עמיחי שיקלי
עמיחי שיקלי צילום: עופר עמרם

התחלה// לפני 40 שנה. נולד בירושלים, בן בכור מתוך שלושה ילדים.

אבא// ד"ר איתן שיקלי (64), שימש במשך שנים כמנכ״ל תל"י. יליד תוניס. בגיל עשר, בעקבות האלימות שהייתה מנת חלקם של יהודים במהלך מלחמת ששת הימים עברה משפחתו לצרפת. בגיל 19 ארז מזוודה ועלה ארצה לבדו. "הוא אברהם אבינו הפרטי שלי. ממנו ספגתי את אהבת הארץ והחיבור למסורת. כילד הוא היה מושיב אותי על הברכיים ומספר לי את פרשת השבוע".

אמא// קמיל שיקלי (63), מעצבת תכשיטים וגרפיקאית. "ילידת צרפת. עלתה לארץ עם המשפחה ישר לאילת. היא הייתה נערה אתלטית ואצנית. בבית הוריה היה מונח ארגז מלא מדליות שלה. מאמא לקחתי את הרגישות לאסתטיקה ואת האהבה לציור ואומנות. אמא אוהבת טבע ורגישה מאוד לבעלי חיים, הבית היה תמיד מקלט לכל חיה פצועה".

סליחות// "הזיכרונות הראשונים שלי כילד הם התקופה שגרנו במעלה אדומים. אני זוכר את הסליחות השכם בבוקר בבית הכנסת במעלה אדומים. היינו קמים כשבחוץ עוד היה חושך וצועדים אבא ואני לבית הכנסת. שם הייתי מתפנק בכוס תה ושוקולדים".

מוזיאון// "הייתי מטייל המון עם חברים במדבר שסביב, היינו אוספים כל מיני תגליות שמצאנו שם. הקמנו מעין מוזיאון קטן ששמנו בו את האוצרות שאספנו, כמו קרניים של צבי וכל מיני מאובנים".

מעבר// בכיתה ה' עבר עם משפחתו לחנתון שבגליל, שם גרו כשלוש שנים. למד בבית הספר האזורי הממלכתי משגב. "זה היה מעבר משמעותי ראשון בחיי, מבית ספר ממלכתי דתי במעלה אדומים לבית הספר האזורי במשגב, שהיה חילוני למהדרין".

שונה// "כל האווירה במשגב הייתה שונה לחלוטין. ישב לידי ילד שהיו לו פסטרמה וגבינה צהובה יחד בסנדוויץ', דבר שהיה לי מאוד משונה. ערבי כיתה התקיימו בלילות שישי וכבן למשפחה שומרת מסורת לא השתתפתי בהם. אבל למרות השוני, נהניתי שם מאוד. מדובר היה בבית ספר מופלא שכיף היה להגיע אליו בבוקר".

מעברים// בילדותו חווה מעברים רבים. "היינו עוברים הרבה ממקום למקום. גרנו במעלה אדומים, בקיבוץ חנתון, גם בירושלים עברנו כמה פעמים דירה. חוויתי גם את העולם הדתי־מסורתי וגם את העולם החילוני. המעברים הללו יצרו מפגשים שעיצבו את מי שאני היום".

פיגועים// בכיתה ח' עברה משפחתו לירושלים, שם למד בתיכון המסורתי אליאנס בעיר. "זה היה שיא תקופת הפיגועים של אוסלו. אוטובוסים התפוצצו. בדפי השער של העיתונים התפרסמו תמונותיהם של הנרצחים. תקוע לי בראש משפט מנאומו של מרוואן ברגותי: 'אנחנו נהפוך את רחובות ירושלים לנהרות של דם'. לראשונה בחיי נחשפתי במלוא העומק לקיומו של רוע שנוגע ישירות לחיי".

משמעות// בעקבות אירועי הטרור, בכיתה י"ב החל לחשוב על שירות משמעותי ולהיות לוחם. בנוסף לכך נרשם למועדון אגרוף כדי "לחזק את הכושר מתוך תודעה לאומית ורצון להילחם למען המדינה".

