במהלך הלווייתו של יהודה דימנטמן הי"ד, שהתקיימה ביום שישי שעבר בחומש, האפילו קולות הסופדים במיקרופון על קולות בכי שנשמעו הרחק מאחור, בירכתי קהל המאות שנאסף בבית המדרש של ישיבת חומש. "יותר מ־70 אירועים שהיו פה ולא עשינו כלום", זעק מרה אחד מחבריו של יהודה לספסלי הישיבה, כשהוא יושב שפוף על גזע עץ. "אנחנו אשמים, אנחנו אחראים לרצח, למה שתקנו?!" הלקו את עצמם החברים על הרצח הידוע מראש. חלק מהדוברים בהלוויה ספגו קריאות מחאה חריפות מקהל התלמידים מוכי האבל, שאוזנם סירבה לשמוע הצהרות אודות "תגובה ציונית הולמת" ודרשו תגובה יהודית אמיתית לרצח של הרוג מלכות בלב ליבה של ארץ ישראל.
אומנם ההאשמה העצמית של התלמידים ברצח היא כמה צעדים רחוק מדי, אבל הזעקה, שקולה כמעט לא נשמע בחודשים האחרונים, צריכה להישמע. על פי עדויות של גורמים בישיבת חומש, צה"ל וכוחות הביטחון בחרו להפקיר את ביטחונם של יהודי חומש בתקופה האחרונה. הרצח של מי מתלמידי הישיבה או אנשיה היה רק עניין של זמן.
דורכים על הפצע ומסובבים
"זה התחיל בערך בתקופה של שומר החומות", מתאר שמואל וונדי, מנהל ישיבת חומש. "הערבים אז התחילו להרים ראש. מאז היהודים שעולים ויורדים מחומש סופגים כל הזמן מטר של אבנים, המון בקבוקי תבערה, היה גם מטען דמה, שהונח אגב במקום שבו נרצח יהודה הי"ד. הערבים חסמו את הציר, עשו לינצ'ים, היו רכבים שנפגעו". בנס לא היו אבדות בנפש, אבל הסכנה הביטחונית לא הטרידה יותר מדי את מנוחתם של המופקדים על ביטחון האזור. וונדי מספר שיותר מפעם אחת היה מתקשר למוקד הביטחוני כדי לדווח על אירוע ומבקש שכוח צבאי יגיע לאזור. "היו פעמים שהם כן הסכימו לשלוח כוח, מדי פעם היו פעולות של מעצרים או מארבים, אבל בדרך כלל כשהתקשרתי התגובה הייתה 'אין לנו מספיק כוח אדם לשלוח לשם עכשיו', 'החיילים עסוקים במשימות אחרות', 'מה יש לשלוח אחרי שהאבנים נזרקו כבר' ועוד תגובות משתמטות מהסוג הזה". וונדי מדגיש כי התגובות הללו התקבלו עשרות פעמים לפניות שלו בזמן אמת, וזאת למרות שהצבא יודע כי בחומש ישנם יהודים כל העת, כולל משפחות, ויש לאבטח אותם.
"הדם נמצא על ידי מי שלא מנע את המצב הזה קודם לכן", קובע וונדי. הוא גם מדגיש כי ציר הנסיעה המדובר בין שבי שומרון לחומש מצוי בשטחי C, והנסיעה לכל אורכו אינה מנוגדת לחוקי המדינה. "לכן אנחנו דורשים מהמדינה: מדובר בציר חוקי, בואו ותאבטחו אותו. המצב הוא שהציר הזה לא מאובטח, ולצערנו זה נובע משיקול מתמטי קר שהצבא עושה – כמה יהודים נוסעים בו. מבחינתם, אם נוסעים שם עשרים יהודים ביום זה לא מספיק בשביל לשלוח לשם כוח אדם ולאבטח את הציר".
