"מדובר במהלך בלתי הפיך. הרי אם שרת החינוך תבטל עכשיו את בחינות הבגרות במקצועות מסוימים, איך אפשר לדמיין שר חינוך אחר מחזיר את הבחינות הללו? הוא יחשב לצורר, שמטיל גזרות על התלמידים המסכנים. הרי כבר הורדנו את הבגרויות, כמה שנים התלמידים עשו בכיף כל מיני דברים יצירתיים. אחרי שהתבררה הטעות, איזה שר חינוך יבוא ויעז להחזיר אותן? לא מספיק שבעקבות הבלגן של הקורונה מערכת החינוך מותשת, מבולבלת ונמצאת באנדרלמוסיה מוחלטת – עושים מהלך כזה גדול ובלתי הפיך?! זה ממש חוסר אחריות".
כך מתריע ד"ר בועז לב טוב, המלמד בחוג להיסטוריה במכללת בית ברל. הרקע לדבריו הוא הרפורמה המקיפה בבגרויות שעליה עמלים במשרד החינוך זה מספר חודשים. על פי התוכנית, בחינות הבגרות במקצועות ההומניים – ספרות, היסטוריה, אזרחות, תנ"ך ותושב"ע – יבוטלו לטובת הערכה פנימית של בית הספר. הרפורמה המתגבשת בימים אלה היא תוצר של קולות ורעיונות הנשמעים כבר מספר שנים במערכת החינוך, המבקשים בעידן הדיגיטלי, שבו הידע זמין לכל דכפין, להמיר את ההתמקדות בתכנים ובידע לטובת התמקדות ברכישת מיומנויות.
בכנס של ארגון המורים העל־יסודיים שהתקיים לפני מספר שבועות אמרה שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון כי "החלטנו לצאת למסע שבו נשנה את האופן שבו נראית תעודת הבגרות". כפי שמסתמן בשלב זה, הרפורמה כוללת צמצום משמעותי של מבחני הבגרות והעברת הבחינות במקצועות מדעי הרוח ממתכונת חיצונית לפנימית, שבה הציון ניתן על ידי בית הספר, בהתאם למבחן פנימי או לחלופין עבודות ומבחנים לאורך השנה. הבחינות במתמטיקה, באנגלית ובלשון ימשיכו להיערך כמקדמת דנא, אך התלמידים ייגשו לבחינה חיצונית רק באחד מארבעת מקצועות הליבה האחרים – היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, ואילו בשלושת המקצועות הנותרים הבחינה תהיה באחריות בית הספר.
כנגד הרפורמה הזאת, שהחלה להתגבש עוד בתקופת שר החינוך הקודם יואב גלנט, יצאו חברי הכנסת אורית סטרוק (הציונות הדתית) ומשה (קינלי) טור־פז (יש עתיד) בקריאה שלא לבטל את בחינות הבגרות במקצועות הרוח ומקצועות שקשורים בזהות יהודית. לדבריהם, ביטול מקצועות אלו עלול להוביל לאובדן זהות של דור העתיד. המכתב זכה לחתימות של 27 חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית.
חשוב להדגיש כי רפורמה זו טרם אושרה ועדיין נמצאת בהליכי גיבוש של המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, וכי מסתמן שלא מדובר על ביטול מוחלט של בחינות הבגרות במקצועות אלו, אלא על שינוי פורמט הלימודים. מתוך הבנה שהמוצר עדיין אינו מוגמר ועוד ניתן להשפיע על הרפורמה, יצאו נגדה גם אנשי חינוך רבים. בשבוע האחרון התפרסמה קריאה של אנשי ונשות אקדמיה, מחקר וחינוך מהאוניברסיטאות והמכללות בישראל לשרת החינוך יפעת שאשא־ביטון ולמשרד החינוך, לפתוח בבחינה רצינית ויסודית של הפתרונות הנחוצים ולגבש תוכנית בת־קיימא ללימוד מדעי האדם בהווה ובעתיד, מבלי לבטל את מסגרת הבחינה.