מכינה// בתום לימודיו בתיכון הצטרף למכינה הקדם־צבאית גליל עליון בקיבוץ מעיין ברוך. "זו הייתה שנה מכוננת בחיי. נפתחתי לעולמות תוכן שכמעט לא הכרתי. פילוסופיה, מחשבת ישראל, חברה ישראלית. נפתחה בי סקרנות גדולה, צמא ללימוד ורצון לתת מעצמי לכלל".

אני אחיך// "במכינה זכינו להכיר מקרוב חלקים בעם שעד אז לא באמת הכרתי. זכורה לי במיוחד שבת שעשינו בקהילה חרדית בירושלים ושבוע שבו התארחתי במכינה בעלי. אני אפילו זוכר שכל כך התלהבתי משיעור של הרב קשתיאל בעבודת המידות, שישבתי חצי יום להקשיב לקלטות של שיעורים נוספים שלו".

נחרט בנשמה// עם סיום לימודיו במכינה התגייס לצה"ל. לחם בסיירת גולני בשלל תפקידים וסיים שירות צבאי של תשע שנים כמפקד בסיירת אגוז. עד לאחרונה שירת במילואים הן כמפקד פלוגה בגדס"ר 6646 והן כמפקד כוח החילוץ של חטיבת גולני במילואים. "זכיתי לספוג שם חינוך ללקיחת אחריות, ירידה לפרטים, לרוח ולאומץ לב. סיירת גולני זה משהו שנחרט לך בנשמה".

החצי השני// נשוי להדס (37), יועצת חינוכית בבית ספר בנהלל. "הכרנו בצבא, היא הייתה בת 19 ואני בן 21. מעולם לא יצאנו לדייט, פשוט הכרנו. הדס היא אמא לביאה, היא העוגן. יש ביטוי נפלא של ז'בוטינסקי שמצאתי אותו כמתמצת אותה: 'נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי'. היא עדינה ועוצמתית מאוד".

הנחת// שלושה ילדים. יהונתן (9), נגה (6) ואורי (3). "הם החיים שלי. האבהות היא אחת החוויות הכי מדהימות שיש".

אקדמיה// במהלך שירותו הצבאי סיים תואר ראשון בהצטיינות בלימודי ביטחון והמזרח התיכון במסגרת אוניברסיטת חיפה והמכללה לפיקוד טקטי. לימודי תואר שני במסלול דיפלומטיה וביטחון השלים באוניברסיטת תל אביב.

החסר// במסגרת לימודיו בצבא למד שנתיים במכללה בהרצליה. "אחר הצהריים יזמנו כמה חברים תוכנית מנהיגות והכנה לצבא לתיכוניסטים בעיר. בעקבות ההיכרות איתם הבנתי שיש לנו בציבור הלא דתי חבר'ה שהם הטופ של הטופ, איכותיים, טובי לב וערכיים, אבל הדרייב שלהם הוא מאוד אישי־חברתי. זה לגיטימי, אבל התחום הלאומי־זהותי נמצא בחסר. יש חסך עמוק בהיכרות עם המורשת, התרבות היהודית וההיסטוריה שלנו".

פריפריה זהותית// "בישראל מדברים הרבה על פריפריה במונחים של ריחוק ממרכז הארץ וחתך סוציו־אקונומי נמוך. אבל יש גם פריפריה אחרת, בלב מדינת ישראל ובעיקר באזורים הסוציו־אקונומיים המבוססים שלה - פריפריה זהותית. צעירים מעולים אבל מנותקי קשר מתודעה יהודית וציונית, זו טרגדיה של ממש. זה מה שהניע אותי ללכת למסלול החינוכי. זה הטריד אותי אז ומטריד אותי גם היום, מאוד".

החזון// "הבנתי שאני רוצה להקים את מכינת עלי החילונית בהיבט של יציאה לפיקוד וקצונה. ביקשתי חבר'ה ששואפים ליותר ומוכנים להשקיע מעבר. הרב קוק בעין אי"ה מסביר שהתכלית של מדינה היא לאפשר אורח חיים שגרתי, אבל כדי שהחברה תחיה כך נדרשת קבוצה שתחיה מחוץ לגבולות השגרה ותוביל למעלה. זה מה שביקשתי, תלמידים שיגשימו ויחיו מעבר".

