יכולים לדרוש להופיע בפני הוועדה ולשטוח בפניה את שיקוליהם השונים בבחירת המועמדים. סער מתכוון לנצל את הזכות הזאת, ובין השאר להבהיר לחברי הוועדה כי רפורמת פיצול תפקידי היועמ"ש היא תהליך שמתוכנן באופן מיידי, ועליהם ליידע בכך את המועמדים ולשקלל את נכונותם לשתף פעולה עם המהלך כשהם מקבלים את ההכרעה.
הוועדה, צריך לציין, אינה בכיס של סער כלל. בשונה מוועדות מינוי בכירים אחרות, כמו למשל זו שדנה לאחרונה במינויו של עמיר פרץ ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, ועדת האיתור ליועמ"ש אינה עוסקת באשרור מועמדים שהשר החליט למנותם אלא היא זו שמחליטה על זהות המועמדים. כלומר, על אף שלשר יש זכות להציע מועמדים משלו, שבזהותם נעסוק בהמשך, הוועדה לא חייבת לקבל אותם והיא עשויה בסופו של תהליך להעמיד לבחירתו של השר שני מועמדים שונים מאלו שהציע לכתחילה. במקרה של היועמ"ש מני מזוז, למשל, בחירתו הייתה תולדה של מחלוקת בין השר הממנה לוועדה, מחלוקת שהסתיימה במין פשרה.
גם זהות היושבים בוועדה אינה נתונה בידיו של השר. על פי אותה החלטת ממשלה משנת 2000, הרכב הוועדה נקבע על פי הסדר הזה: מקום אחד בוועדה שמור לשופט בית המשפט העליון בדימוס שייבחר על ידי הנשיא הנוכחי. חבר אחד בוחרת לשכת עורכי הדין. מקום נוסף שמור לנציג הכנסת, שנבחר בוועדת החוקה. עוד מושב שמור לאקדמיה, ואליו נבחר ראש פקולטה למשפטים בבחירות פנימיות. רק מקום אחד בוועדה נתון להחלטתו של שר המשפטים, וגם בו הוא חייב לשבץ שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה בדימוס. סער התעקש שלא למנות יועמ"ש לשעבר, ואחרי ששטרית התפטר הוא נשאר עם בחירה שלא הייתה המועדפת עליו מלכתחילה.
קל לשער שהדיונים, וחשוב מכך – העסקאות שמאחורי הקלעים – יסבבו לא מעט סביב נושא פיצול הסמכויות. יושב ראש הוועדה, השופט בדימוס גרוניס, ימשוך ככל הנראה לכיוון של השארת הסמכויות בידי היועמ"ש או ביזור מינימלי שלהן. מנגד, פרופ' רון שפירא כתב לא פעם על הצורך בפיצול תפקידי היועמ"ש, ואף ביקר בחריפות את החופש הרב מדי שנוטלת לה התביעה בפרשנות החוק כשהיא מצמידה אישומים לאזרחים. על פי החלטת הממשלה שמכוחה פועלת הוועדה נדרשים ארבעה קולות מתוך חמישה כדי שמועמד יובא להכרעת השר. המשמעות היא שבנקל יוכל כל מחנה לטרפד מועמד של הצד שכנגד, ואין כל ביטחון שהמועמדים שהציג סער ושיציגו בקרוב חברי הוועדה בעצמם ישלימו את התהליך.
יועץ או יועצת?
במענה לבקשת יו"ר הוועדה, השופט גרוניס, הציע השבוע סער שלושה מועמדים משלו לתפקיד שיובאו לבחינת הוועדה. השניים הראשונים מגיעים מעמדה קרובה – המשנה ליועץ המשפטי. עו"ד רז נזרי הוא המשנה למשפט ציבורי וחוקתי, תחום ששייך לכובעו של היועמ"ש כמייעץ לממשלה ומייצג שלה בערכאות. לעומת זאת, בתחום הפלילי לא שימש נזרי בתפקידים בכירים. המועמד השני הוא רועי שיינדורף, המשנה ליועמ"ש למשפט בינלאומי, שהתחום המאוד נישתי שעליו הוא מופקד מטיל ספק בסיכוייו לקבל את תמיכת הוועדה.
