"השכן שלי משלם 3,000 שקלים למעון של הילד, אבל המסתנן מאפריקה משלם 600 שקלים בלבד על מעון שמחזיק לו את הילד כל יום עד שש בערב. למה? מאיפה האכפתיות הזאת כלפיהם? בנו, באתיופים, בחרדים, אף אחד לא התעניין ככה אף פעם. בזמן הקורונה הגנים של המסתננים עבדו, שלנו לא. הם מקבלים הרבה יותר, למרות שהם עוברים על החוק. אנחנו גם ככה מרגישים זרים בבית שלנו, אבל כשהמדינה פוסקת להם עוד תקציב הם לגמרי מרגישים שהמקום הזה שלהם ולא שלנו, והתוצאות ניכרות בשטח".
המונולוג הכאוב הזה, שיוצא מפיו של דורון אברהמי, תושב דרום תל אביב ואיש 'החזית לשחרור השכונות', אינו מפתיע במיוחד. השדר שמעבירות רשויות המדינה ועיריית תל אביב לתושבי דרום העיר הוא עקבי כבר לא מעט שנים: כסף למסתננים, השקעה מינימלית בתושבים היהודים. הכסף, באופן רוטיני, גורם לעשרות אלפי השוהים הלא חוקיים בשכונות להבין שהם רשאים לעשות כרצונם ואין מי שיפגע במעמדם. התוצאה היא מעשי פשע וונדליזם שנענים באפס אכיפה של המשטרה, בעוד היהודים שנותרו בשכונות נאנקים תחת שלטונם הבלתי מעורער של האפריקנים בישראל.
החידוש שיצא השבוע בהקשר זה מבית מדרשה של ממשלת ישראל, בשיתוף עיריית תל אביב, הוא החלטה על תקצוב פעוטונים ומעונות לילדי המסתננים בדרום תל אביב בעלות של לא פחות מ־30 מיליון שקלים. יוזם ההצעה הוא שר הרווחה מאיר כהן ממפלגת יש עתיד. מדובר בחידוש תקציב שאושר ב־2015, וכעת ביקש השר כהן להעביר שוב תקציב דומה לארבע השנים הקרובות.
הרקע להחלטה הראשונה לתקצב את הפעוטונים לילדי המסתננים היה דו"ח מבקר המדינה משנת 2012 שבדק את הפעוטונים הפיראטיים בתל אביב, שבהם היה הטיפול בפעוטות לקוי באופן קיצוני ואף הביא למותם של כמה ילדים. בעקבות כך קיבלה הממשלה החלטה על הקמת פעוטונים מוסדרים בשיתוף עיריית תל אביב ועמותות הסיוע למסתננים. בזמנו הובילה העירייה את המהלך, כאשר המדינה לקחה על עצמה את תקצוב התפעול של המעונות בסכום של 14 מיליון שקלים בשנה, והעירייה מימנה עלות של שלושה מיליון שקלים בשנה, כשהיא לוקחת על עצמה את שכירת המבנים ושיפוצם למטרה זו. ההסכם היה תקף לארבע שנים, ומערכות הבחירות שהותירו את הממשלות ללא תקציב מנעו את חידוש ההחלטה עד לממשלה הנוכחית שכאמור החליטה לחדש את הזרמת הכספים למטרה זו.
03 מיליון השקלים יממנו בארבע השנים הקרובות את הפעוטונים המוסדרים לילדי המסתננים מתקציב משרד הרווחה, וכבר בשנת 2022 יועברו תשעה מיליון שקלים לתמיכה זו. בשונה מאופי התקציב ללא תנאי שהוזרם עד כה לפעוטונים הללו, כעת מבקש משרד הרווחה לקיים מבחני הכנסה להורי הילדים, בדומה לפעוטונים לילדים ישראלים, אולם אלו ייכנסו לתוקף רק משנת 2023. עד אז ימשיכו המסתננים כולם ליהנות משמירה על ילדיהם לאורך כל שעות היום, על חשבון משלם המיסים, גם אם הם עצמם מרוויחים 20 אלף שקלים בחודש. כמו כן ידרוש משרד הרווחה כי הפעוטונים יפעלו על פי כל התנאים שנקבעו בחוק הפיקוח החדש על הפעוטונים, כך שהם יהיו ממוסדים ומפוקחים.
