בשבוע שעבר הלך לעולמו במושב רם און בגיל 81 מנחם סורפין, מי שנחשב לשריף של עמק יזרעאל וסיפור חייו היה סיפור ההיאחזות העקשנית בארץ ישראל. מי שהכיר את סורפין מקרוב בעקבות עבודות החקר שלו על הדמויות המיוחדות של העמק, הוא הסופר והמחנך עמנואל בן סבו עמו שוחחנו על סורפין.
"במודעת האבל נכתב 'השריף' וכולם ידעו במי מדובר", אומר בן סבו המספר כי חייו של סורפין היו "מורכבים מפיסות היסטוריות שלא כולם מבינים ויודעים. היה לו קשר לא ידוע עם רמטכ"לים ואלופים בצה"ל. הוא קיבל מהם מכתבים ותמונות עם הקדשות משתפכות שאותם תלה בקירות ביתו".
על ההיכרות עם סורפין מספר בן סבו: "יום אחד פגשתי את הדמות הזו ברחובות עפולה והסקרנות שלי מיד התעוררה. שאלתי מי אדוני. אמרתי לו את השם שלי והוא אמר שהוא יודע שאני עוסק בשירה וכותב שירים. שאלתי אותו 'ואתה?' והוא אמר שגם הוא כותב שירים והזמין אותי אליו לבית ברם און".
"הגעתי אליו לביתו ברם און. נכנסתי ושאלתי איפה השירים. הוא אמר 'לפניך'. הרמתי את העיניים וראיתי שבכל הבית הוא כתב בכתב יפה בטוש אדום שירים על הקירות. לא הייתה פינה אחת ללא שירים חוץ מהפינה ובה התמונות עם קציני הצבא. התחלתי לקרוא ועברתי מהסלון למטבח, מהמטבח לחדר והלאה גם לשירותים, וגם שם היו כתובים שירים, אבל בטוש כחול".
ממשיך בן סבו ומספר על סורפין: "הוא היה איכר וחקלאי מהגדולים ביותר בארץ, בעל חוות הפיטום הגדולה בישראל, ועל הרקע הזה נוצרו חילוקי דעות עם ועד המושב רם און שהגיעו עשרות פעמים לבג"צ. על הרקע הזה הוא חווה נידוי ובהמשך גם גירושין מרעייתו ונשאר בודד בבית העצום שלו".
"הוא סיפר לי שאין לו אל מי לדבר, ולכן הוא מדבר אל הקירות ושם הוא כותב את רעיונותיו, הגיגיו, יסוריו, כאביו ושיריו. סורפין גר ברחב מידות וחצר ענקית שבה הוא הקים את ה"סורפינה", ספינה גדולה מעל העצים, שהיא חלק מלונה פארק לילדים שיגיעו לשם מגני ילדים מהעמק והגליל. הוא הביא לשם חלק ממסילת הרכבת הישנה, הוא הציב שם משחקים מאתגרים שבנה במו ידיו".
על המראה הייחודי של מי שהוכר כ"השריף", מספר בן סבו: "דמותו היתה מיוחדת. היה לו כובע בוקרים גדול, ג'קט של קאובוי ולמתניו חגורה סכין קומנדו גדולה עם להב נוצצת. בשנים האחרונות הוא הסתובב גם עם שרביט מוזהב של צ'יף".
"יום אחד בתקופת גל פיגועי הסכינים הוא הסתובב באזור חדרה. המשטרה עצרה אותו. בגליל ובעמק ידעו מי הוא אבל בחדרה רצו לשאול מי הוא ומה סכין הקומנדו הזו בתקופה של פיגועים. עיכבו אותו לתחנת המשטרה. הוא סירב למסור את הסכין ואמר שתפקידו להגן והעניין התגלגל לפתחו של בית המשפט קבע שהוא האדם היחיד שיכול להסתובב עם סכין קומנדו למותניו ללא הפרעה ומבלי שייעצר עוד".
מוסיף בן סבו ומספר על התקופה האחרונה בחיי סורפין: "המוחצנות של סורפין לא העידה על הפנימיות שלו. לפני מספר שנים נפגשנו וכשהוא הוא לחץ לי יד והיד שלו הייתה חסונה וגרומה, ידו של איכר אמתי, ראיתי שהפנים שלו היו חלקות. שאלתי אם הכול בסדר והוא אמר 'לא, חליתי בסרטן'. התאבנתי ולא מצאתי מילים. הוא אמר עמנואל 'מה אתה דואג, אני נלחם כל החיים וגם כאן אנצח' והוא באמת ניצח במשך כמה שנים עד שהוכרע".