1
השר לביטחון הפנים עמר בר־לב הולך ומתגלה כאחד היותר גרועים ומזיקים מבין שרי הממשלה. מעשיו, מחדליו והתבטאויותיו מצטרפים ביחד לתמונה שממנה נגזרת מסקנה ברורה: האיש אינו ראוי לתפקידו. הוא אינו מתאים לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל. הוא אינו יודע איך לעשות את זה, וגרוע מכך - נראה שהמשימה הזאת גם אינה עומדת בראש מעייניו. הרבה יותר מדאיגה אותו השמירה על שלומם של הפלשתינים.
זה לא מפתיע לאור העובדה שמדובר במי שהספיק, כשיצא לאזרחות לכמה שנים בין שנות שירותו בקבע, להיות ממייסדי תנועת השמאל 'שלום עכשיו'. עם הרקע הזה, אין פלא שכיום הוא מיישר קו עם תעמולת הארגונים הכי קיצוניים של השמאל, אלה שסימנו את התופעה הזניחה והשולית של "אלימות המתנחלים" כאחת הבעיות היותר חמורות בסדר יומה של ישראל.
עמר בר־לב ממפלגת העבודה, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מצטייר כמו תאומו האידאולוגי החיוור במקצת של האלוף (מיל') יאיר גולן, איש מרצ בעל עבר צבאי לא פחות מרשים שהתבטאויות קיצוניות ומקוממות הפכו לסמלו המסחרי. שניהם ממוקמים על המפה האידאולוגית באזורי הקצה של ארגונים כמו בצלם, שוברים שתיקה ויש דין. למרבה המזל, יאיר גולן לפחות לא מכהן בתפקיד מיניסטריאלי ביצועי. השקפת עולמו של בר־לב בעייתית הרבה יותר, משום שהוא מכהן בתפקיד מפתח ששלומם וביטחונם של אזרחי ישראל תלויים בו.
כאשר פרץ לאחרונה גל טרור לאומני אנטישמי של ערבים נגד יהודים, השר לביטחון הפנים טען שהרקע למעשים הוא מצוקה אישית. הוא לא טרח להסביר מדוע המצוקה האישית הזאת מתפרצת דווקא בניסיונות לרצוח יהודים. מדוע ערבי שאשתו נטשה אותו לא הפנה את תסכולו אל שכניו הערבים אלא דווקא אל היהודי המזדמן והלא מוכר שהוא פגש בדרכו לכותל? מהו ההסבר הפסיכולוגי לכך שמצוקות אישיות של פלשתינים מוצאות את פורקנן במעשי טרור מכוונים היטב כלפי יהודים בלבד?
2
אלימות של מתנחלים כלפי פלשתינים היא תופעה שולית שבדרך כלל נזקה מועט. על פי רוב לא מדובר באלימות חד־צדדית אלא בקטטות שפורצות על רקע סכסוכים מקומיים, כשבדרך כלל הצד הערבי הוא המוביל והיוזם - במקרים רבים בתמיכה ובעידוד של ארגוני שמאל קיצוני. יש אומנם לצערנו גם מקרים של תגובות נקמה כלפי בלתי מעורבים בסגנון 'תג מחיר', אך כמותם וחומרתם שולית לחלוטין לעומת הכמות והחומרה של הטרור והאלימות הפלשתיניים כלפי יהודים. המשאבים שמשטרת ישראל והשב"כ מקצים למאבק בפשיעה לאומנית של יהודים מנופחים כבר היום מעבר לכל פרופורציה, ויוצרים מצב של שיטור ואכיפת יתר כלפי מתנחלים. אין שום צורך בהסבת חיילים לתפקידי שיטור כדי לנפח עוד יותר את מצבת כוח האדם המשטרתי שעסוק באכיפת החוק על מתנחלים. ככל שמדובר בפשיעה לאומנית, לפתחו של השר בר־לב מונחים אתגרים הרבה יותר משמעותיים. רשימה חלקית: השתוללות הבדואים בדרום שהגיעה עד לפתח בית החולים סורוקה, כלי הנשק הבלתי חוקיים הנפוצים בכמות עצומה במגזר הערבי, והטלת האימה על האוכלוסייה היהודית בערים המעורבות, שעדיין חיה תחת איום התפרצות פרעות אלימות ורצחניות כמו אלה שראינו באביב האחרון.