הומניות? בארץ המוצא
דרום תל אביב מצטיינת במספר הגבוה ביותר של ילדי זרים, ועל כן ההשקעה הממשלתית מכוונת אליה. קודם ההחלטה, ההורים האפריקנים וחבריהם משאר העמים לא דאגו במיוחד לגורל ילדיהם הפעוטים, ובזמן שהיו הולכים לעבודתם למשך שעות ארוכות היו משליכים את הילדים במה שכונה "מחסני הילדים" – מסגרות פיראטיות שבהן סבלו הילדים מצפיפות, הזנחה פיזית ורגשית, חוסר בכוח אדם מקצועי ובכלל. אלו גרמו לנזקים שונים בקרב הילדים ואף למותם של חלק מהפעוטות שהיו באותם "מחסנים". השלב הבא היה גדילתם של הפעוטות להיות ילדים אלימים, תוצאה שאברהמי וחבריו יכולים להעיד עליה מכלי ראשון: "הילדים שלהם זורקים אבנים על מכוניות, צועקים 'השחורים שולטים', עושים חסימות, מרביצים למבוגרים, משתלטים על גינות המשחקים ומגרשי הכדורגל. הם מבינים את המעמד שלהם. ההחלטה לתקצב את המעונות רק מחזקת את הילדים והוריהם, הם מבינים שהם בדרך הנכונה".
מטעם השר מאיר כהן נמסר כי תקצוב המעונות המפוקחים גרם באותן שנים לסגירה של מעונות פיראטיים רבים ולצמצום דרמטי במספרם, וההערכה היא כי כיום יש 20 מסגרות פיראטיות פעילות. "מדובר בהחלטה חשובה מאין כמוה שעוסקת בחייהם של פעוטות רכים שנמצאים בסיכון מוגבר עקב היותם ילדים להורים חסרי מעמד", פרסם השר בהודעה לתקשורת והדגיש כי "מדינת ישראל היא מדינה הומנית ואנו מחויבים לזכויותיהם, לשלומם ולבטיחותם של כל הילדים שנמצאים תחת אחריותנו".
הומניות? מחויבות לשמירה על זכויות הילדים? בהחלט, אין חולק על הערכים הללו. אלא שיש ויש מי שסבור שכדי לממש אותם צריכה מדינת ישראל לנקוט באסטרטגיה שונה, שלא לומר הפוכה מן היסוד. עורך הדין ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, סבור גם הוא שהזרמת כספי ציבור לטובת ילדים חסרי ישע היא מטרה נאותה, "אבל השאלה היא לאן באמת הכסף הזה מגיע והאם הוא משרת את המטרות הללו".
ד"ר שרקי מבקש להזכיר כי הארגונים שמתפעלים את המסגרות לילדי המסתננים הם ארגוני הסיוע לזרים, שלמעשה נותנים גג לשוהים הבלתי חוקיים בישראל ובכך מעודדים עבירה על החוק. "העבירו תקציב בלי להגדיר אותו, בלי לומר שאיקס כסף הולך לאוכל ואיקס למיטות, ודו"ח שיוכיח שהכסף אכן הלך למטרות הללו. הוא מועבר לאותם ארגונים, שחלק מהפעילות שלהם זה אומנם לפתוח מסגרות לילדים, אבל הכסף עלול לממן גם פעילויות אחרות שהן עידוד שהייה בלתי חוקית. בוודאי שיש לנו אחריות ציבורית לטפל בילדים שלא יהיו זרוקים במחסנים, אבל לא ייתכן שהמדינה מזרימה מיליונים לפרויקטים כאלה בלי לבחון בצורה אמיתית למי מזרימים. כך המדינה נותנת יד לפעילות בלתי חוקית".
התנהלותה הגולמנית של המדינה, בשוגג או במזיד, היא דפוס עקבי. ד"ר שרקי יודע לספר כי גם התקציבים ל"מכולת החברתית" שהקים ארגון הסיוע מסיל"ה למסתננים הגיעו מכספי משלם המיסים בלי לבדוק בדיוק מה יתופעל במימון הזה. "הארגון הזה הוא כולו סיוע לשב"חים בישראל. הם הקימו מכולת שממנה יכולים המסתננים לבוא ולקחת מוצרים על פי רשימה מוקצבת למשפחה. התקציב לפעילות של מסיל"ה הגיע מכספי פיקדון ששב"חים לא היו זכאים להם מכיוון שלא יצאו מהארץ בזמן ועברו למשרד האוצר. בוועדה לעובדים זרים החליטו שהכסף יעבור לתמיכה במסיל"ה. מכולת חברתית זה מאוד יפה, אבל למה נותנים את הכסף לארגון מסיל"ה? במקום שהמדינה תיתן ישירות כסף למזון, יש פה מעקף במסווה של פעילות הומניטרית".
הפתרון לרווחתם של הילדים הללו, אומר ד"ר שרקי, הוא פשוט ומדויק. אלא שככל שהוא נכון, כך מתעקשת מדינת ישראל לעקוף אותו בכל דרך אפשרית. "הפתרון הוא להעלות את הילדים עם ההורים שלהם על מטוס למדינות מוצאם. שם יש להם זהות, מעמד, אזרחות, והם יכולים לקבל את כל הזכויות. בישראל נוצר מצב רקוב שבו אנחנו משמרים באצטלה הומניטרית דורות שלמים עם תודעה של זרות. הפעוטות האלה יגדלו, ילמדו בגימנסיה הרצליה – תאילנדים, פיליפינים, סודנים, אריתראים – ולעולם יישארו עם תודעה של זרות מחד והשתלבות מאידך. הם לעולם לא יוכלו לקבל כאן מעמד או אזרחות, אבל אנחנו ממשיכים לטפח את השהות שלהם כאן".