אלא שבאופן מפתיע, בועת מצוקת כוח האדם של צה"ל והמשטרה, שהולכת ומתנפחת ככל שמדובר בהתנכלות ליהודים, מתפוצצת באחת כשיש חשש מזערי לעימות עם ערביי האזור. "היה פעם שהיו הפרות סדר של ערבים, ואברכים רצו לחזור הביתה מהישיבה ולא יכלו. כשפנינו לצבא הם אמרו שאין כוח אדם. אבל כאשר יהודים יצאו לחסום את הציר במחאה, תוך כמה רגעים הגיעו בערך שמונה ג'יפים צבאיים שביקשו לפנות את הציר ולרדת מהכביש. בסוף זה עניין של רצון", קובע וונדי, "עובדה שהשבוע הגיעו לחומש 300 שוטרים כדי לפנות, וזה עוד לפני שבאו חיילים. אם הם רוצים, הם יכולים בקלות למצוא כוח אדם ולאבטח את הנוכחות היהודית בחומש".
אחראים נוספים לרצח הם גורמים שמובילים את קמפיין "אלימות המתנחלים" ומסרים מכפישים מעין אלו, וגרמו לכך שבישיבה העדיפו להוריד פרופיל ולא לתת הד ציבורי למצב הביטחוני הרעוע. כל פרסום על התנכלות הערבים, מסביר וונדי, גורם להעצמת ההכפשות נגד יהודי חומש והאשמתם באלימות. דוגמה חיה לכך הייתה השבוע, כאשר דובר צה"ל ביקש להשחיר את פניהם של תלמידי הישיבה וטען למעשי אלימות ופגיעה בחיילים ששהו בחומש. "ההאשמות הללו לא נכונות, בכל פעם הן התבררו כשקר. כל המטרה של ההכפשות הללו היא לגרום לכך שלא נהיה בחומש".
תלמידי הישיבה האבלים, שביקשו השבוע בכל כוחם להיאחז בשגרת הלימוד בחומש למרות תנאי הקור והסערה, לא ציפו שבעוד דמו של חברם מבעבע ייאלצו להתמודד עם מעשי הרס והתנכלות של צה"ל והמשטרה כלפי ההתיישבות בחומש. על כביש הגישה לחומש הוטל מצור צבאי, וכניסת היהודים שביקשו להגיע ולחזק את המקום הוגבלה. וונדי מזכיר כי הישיבה סבלה בחודשים האחרונים לא רק מנחת זרועם של הערבים אלא גם ממעשי הרס חוזרים ונשנים של המבנים בחומש בידי כוחות האכיפה. אולם השיא הגיע דווקא לאחר הרצח, אז נדהמו אנשי הישיבה לגלות כי ממשלת ישראל מתכוונת – בתגובה ציונית הולמת לרצח, כמובן - לעקור מהיסוד את ההתיישבות היהודית שהתחדשה בחומש ושרדה בה במסירות נפש במשך 15 שנה. את הלוגיקה של הצמרת המדינית־ביטחונית ניתן לפרש בשני אופנים משלימים: האחד, מענה ביטחוני - התשובה למקום שבו נרצח יהודי היא להוציא משם את היהודים ובכך לשמור על ביטחונם. השני, החשש כי הרצח ימנף את ההתיישבות בחומש, ובמערכת המדינית לא רוצים תסריט של אביתר ב'. הפתרון, אם כן, עקירה מהשורש. במקביל הוקם השבוע בחומש בסיס מג"ב, כך שהנוכחות הצבאית תהווה כביכול חלופה מבחינת המדינה לעקירת הישיבה והמשפחות ביישוב, ומאידך גם תוודא שהאזרחים לא יישארו במקום או ינסו לחזור אליו. "במקום לטפל בטרור מהשורש", קובל וונדי, "מחליטים להוריד את הישיבה ומעניקים פרס לטרור. הם לא רק דורכים עלינו ועל החלום של יהודה הי"ד, אלא עושים גם סיבוב עם הרגל כדי שזה יהיה יותר כואב".
ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, הוא מגורש משא-נור ואחד ממובילי המאבק לחזרה ליישובי צפון השומרון. מאז הפיגוע הוא מלווה את המשפחה והצטרף לדרישתה שלא להרוס את הישיבה בתום השבעה, ואף להסדיר אותה כתשובה הולמת לרצח: "אני מזועזע מהכוונות של הממשלה. לא זכור לי דבר כל כך חמור כמו הפעם, כשממשלת ישראל בוחרת בתגובה לרצח לפגוע דווקא בקורבנות. תמיד אחרי פיגועים המדינה הקימה התיישבות חדשה כמסר לאויבי ישראל. הישיבה קיימת קרוב לחמש עשרה שנה, יש עוד חוקים במדינת ישראל שלא נאכפים. להקפיד דווקא על חוק ההתנתקות? הרי כולם מבינים היום שההתנתקות הייתה טעות ועובדה שחומש נשארה בשטח c, אז למה לא ליישב אותה מחדש?".
"תהליך של תשובה ציבורית"
מול אטימותם של הממשלה והדרג הצבאי העניק השבוע הציבור חיבוק רחב ליהודי חומש. אוטובוסים מרעננה, מקצרין ומכל רחבי הארץ שהגיעו לביקורי חיזוק, תרומות של ציוד ללינה ולצרכים נוספים, אנשים שהגיעו לעשות את השבת בחומש כדי לחזק ועוד. ראש הישיבה, הרב אלישמע כהן, רואה בחיבוק הציבורי החם צעד משמעותי לקידומה של חומש: "אמרתי אתמול לבחורים: יש פה תהליך של תשובה ציבורית. אנשים מכל הכיוונים, מכל הגוונים, מדברים פתאום על ארץ ישראל. אנשים מדברים על המקום הזה, על האור שבו, על התורה שצומחת בו. זה דבר מאוד מיוחד שגורם לנו התרוממות רוח. לצערנו ההפצה הגדולה של חומש באה בעקבות פיגוע. אני מקבל טלפונים, הודעות, דברים נכתבים ברשתות על זה שאנשים מעריכים. מרגישים את זה באווירה".
כחלק מגיוס הכוחות לצעדה שנקבעה להיום (חמישי) שוחח הרב כהן עם ראשי ישיבות רבים במגזר. התגובות שקיבל היו יוצאות מגדר הרגיל: "זו לא פעם ראשונה שאני עושה שיחות כאלה, אבל זו פעם ראשונה שכל אחד מחזק, נענה לכל דבר שאנחנו מבקשים. מרגישים שיש לנו אמירה גדולה, ואני שומע את זה גם מראשי ישיבות שלא נמנים על המעגל הקרוב של חומש".
השמועות האיתנות על הכוונה לפנות את הישיבה אומנם מקוממות ומכעיסות את הרב כהן, אבל הוא מדגיש כי בישיבה אין אווירה של ערב פינוי, הקמת ביצורים וכדומה. "אנחנו לא נמצאים שם, אבל גם לא ניתן לזה לקרות. יש פה בחורים נחושים מאוד, בעלי מסירות נפש. הישיבה פה, ואין סיבה שזה ישתנה. יחד עם זה אנחנו עובדים בכל המישורים כדי לגייס תמיכה ושיובן לכל הגורמים שלא מדובר פה בסוגיה פרטית שלנו אלא בנושא רחב הרבה יותר".
אחד המישורים במאבק הציבורי נמצא בכנסת. חמישה חברי כנסת הגיעו השבוע להעביר לילה חורפי עם תלמידי הישיבה בחומש: שלמה קרעי, איתמר בן גביר, אורית סטרוק, בצלאל סמוטריץ' ואופיר סופר. למחרת הגיע לביקור חבר הכנסת אבי מעוז. את השעות על ההר עד לפנות בוקר העבירו הח"כים בשיחות עידוד עם הבחורים, בשיחות עם חיילים שהבהירו שהשמועות על אלימות כלפי כוחות הביטחון הן להד"ם, ובצפייה בבחורים מתמרנים בין עבודות בנייה מחודשת להתוועדות מרגשת. "היה מחזק מאוד לראות את הבחורים, שבמקום לפחד ולהירתע רק בונים ומתחזקים", מספרת חברת הכנסת אורית סטרוק, "מצד שני, המחזה של הבחורים הללו בונים את חומש הוא בושה וכלימה, משום שלא הם אמורים לבנות שם אלא מדינת ישראל. כמו שאחרי רצח הרב רזיאל שבח הי"ד המדינה היא זו שהסדירה את חוות גלעד, ואחרי רצח ארי פולד הי"ד המדינה החליטה על הקמת שכונה באפרת, גם כאן הממשלה צריכה לומר לאויבינו: במקום לעקור את המקום תקבלו את ההפך הגמור".