כל האיומים האלה מעסיקים את עמר בר־לב הרבה פחות. בבואו לצייץ בטוויטר הוא לא יבזבז עליהם את התווים המוגבלים שעומדים לרשותו. בהנחיית המממנים האירופיים שלהם, ארגוני השמאל הקיצוני החליטו לצאת בקמפיין נגד "אלימות מתנחלים", והשר לביטחון הפנים מיישר קו איתם. תעמולת השמאל הקיצוני זוכה להקשבה בממשל האמריקני, ובר־לב מצייץ בסיפוק שאלימות המתנחלים הפכה נושא לשיחה בפגישתו עם תת־מזכירת המדינה.
3
כאשר נפתלי בנט הקים את ממשלתו בקואליציה עם השמאל, מיאיר לפיד ובני גנץ ועד יאיר גולן ומנסור עבאס, הוא טען שאם עמר בר־לב ומתן כהנא היו שותפים במלחמה מול חיזבאללה בלבנון הם יכולים גם לשבת ביחד לשולחן הממשלה. אלא שלצורך שיתוף פעולה של חיילים במדים בעת מלחמה מול אויב חסר פשרות ועכבות מסוגו של חסן נסראללה, די במכנה משותף אידאולוגי בסיסי של רצון להישרדות. מול אויב דו פרצופי כמו הפלשתינים המצב מורכב יותר. וכאשר באים לנהל מדינה שלא בשעת מלחמה, הפערים בין הימין האידאולוגי לשמאל האידאולוגי הופכים את שיתוף הפעולה לבלתי אפשרי. אלא אם הרצון לשבת על כס השלטון מטהר את השרץ ומכשיר כל ויתור אידאולוגי. זה מה שקרה לנפתלי בנט, איילת שקד, מתן כהנא, ניר אורבך, גדעון סער, זאב אלקין וחבריהם. שילוב של שנאה לנתניהו עם אהבת מנעמי השלטון שהורעפו עליהם בשפע ובלי שום התאמה לכוחם הפוליטי הדל הוא זה שמזין את הנכונות שלהם לשאת את המעשים החמורים וההתבטאויות הקשות של שותפיהם הקואליציוניים.
4
עמר בר־לב איננו מקרה בודד. השבוע מלאה חצי שנה לכינון ממשלת בנט־לפיד, וככל שעובר הזמן כך ניכרים הנזקים שגורמים השרים במשרדיהם השונים, בעוד ראש הממשלה אינו מסוגל לשלוט בהם ולהציב להם גבולות.
שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון ממשיכה לנהל מדיניות עצמאית של התנגדות לצעדים הכרחיים במאבק בקורונה, בניגוד לקו המאבק במגפה שמוביל ראש הממשלה ובניגוד לדעתם של המומחים ממשרד הבריאות.
שר הבריאות ניצן הורוביץ, בעיצומה של מגפה עולמית, נוטש ישיבה של קבינט הקורונה לצורך עלייה לרגל לאבו־מאזן, וחושף בכך את סדר העדיפויות שלו. כאשר יעקב ליצמן מונה לשר הבריאות הוא ניפץ את תחזיות הפרשנים שטענו שבמקום לעסוק בבריאות הציבור הוא ידאג בעיקר למגזר החרדי. אבל ניצן הורוביץ עסוק בעיקר בניצול מעמדו כשר הבריאות לצורך קידום האינטרסים של חבריו לקהילת הלהט"ב, וכלבי השמירה של הדמוקרטיה נרדמו כולם.