תבור// הקים את המדרשה למנהיגות ציונית תבור. התוכנית המוכרת לציבור היא בעיקר המכינה, אבל מאז הקמתה נוספו תוכניות רבות לבני נוער לפני צבא, לחיילים משוחררים ולכוחות הביטחון. "ההתחלה לא הייתה קלה אבל היה צימאון לדרך. כיום לשמחתי אנחנו עומדים על יותר מאלף בוגרים ובוגרות של תוכניות הליבה שלנו. יש אימפקט משמעותי לעשייה החינוכית של תבור, והיא מתפתחת גם בלעדיי בצורה מרגשת".

חבר כנסת// לאחר 11 שנות פעילות והובלת המכינה פנה לאפיק עשייה שונה - העולם הפוליטי. בתחילה בבחירות לכנסת ה־21, אז שובץ ברשימת הימין החדש. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה והוא חזר לעבודתו במכינה. אך בבחירות לכנסת ה־24 שובץ חמישי ברשימת ימינה ונבחר לכהן כחבר כנסת, ומאז הוא שם.

למה לי פוליטיקה// "את מה שרציתי להנחיל בתבור ביקשתי להנחיל ברמה הלאומית. בעיניי, מתחת לכל הוויכוחים של ימין שמאל מסתתר ויכוח גדול בין השאיפה למימוש חזון הנביאים ובין להיות עם ככל העמים, ואני מאמין שיש פעולות משמעותיות שאפשר לעשות בפוליטיקה ברמת המקרו. ובכלל, יש לנו סוגיות בוערות על סדר היום כמו אתגר המשילות בערים המעורבות, בנגב ובגליל, סוגיית החתרנות המדינית של האיחוד האירופי והשתלטות הפלשתינים על שטחי C. לא משעמם".

בדד // "היום אני חבר כנסת מסיעת ימינה, לא שיניתי את עמדותיי ואני עושה כל שביכולתי כדי לדבוק במצע המקורי של המפלגה ובהבטחות הליבתיות שלה". האם הוא מתכוון להמשיך בעולם הפוליטי? "חד וחלק. כל זמן שיהיה לי כוח מהציבור, אני ממשיך".

לימוד// לאחרונה סיים את מסכת תענית יחד עם לומדי הדף היומי. הוא רואה בלימוד ערך. "כדי שהרוח תהיה עליונה על החומר צריך לתחזק אותה, כמו שמתחזקים כושר גופני. ואין כמו לימוד תורה כדי לחזק את הרוח. 'ותלמוד תורה כנגד כולם'. אני מרגיש יהודי במובן הכי עמוק ומלא. ובכלל, ללמוד ולצבור ידע זה לחשוף ולגלות עוד שכבות במציאות ולדייק את עצמך".

אם זה לא היה המסלול// תסריטאי.

במגרש הביתי:

בוקר טוב// סדר היום משתנה. "בימי ראשון פגישות פוליטיות, בימי חמישי סיורים, בשני, שלישי ורביעי בכנסת. כשאני יוצא מהצפון היום מתחיל בצלצול של השעון המעורר בשעה 4:40, ממשיך בנסיעה לירושלים, בדרך מקשיב לפודקאסט נחמד ולדף היומי". בכנסת נכנס לאימון באזור 7:15, מתארגן ולרוב הוועדה הראשונה מתחילה בסביבות 9:30. אחר כך יום אינטנסיבי של פגישות, מליאה ודיונים.

פלייליסט// "מוזיקה היא תלוית מצב רוח. באימונים מוזיקת מועדונים, כדי להתרכז ולהירגע לודוביקו אינאודי יירומה ושות׳, בדרכים - מוזיקה ישראלית. אני מאוד אוהב את אמיר דדון וישי ריבו. סביב שולחן השבת ניגוני חב״ד ושירי ארץ ישראל. לכל זמן ומצב רוח פסקול משלו".

השבת שלי// "נועם הנשמות".

דמות מופת// יגאל אלון. "איש המעש והספר, איש ארץ ישראל ברמ״ח איבריו, מהמבריקים והאמיצים שבמצביאי ההגנה וצה״ל, יהודי שורשי ומענטש ממדרגה ראשונה".

מפחיד אותי// "התרחקותם של חלקים בעמנו מהזהות היהודית".

משאלה// "להיות אבא טוב".

כשאהיה גדול// "ספרים שיחצו את אופק חיי".

לתגובות: rivki@besheva.co.il