סטרוק מסבירה כי הגעתם של חברי הכנסת לחומש משמעותה ביטוי לתמיכה ציבורית רחבה מאוד בהיאחזות היהודית במקום: "כל חבר כנסת מביא לחומש באמתחתו את עשרות אלפי האנשים שהצביעו לו והוא מייצג אותם. כל המצביעים הללו דורשים שחומש תישאר. זה לא עניין של קומץ בחורים אלא יש פה אמירה ציבורית חזקה שעם ישראל דורש בתוקף כי ההתיישבות בחומש לא תיעקר. המקום הזה אסור לו שיינטש כי יש לזה משמעות מרחיקת לכת הן בהיותו צעד מסיים לתוכנית ההתנתקות והן כפרס לטרור". בכנסת פועלת גם שדולה למען חומש בראשות חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אולם השבוע הוא בחר שלא להיענות לפניית 'בשבע' לפרט על פעילות השדולה.
סטרוק הייתה זו שניסחה את הצעת החוק לתיקון חוק ההתנתקות, שקובעת כי איסור הכניסה והשהייה בשטחים שפונו במסגרת חוק ההתנתקות יבוטל, מה שיהפוך את הישיבה בחומש לחוקית ויסיר מעליה את חרב הפינוי וההרס. אחרי גלגולים רבים בכמה וכמה כנסות אושר החוק בקריאה טרומית דווקא בכנסת הנוכחית, בתאריך כ"ח באייר תשפ"א. התמיכה של כל חברי סיעות הימין היתה מלאה, כולל ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. מאז נמצאת הצעת החוק על שולחנה של ועדת הכנסת, שבראשה עומד חבר הכנסת ניר אורבך. בסביבתו של אורבך מסבירים כי כמי שחווה את המאבק בעקירה על בשרו הוא תומך בהצעת החוק והיה שואף לקדמה, אלא שהוא כבול להסכמים קואליציוניים ומורכבויות פוליטיות שלא מאפשרות לו לקדם את הצעת החוק בוועדה. עם זאת, אומרים בסביבתו, הוא פועל בדרכים אחרות כדי למנוע את עקירתה המתוכננת של הישיבה בחומש.
שרת הפנים איילת שקד הייתה מאלו שתמכו בהצעת החוק בעבר וגם הצביעו בעדה בקדנציה הנוכחית. מטעמה של שקד נמסר כי "את חוק ההתנתקות מצפון השומרון צריך לבטל. זו הייתה דעתי בעבר וגם היום. כשרת משפטים העליתי את החוק פעם אחר פעם, אולם נתניהו לא נתן להעבירו. אני מקווה שיבוא יום ונזכה לעשות זאת". בנוגע לשאלה האם היא מתכוונת לקדם את החוק גם בקדנציה הזאת, לא נמסרה תשובה רשמית של השרה. בנוגע לשאלת פינוי חומש אומרת השרה שקד כי לא יהיה פינוי שכזה: "ביקרתי את משפחתו המופלאה של יהודה דימנטמן הי״ד. שמעתי מאלמנתו באיזו מסירות הוא למד תורה וכמה היה חשוב לו שהישיבה בחומש תמשיך לפעול. אין כוונה לפנות את חומש".