"הבגרות היא גורם אנטי־למידה"
הרציונל של הרפורמה קיבל אישוש בשנתיים האחרונות, על רקע הקורונה, כאשר נרשמה ירידה גדולה בכמות הניגשים לבחינות הבגרות, שהפכו להיות פנימיות במקרים רבים. המגמה כעת היא ביטול בחינות הבגרויות החיצונית באותם מקצועות, ובמקומם תהיה מטלה בית־ספרית, שתהיה באחריות בית הספר, וכן תהיה מבוססת מיומנויות ולא מבוססת ידע. יוזמי הרפורמה טוענים כי בעידן הוויקיפדיה אין ערך בשינון ידע, ומוטב ללמדו בצורה חווייתית שתקנה מיומנויות. מהלך זה מקנה לבתי הספר אוטונומיה שתאפשר להם ללמד את התכנים בהתאם להשקפתם ולדגשים שלהם, מבלי להיות מחויבים לתוכנית של משרד החינוך.
לתוכנית החדשה יש תומכים רבים שמברכים עליה וטוענים כי אוטונומיה מסוימת לבתי הספר טומנת בחובה פוטנציאל ליצירתיות רבה. מנגד, שמרנים רבים מתנגדים נחרצות. אחת מהתומכים הנלהבים היא שרת החינוך לשעבר יולי תמיר. בריאיון לעיתון 'הארץ' אמרה תמיר כי "כל הרעיונות הטובים בחינוך נגמרים ברגע שמתחילים להתכונן לבגרות. הבגרות היא גורם אנטי־למידה. המערכת מבולבלת: מצד אחד אומרים לבתי הספר להיות פתוחים וחדשניים, ומצד אחר הם נמדדים לפי שיעורי ההצלחה בבגרות. אי אפשר להגיד במשך שנים שהבגרות שוחקת את תאוות הלמידה – וכאשר יש סימנים ראשונים לשינוי התגובה המיידית היא 'אוי ואבוי'".
"מאז ומתמיד מבחני שינון לא כל כך הועילו. הביקורת על הבגרויות היא לא מהיום ולא מאתמול. הבחינות מכוונות לסוג למידה מאוד מסוים, וכבר מזמן מדברים על זה שצריך למצוא דרכי למידה והערכה יותר מגוונות ויותר מורכבות", מזכיר הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג. הוא רואה ברכה בעצם קידום הרפורמה, אך סובר שלצד רענון דרכי הלמידה וההערכה מתקיים דיון פוליטי, אילו מקצועות נחשבים ואיזה פחות. "התשובה מתחלקת לפי השקפת עולם: האם רק מתמטיקה, אנגלית ולשון הם מקצועות הבסיס שההערכה האובייקטיבית שלהם היא חשובה, או שחייב להיות גם מקצוע יהודי, כמו היסטוריה, ספרות או תנ"ך ותושב"ע. במידה מסוימת הוויכוחים הללו הם פוליטיים, ונובעים מתוך הבנה שמקצוע שיש בו בגרות הוא חשוב וילמדו אותו כמו שצריך, לעומת מקצוע שאין בו בגרות, שהוא פחות חשוב ולא ילמדו אותו כמו שצריך. זאת בעיה. בכל רפורמה שעולה בה הכיוון הזה, אם לא יפתרו את העניין, הרפורמה לא תועיל אלא רק תזיק. רפורמה שתשאיר שלושה–ארבעה מקצועות במתכונת של הבגרות הישנה החיצונית ותשאיר את כל המקצועות האחרים בלי שיטת הערכה אובייקטיבית – מה שיקרה הוא שכל אותם מקצועות קודש יידחו מפניהם. אם זאת הרפורמה – היא טעות. אבל אם המטרה של הרפורמה היא לייצר אופן אחר של למידה ואופן אחר של הערכה שמותאם לצורכי הלמידה של ימינו, זה סיפור אחר לגמרי, ובזאת תיבחן הרפורמה".
מבחינתו, בשלב הזה עדיין מרחפים באוויר לא מעט סימני שאלה סביב הרפורמה. "האם ישנו את אופן הבחינה בבגרויות שקיימות? האם יבנו מנגנון של הערכה משמעותית במקצועות שלא כלולים במבחני הבגרות החיצונית? אם לא יקרה כלום ורק יפחיתו במספר הבחינות, זה כמו להגיד שכל המקצועות אחרים הם בדרגה יותר נמוכה, גם אם המערכת לא תתכוון לזה". לדבריו, הורדת מבחני הבגרות במקצועות הרוח והקודש היא לא בעיה רק של הציבור הדתי. "אם הם לא ילמדו מקצועות הומניסטיים, זאת בעיה של החברה כולה. אם הם לא ילמדו היסטוריה, אזרחות וספרות לבגרות – ממילא רמת הלמידה תרד. זאת טעות לחשוב שמדובר בבעיה של דתיים. זאת בעיה של כל החברה הישראלית. אנחנו נייצר ילדים שיכולים באותה מידה לגדול בנורווגיה או באוסטרליה. המגמה של הרפורמה היא נכונה, הלמידה לשם בגרות במתכונת הנוכחית היא לא טובה. השאלה אם יצליחו לייצר מנגנון אחר של הערכה, שייתן כבוד למארג שלם של מקצועות ולא רק לשלושה מקצועות נבחרים".