הצפיפות בכבישי ישראל הולכת ומחמירה, אבל שרת התחבורה מרב מיכאלי, אחרי שחזרה מחופשה של כחודשיים באמריקה, עסוקה בעיקר בנושאים פמיניסטיים ובדיבור טרחני בכפל לשון מגדרי. כשהיא כבר טורחת לבקר ברכבת ישראל, זה בעיקר בשביל להתאים את טמפרטורת המזגנים לנוסעות שלא רוצות ללבוש סוודר.
שר הביטחון בני גנץ מכריז שבכוונתו לסגור את גלי צה"ל מסיבות עקרוניות, אבל מאחורי הקלעים אנו שומעים שהנימוק האמיתי לסגירה הוא הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו, שדעותיו נוטות לצד הליכוד ונתניהו. גנץ מחזק את הרושם הזה כאשר במקום לסגור את התחנה או למנות לה מפקד קבוע, הוא בוחר למנות מפקדת זמנית שהמשך כהונתה תלוי בהחלטתו. ואכן תוך זמן קצר ראש מערכת החדשות הימני מועבר מתפקידו, זמן השידור של הפרשן ברדוגו מקוצץ, והפלא ופלא, נושא סגירת התחנה יורד מסדר היום.
הפלשתינים פועלים בשיטתיות, במהירות וביעילות כדי לקבוע עובדות ולהשתלט על שטחי C, אבל ממשלת ישראל טומנת את ידה בצלחת ומגלה חוסר אונים וחוסר מוטיבציה. נפתלי בנט, שהחל את דרכו הפוליטית בתכנית לסיפוח שטחי C לריבונות ישראל, לא מוצא תשובה, ספק אם מחפש.
אביגדור ליברמן זולל החרדים מנצל את מעמדו כשר האוצר כדי להתעמר בנשים עובדות הנשואות לאברכים, למנוע מהן סבסוד למעונות הילדים שלהן, לפגוע בפרנסתם של לומדי התורה ולהפוך את יציאת נשותיהם לעבודה לבלתי משתלמת. וכדי שיוכל ליהנות עוד קצת, הוא גם מטיל מיסוי דרקוני על כלים חד־פעמיים ופוגע ביכולתן של משפחות ברוכות ילדים להשתמש בהם.
5
ובעוד שרי המפלגות החילוניות והשמאלניות מצליחות לספק את הסחורה לבוחריהן, איילת שקד מוצאת את עצמה מחויבת מכוח ההסכמים הקואליציוניים עם מנסור עבאס להכשיר בנייה בלתי חוקית של עשרות אלפי מבנים, תוך אפליה לטובה של עברייני בנייה ערבים לעומת יהודים. את הארכת חוק האזרחות שמונע ייבוא פלשתינים אל תוך הקו הירוק היא לא מצליחה להעביר, וגם בתחום העובדים הזרים והמסתננים שהיה נושא מרכזי אצלה בעבר אין לה כשרת הפנים שום בשורה. פה ושם היא מצליחה להביא לבוחריה הישג מינורי, אך ברוב התחומים ידיה כבולות.
לעומת כאבי הבטן של שקד, עמיתה מתן כהנא נראה כמי שמאמץ בחדווה את התכתיב הקואליציוני של אביגדור ליברמן, המבקש להחליש ולבזר את הכוח הרבני המרכזי. מעולם לא היה כאן שר דתות לעומתי כל כך לרבנות הראשית.
6
אלה הם פניה של ממשלת בנט בחלוף חצי שנה לכהונתה. זוהי ממשלה שהוקמה בחטאים קשים שמערערים מלכתחילה את צדקת קיומה. אבל גם בחינת מעשיה ומחדליה רק מחזקת את התקווה שהיא תוחלף לפני שהנזקים שהיא גורמת יהיו בלתי הפיכים.
לתגובות: eshilo777@gmail.com