פנינו גם לשר זאב אלקין, איש 'תקווה חדשה', שהגיש את הצעת החוק יחד עם סטרוק בכנסת ה־14, ותמך בה בהצבעה הטרומית. גם לדבריו אין כוונה לפנות את חומש: "אני לא מכיר כוונת ממשלה שכזו. אומנם זה נכון שבידי שר הביטחון לעשות זאת ללא אישור ממשלה, אבל הוא לא התייעץ איתנו. באופן אישי, אני חושב שאין סיבה לפנות את חומש, מכיוון שגם החוק הקיים אינו מונע שהות זמנית". בנוגע להצעת חוק ביטול ההתנתקות אומר השר אלקין כי הוא ממשיך לתמוך בה, אולם רומז כי אין בידו לקדם אותה באופן אקטיבי בממשלה הנוכחית: "באופן מסורתי, אני חושב שאין היגיון לא לתמוך בהצעת החוק. הייתי תומך שלה בקדנציות קודמות וכך גם היום. אבל אני, כמו כל שר בממשלה, כפוף להחלטות הממשלה. במידה והנושא יעלה לדיון אביא שם לידי ביטוי את עמדתי".
סוף מסלול יבמות
משפחת דימנטמן הענפה - ההורים, 12 האחים, האלמנה הצעירה אתיה והתינוק דוד – לא יכלה השבוע להרשות לעצמה כמעט רגע פנוי לעסוק באבל על יהודה הי"ד. הממשלה וקובעי המדיניות הנחיתו עליהם מדי יום איומים נוספים בדבר הסכנה לעתיד ישיבת חומש, שמשמעותה גדיעת חלום חייו של יהודה הי"ד. במקום לספוד לנרצח, שהסיפורים שהלכו והצטברו אודותיו מלמדים על אוהב תורה ברמ"ח איבריו, איש אמת ואוהב הארץ במסירות נפש, הם היו עסוקים במלחמה ציבורית בלתי פוסקת. מדי יום נאלצו לצאת בהצהרות, בדרישות ובתחינות לחברי הכנסת והממשלה, שחלקם הגיעו לנחם בבית המשפחה במבשרת ציון, לעשות הכול כדי למנוע את התוכנית לעקירת הישיבה בחומש ולאפשר לה לפרוח ולגדול, כדי לתת איזושהי נחמה ורפואה לפצע המדמם שנפער בחייהם.
ראש הישיבה, הרב אלישמע כהן, מעיד כי לימוד התורה בחומש אכן היה נשמת אפו של יהודה הי"ד: "הוא היה הרבה מהרוח החיה של הלימוד בישיבה. עבר בין החברותות, עודד בחורים לעשות סיומי מסכת. הוא דחף אנשים כל הזמן ללימוד, דיבר על כמה זה חשוב. הוא נתן לאחרים הרבה עוצמה להתחזק בלימוד". המוטו של יהודה היה הצבתם של לומדי התורה בחומש לפחות באותה מדרגה של המשרתים את המדינה במדים ירוקים: "הוא אמר: מה שאנחנו עושים זה לא פחות ממה שעושים חיילים בכל מקום אחר. לכל סיום מסכת היה מזמין את ההורים והאחים שלו ועשה מזה עסק גדול. הוא נהג לומר: אם הייתי מסיים מסע כומתה כל המשפחה הייתה עומדת ומחייכת בגאווה. לסיים מסכת יבמות או בבא בתרא זה לא פחות קשה ממסע כומתה, סיימתי עכשיו מסע רציני מאוד".
בזמן כתיבת שורות אלו מגויסים כל הכוחות הפועלים למען חומש לטובת ארגון הצעדה שצפויה להתקיים היום (חמישי) משבי שומרון לחומש, בהשתתפות המשפחה, רבנים ואישי ציבור, ובעיקר – אלפים מכל הארץ שיצביעו ברגליים למען ההתיישבות בחומש. היישוב חומש ששרד את עקירת ממשלת שרון ואת התנכלויות ממשלות נתניהו יעבור בעזרת ה' גם את קדנציית בנט־עבאס.
לתגובות:[email protected]