המדד של הרב פרופ' ברנדס להצלחת הרפורמה נעוץ בשאלת המפתח מה יעשו באוניברסיטאות. "אם האוניברסיטאות יחשיבו בקבלה שלהן רק את שלושת מקצועות הבגרות העיקריים, אז הרפורמה הזאת תצליח להחריב את כל הלימודים האחרים. אך אם האוניברסיטאות ייתנו יד לתוכנית הערכה אחרת וייתנו משקל להישגים של תלמידים במקצועות ההומניסטיים או המדעיים – יש על מה לדבר. זה מה שיקבע בסופו של דבר, כי אנשים צריכים תעודת בגרות בשביל האוניברסיטה. אם בשיתוף פעולה יצליחו לבנות שיטת הערכה, הרפורמה היא טובה. אם לא יצליחו, הרפורמה הזאת היא כישלון".
אם רפורמה, אז כוללת
"חשוב מאוד ליצור רפורמות מקוריות, אבל צריך לעשות אותן בזהירות. אנחנו מזמינים כאן 'שכונה'", מזהיר ד"ר יוסי לונדין, מרַכז החוג להכשרת מורים להיסטוריה במכללת אורות ישראל ברחובות ומורה להיסטוריה בישיבת דרכי נעם בפתח תקווה. "יש הבדל ברור בין המטלות בבית הספר שיוטלו באופן עצמאי לבין המטלות שיוטלו ויהיו בפיקוח משרד החינוך. ממוצע הבגרות יעלה פלאים אצל כולם. בנוסף, ברגע שלא דורשים הקניית ידע, אלא סומכים על כך שהתלמיד ימצא אותו בוויקיפדיה – זה גורם להורדת כל הבסיס של ידע המשותף לכלל האוכלוסייה. כל תלמיד יבין לבד את משמעות העובדה שבמתמטיקה, אנגלית ולשון יש בגרות חיצונית. ברור לאן ילכו השעות ולאן ילך המעמד. מהר מאוד יהיה קיצוץ בשאר המקצועות, והחגיגה ברורה".
ד"ר לונדין מחדד כי מי שיינזק בעיקר מהרפורמה המוצעת הוא החמ"ד. "כל מקצועות היהדות שהם הליבה של החמ"ד, לא יהיו יותר בבגרות חיצונית. אפשר לספר לעצמנו סיפורים שתהיה למידה לשמה, אבל ברור שהמוטיבציה תהיה מצומצמת, בלשון המעטה. גם ככה הבגרויות כיום דורשות הבנת קטעי קריאה, יכולת ביטוי ומענה על שאלות רגשיות – בשונה לגמרי מהשאלות הלקוניות שהופיעו בה עד לפני כעשור. תמיד אפשר לשפר ולהוסיף, אבל לקחת הכול ולהמיר לבחינה פנימית – יש כאן הימור מאוד בעייתי, בעיקר בגלל שלא הולכים על פיילוט או על מהלך הדרגתי, המגמה היא לעשות את השינוי בבת אחת". לדבריו, המטלות העצמאיות שעברו דרך משרד החינוך עד עכשיו לא הוכיחו את עצמן במיוחד. "בהרבה פעמים מדובר בעבודה שטחית. אפשר כמובן לעשות דברים נפלאים, אבל מורה שיודע לעשות דברים נפלאים, גם יודע ללמד בצורה נפלאה לבגרות רגילה".
