לבית הדין מצפה יריחו מאיגוד בתי הדין לממונות פנו תושבים מאחד הישובים לאחר שמזכירות הישוב החליטה להקים גן משחקים גדול בשטח שהיה מיועד לגינה ציבורית.
השכנים ביקשו צו הפסקת עבודה בטענה שמדובר על גן משחקים שיהווה מטרד של רעש בלתי פוסק ותנועה של אנשים בשכונה שהייתה עד עכשיו שקטה ושלווה.
מזכירות היישוב מודה שהייעוד הראשוני של המקום היה גינה ציבורית אך לדעתם הצורך בגן משחקים גובר על פני הייעוד הראשוני ויש ביד נבחרי הציבור לקבוע ולשנות את ייעוד שטחי הציבור.
בית הדין בחן את המשמעות ההלכתית של טענת הרעש שיגרום גן השעשועים לשכנים וזאת על פי המשנה במסכת בבא בתרא (כ:) שם נאמר "חנות בחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין ...ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול התינוקות".
במשנה נאמר שיכול למחות באחד מבני החצר שגורם לתנועה מוגברת של מבקרים אך אינו יכול להתלונן על רעש הבוקע מעבודה בבית של אחד השכנים עם פטיש.
בית הדין אינו מקבל את ההשוואה למשנה כי שם מדובר על מי שעובד עם פטיש לפרנסתו, ובזה יש להעדיף את פרנסת השכן על רווחת שכניו. אולם במקרה של גן משחקים שאינו כלל ענין של פרנסה, נראה שיש זכות לשכנים למחות נגד הרעש, ונגד ריבוי תנועת המבקרים. עדיין יש לברר האם המגבלות שהעלתה המשנה תקפות גם כלפי רשות ציבורית?
לכאורה ישנה ראיה שציבור יכול לקבוע עובדות בשטח אף שהם יפגעו ביחידים וכך נאמר במשנה "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים אמה... ואם העיר קדמה - קוצץ ואינו נותן דמים, ואם האילן קדם - קוצץ ונותן דמים".
המשנה מלמדת שאף אם האילן קדם להקמת העיר, עדיין יש כוח לציבור לחייב אותו לקצוץ את האילן כדי שלא יזיק לצורכי העיר החדשה (אלא שצריך לפצות אותו על שווי האילן).
למרות זאת, מסקנת בית הדין היא שאין סמכות למזכירות היישוב להחליט על בניית גן שעשועים בלא לקבל את הסכמת השכנים, בייחוד שהתכנון המקורי היה שונה וכאשר התושבים רכשו את בתיהם לא יכלו לצפות שיקימו גן שעשועים ליד ביתם.
לדעת הדיינים המשנה עוסקת בהקמת עיר שזה הוא דבר חיוני ואין להשוות זאת לצורך בגן משחקים שאינו חיי נפש.
בנוסף, המשנה עסוקה בהיתר לגדוע עץ אשר מזיק לצורכי העיר וכאן מדובר על רצון לשינוי ייעוד כדי לבנות דבר חדש שלא היה קיים. בפסק הדין קראו הדיינים למציאה חלופה אחרת שלא תהווה מפגע סביבתי.
תקציר פסק הדין נכתב על ידי הרב אריאל בראלי, לפסק דין המלא יש לעיין באתר פסקים