תקציבי העתק שמועברים כדי למסד את שהות ההורים ופעוטותיהם בישראל, טוען ד"ר שרקי, היו צריכים להיות מתועלים למענקי עידוד עזיבה, הכשרת המשפחות לחזרה לארצות המוצא ועוד. "במקום זה מתקצבים את השהות שלהם פה". חישוב כלכלי קצר שהוא עושה מעלה שבסכום שהקציבה הממשלה לפעוטונים אפשר היה לשלוח מדי שנה 90 משפחות לארצות המוצא, כשלכל אחת מענק עידוד של מאה אלף שקלים ביד. "אותו תקציב יכול בקלות לעזור להחזיר הורים לארצות המוצא, וזה פתרון הומניטרי אמיתי לילדים".
הבעיה, אם כן, אינה מציאת הפתרון אלא מדיניותם של מקבלי ההחלטות: "היום המדינה לא עושה הבחנה בין טובת הילד לרצון הכלכלי של הוריו. הילד הופך עוגן לקבלת מעמד בישראל, זה בסיס לניצול חמור של הילדים בידי ההורים. ההורים משאירים את הילדים נטושים ויוצאים לעבוד כל היום, כי זה נוח להם ככה. אין פה כשל של המדינה ביחס לילדים, הכשל הוא הפרת החוק של ההורים. לכן תקצוב הגנים אולי מוצדק הומניטרית כלפי הילדים, אבל מבחינה אסטרטגית אנחנו יורים לעצמנו ברגל".
גורם במועצת העיר תל אביב מסביר כי לעירייה אין ברירה אלא לקחת אחריות על המציאות המתרחשת בתחומה, ועל כן היא שותפה בהקמת הפעוטונים הללו ובתקצובם. עם זאת הוא סבור כי יש לסייג את הזרמת התקציב בשני אופנים. האחד, מבחן הכנסה להורים כך שרק מי שבאמת זקוקים לכך כלכלית יזכו למימון המוזל. כאמור, הסעיף הזה קיים בהחלטת התקציב החדשה אולם יופעל רק בעוד שנה. הגורם מסביר כי הוא מתנגד לגישה של לתת את כל הכסף חינם בלי שאלות: "העירייה באיזשהו מקום שידרה להורים הללו: אל תדאגו, אנחנו נדאג לכם, אל תטפלו בילדים, תעבדו עד מאוחר בלילה ואנחנו נשמור על הילדים. הדבר הזה מסיר מהם אחריות הורית, ילדים מסתובבים ברחובות, נמצאים במסגרות שהן תת־תנאים, ולהורים לא אכפת. משפחה ישראלית, גם אם במצוקה כלכלית חמורה יותר, לעולם לא תשים ילד במסגרות כמו אותם מחסנים פיראטיים. הם היו מוותרים על עוד כמה שעות עבודה ודואגים לילד. אבל יוצא שהעירייה מגבה את חוסר האחריות של ההורים". עוד אומר הגורם כי מבחן ההכנסה הוא קריטי, שכן יש משפחות מסתננים שבהן עובדים ההורים עם תלוש משכורת ושניהם יחד יכולים להרוויח 20 אלף שקלים בחודש, "ועדיין ייהנו ממעון בעלות 600 שקלים עד שש בערב. לאף ישראלי אין כזה דבר".
הסתייגות נוספת, לטעמו של הגורם, צריכה להיות הגבלת התקציב בזמן: לא לארבע שנים אלא לשנתיים הקרובות בלבד. זאת מכיוון שהנתונים הקיימים בעירייה מצביעים על מגמת ירידה בילודה בקרב המסתננים, ומדי שנה יורדים האחוזים באופן דרמטי. אם לפני ארבע או חמש שנים היו כאלף לידות בשנה, כיום מדובר על 400 לידות בשנה. "אם זה אחוז הלידות בשנים הקרובות, אז אין הצדקה להמשיך לתקצב את התוכנית הזאת. התקצוב הראשון היה תוכנית חירום בגלל תופעת מחסני הילדים וריבוי הילדים שנותרו ללא מענה. אולם במספר לידות כזה יכולים ההורים למצוא לעצמם פתרון כמו כל הורה ישראלי אחר: מטפלת, משפחתון, מעון, ולשלם בהתאם. הרי יש כ־40 אחוזים מההורים שממילא משתמשים במסגרות הרגילות ולא באלו שהמדינה הקימה, אז גם שאר ההורים יכולים למצוא לעצמם פתרון. זה כבר לא מצב חירום והתוכנית צריכה להסתיים בתוך שנתיים".
לתגובות:Hagitr72@gmail.com