מבחינת התפיסה המשפטית נזרי נחשב שמרן יחסית לחבריו במשרד המשפטים, ונטייתו להתערב בהחלטותיהם של נבחרי הציבור פחותה מהמקובל. בהקשר הזה נוהגים להזכיר את התנגדותו לסעיף השוחד בתיק 4000 של בנימין נתניהו, מה שאמור לבטא מתינות מסוימת בנטייה להטיל אימה על נבחרי הציבור. עם זאת מדובר בבשר מבשרה של המערכת שלחובתו נזקפים אירועים כמו מתן לגיטימציה לעינויים שעבר עמירם בן אוליאל בחקירתו בשב"כ בפרשת דומא, שספגו ביקורת קשה בבית המשפט.
המועמדת השלישית והפחות מוכרת שהציע סער לוועדה היא עורכת הדין גלי בהרב־מיארה. בהרב־מיארה צמחה בפרקליטות מחוז תל אביב ובשנת 2016 פרשה מתפקידה כפרקליטת המחוז לעניינים אזרחיים. מאז היא מנהלת קריירה במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי במקביל. מיד לאחר הפרישה הצטרפה למשרד עורכי הדין תדמור ושות' כיועצת בכירה, ובד בבד כיהנה בוועדות שונות לבדיקת מינויים בשירות הציבורי וכדירקטורית של מכללת שדה בוקר.
אחד המינויים הבכירים ובעלי הפרופיל התקשורתי הגבוה שבהם הייתה מעורבת הוא מינויו של עו"ד גיל לימון, עוזרו הקרוב של מנדלבליט, לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בהרב־מיארה הייתה חברת הוועדה שאישרה את המינוי. אם אכן תעבור בהרב־מיארה את הוועדה ומינויה לתפקיד היועמ"ש יובא לאישור הממשלה היא עשויה לחזור ולשמש כבוסית של אותו לימון.
מינוי נוסף שלווה ברעש תקשורתי קל והוזכר בו שמה הוא מינויו של אופיר כהן למנכ"ל משרד המשפטים תחת השר אוחנה. באותו זמן ספג אוחנה ביקורת על כך שהוא ממנה מנכ"ל חדש לתפקיד חודש לפני קיום בחירות. כאשר פנו לבהרב־מיארה שתשב בוועדה לבדיקת המינוי יחד עם נציב שירות המדינה היא התחמקה בטענה כי יש לה היכרות מוקדמת עם עו"ד אמי פלמור, המנכ"לית שאוחנה פיטר ימים ספורים קודם.
סער כבר התבטא בתקשורת על בהרב־מיארה, ואמר שהוא גאה בכך שהציע אישה לתפקיד וכי "הגיע הזמן שתהיה לנו יועצת משפטית לממשלה לראשונה". עם זאת, בסביבתו לא ממהרים להתחייב כי יעדיף אותה בכל סיטואציה שבה הוועדה תמליץ עליה לצד אחרים. חשוב גם לציין שלמרות שתפקיד היועמ"ש מעולם לא אויש על ידי אישה, באופן כללי התפקידים הבכירים במערכת המשפט דווקא אינם סובלים מייצוג חסר של נשים. שלוש מארבעת הנשיאים האחרונים של בית המשפט העליון היו נשים, ובהיסטוריה הלא רחוקה כיהנו שתי פרקליטות מדינה. גם שאר התפקידים הבכירים במערכת, כמו משנה ליועמ"ש, משנה לפרקליט המדינה, ראש מחלקה בפרקליטות ופרקליט מחוז, מאוישים ואוישו על ידי נשים.
החשיבות של החודשיים הקרובים לתיקון היחסים בין הרשויות, עד למועד עזיבתו של מנדלבליט את התפקיד בסוף ינואר, היא גדולה מאוד. כהונתו של מנדלבליט העצימה את הבעייתיות שטמונה בריכוז שני כובעים שונים אצל אדם אחד. השרים לשעבר דרעי, ליצמן, כץ ועוד מספר חברי כנסת מהקואליציה התנהלו מול מנדלבליט היועץ במשך שנים, בה בעת שמנדלבליט התובע מתלבט אם לחרוץ את גורלם לשבט או לחסד. זו סיטואציה בלתי אפשרית שמחלישה עד מאוד את כוחה של הרשות המבצעת. כל אלה מתגמדים למול המערכה המשפטית, שממדיה נחשפים בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אותה ניהל מנדלבליט נגד נתניהו בה בעת שהיה עליו להעניק לו שירותי יעוץ וייצוג. את הנחיצות של ההפרדה הזאת הבינו גם פוליטיקאים ואנשי אקדמיה שנטועים עמוק בשמאל, והיא הרפורמה המתבקשת ביותר ועם פוטנציאל התמיכה הגדול ביותר. אם סער אכן ילך עליה בכל הכח, על הימין בישראל לעמוד לצידו.
לתגובות: yoniro770@gmail.com