לא רק בחמ"ד ההתנגדות צוברת תאוצה. "גם אנחנו רוצים שהתלמידים ילמדו היסטוריה, גאוגרפיה, אזרחות או ספרות בכיף וביצירתיות", מדגיש ד"ר בועז לב טוב ממכללת בית ברל, "אבל הדיבורים התיאורטיים לא תואמים את המצב בשטח. בפועל, מנהלי בתי הספר עובדים כמו חברת סטארט־אפ שצריכה להציב יעדים ולקדם אותם. הם נמצאים תחת לחצים מטורפים מכיוון ההורים והרשות המוניציפלית, ועובדים לפי הלחץ. ברגע שמורידים את הבגרויות במקצועות ההומניים ובמדעי החברה ונותנים חשיבות לבגרויות הרציניות שנשארות – המנהלים, בצדק מבחינתם, ייקחו הרבה שעות מהמקצועות הללו וישתמשו בהן כדי לתגבר במתמטיקה ובאנגלית. זה לא באמת יוסיף חופש ויצירתיות. בפועל יהיו עשרים בתי ספר טובים שיכולים לעמוד בזה, אך יתר בתי הספר פשוט יגמרו את המקצועות הללו. רק קצת פה ושם. ברגע שאלה בחינות פנימיות, ידאגו שהציונים יהיו טובים וכולם יהיו מרוצים, אבל לא באמת ילמדו".
לדבריו, אם רוצים לעשות רפורמה בכל מערכת החינוך, צריך לבטל את הבגרויות בכל המקצועות, ללא יוצא מהכלל. "כך כל המקצועות יהיו שווים ויהיה אפשר ללמוד לפי מה שאוהבים, ואחר כך באוניברסיטה יתמודדו עם מבחני הקבלה השונים. ההבדל הוא הדיבורים היפים והתיאוריות שנשמעות נהדר, אבל צריך לרדת לשטח ולדבר עם נערים ולשמוע מה יקרה בפועל". כהמחשה לדבריו הוא מספר כי בתקופת כהונתו של הרב שי פירון כשר החינוך, לקחו 30% ממקצוע ההיסטוריה והפכו אותם לבחינות פנימיות. "לקחו את השואה, נושא חשוב שנמצא בלב הקונצנזוס הישראלי. מה שקרה בפועל היה שברגע שזו הפכה להיות בחינה בתהליך פנימי של בית הספר, בחלק מבתי הספר לקחו שעות מתוך השעות של לימודי ההיסטוריה והעבירו את הזמן והאנרגיות לשאר החומר כדי להעלות את הציונים בבגרות החיצונית. לא רק שלימודי השואה לא התקדמו, אלא שהם התדרדרו. אפילו הנושא החשוב הזה נשחק כשעבר לבחינה פנימית".
ד"ר לב טוב דוחה את הטענה כי המקצועות שצפויים להישאר בבחינה חיצונית הם מקצועות שמצריכים הכוונה יתרה, ואילו בשאר המקצועות ניתן לרכוש את הידע באופן עצמאי. "אנחנו כבר מזמן לא מלמדים ידע בהיסטוריה", הוא מבהיר, "אלא יכולת ניתוח וכלים מתודולוגיים. זה לא פחות קשה ממתמטיקה. הרבה יותר בקלות אני יכול ליצור תוכנה שתלמד מתמטיקה. כאן אנחנו מדברים על הלב של קיומנו – למה אנחנו מדברים עברית, מה זאת לאומיות. במקצועות כמו אזרחות אנחנו מביאים את כל התפיסה של הדמוקרטיה, הליברליות, הומניות וזכויות אדם – מורים טובים יודעים לחבר את הנושאים הללו לאקטואליה ולחיים. צריך לתת לתלמידים מטען בסיסי של זהות. אלו דברים שלא לומדים בשיעורי מתמטיקה, אנגלית או מחשבים".
תגובת משרד החינוך: "כפי שהצהירה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון 'מערכת החינוך יצאה השנה למסע שבו נשנה את האופן שבו נראית תעודת הבגרות'. השרה מובילה שינויים שמטרתם לחזק את מקצועות הזהות והמורשת. הרפורמה תבצע התאמה של מערכת החינוך למאה ה-21, באופן שמפתח את הידע והמיומנויות הנדרשים לבוגרי המערכת במציאות המשתנה. חוויית למידה כזו הנשענת על ארגז כלים משמעותיים ופחות על שינון תוכל להעשיר את התלמידים, להרחיב את אופקיהם, ותישאר חקוקה בליבם לאורך זמן. בימים אלה שוקדים במשרד על השינויים, תוך שיתוף פעולה ושיח עם קשת של גורמי מקצוע רלוונטיים, וכאשר יסיימו את עבודתם יובא המידע במלואו בפני הציבור. הפרסומים המייחסים לרפורמה, מבלי להכירה, פגיעה כלשהי בלימודי המקצועות, מופרכים מיסודם ויש בהם כדי להטעות את הציבור".