חומש והדרך אליה

בכל מאודי אני תומך בהקמה מחודשת של חומש כיישוב יהודי מוכר! גם הכרה בישיבת חומש יכולה להיות צעד ראשון –

כואב גם אני מאד את הירצחו של יהודה דימנטמן הי"ד, בחור שמסר את נפשו על האחיזה בחומש, ומותו הוא מכה 'אל החומש', מכה לכולנו! אכן, למרבה הכאב, מתחילת השיבה אל ארץ אבותינו רבים מטובי בחורינו מסרו נפשם בהתיישבות ובהגנה, וידענו זאת לאורך כל הדרך.

התמיכה בחומש כיישוב מוכר היא בסיסית אצלי, ואיננה נובעת מן הרצח המזעזע; גם אינני מתחבר כלל לשיח שבעקבות הרצח, על 'תגובה הולמת' לעומת 'פרס לטרור' –

עם ישראל צריך לשבת על פסגת חומש ולהשקיף מלמעלה אל צפון השומרון, ודרומה אל שבי שומרון, וגם על אזור חדרה, מתוך אחיזה שורשית בארץ אבותינו, ובשליטה ביטחונית איתנה, שדווקא פסגת חומש מאפשרת.

כל זה בהתעלמות מן הטרור הנפשע, שגם לא הביא לפלסטינים שום הישג של ממש, זה מאה שנה! הם היו רוב, והפכו למיעוט! הם ישבו ברוב הארץ, והם איבדו את שליטתם!

הצעדה אל חומש מזכירה לי את דרכו של גוש אמונים עם גרעין אלון מורה – כ-3 שנים (ומהפך ממשלתי) נדרשו מאז המאבקים בתחנת הרכבת בסבסטיה, כדי להביא לעליית היישוב שבי שומרון אל המחנה הצבאי ששכן מעל תחנת הרכבת.

כאן עלי לחזור לדברים שאמרתי בדיון הלילי (בתחנת הרכבת) על ההצעה (של יצחק רבין ושמעון פרס ז"ל) לגרעין אלון מורה, להתיישב זמנית במחנה קדום – הוויכוח על 'פשרת קדום' היה נוקב, והיו שראו בה 'כניעה' ואפילו 'השפלה', אולם הרוב הסכים שזהו 'פתח תקוה' – ההיסטוריה הוכיחה את צדקת ההכרעה!

אמרתי אז, וגם פעמים רבות אחר כך, שהתנאי להתנחלות בהר הוא התנחלות בלבבות עם ישראל המפולג למגזריו –

גם הדרך אל חומש לא יכולה לעבור רק בדרך העולה משבי שומרון, אלא בלבבות העם, ובכלל זה בלבבות אחינו 'השמאלנים' – מי שמתייאש מלדבר עם אחים בעלי דעות הפוכות המשרתים עמנו כתף אל כתף בצה"ל ובמערכות הביטחון, חוסם את הדרך העולה אל חומש הרבה יותר מהריסת צריף זה או אחר.

כל עוד משוכנעים רבים כל כך מאחינו היקרים, שדרך 'המתנחלים' חוסמת את הסיכוי ואת התקווה לשלום עם שכנינו, ומסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית, לא יועילו כל מאמצי ההתיישבות והאחיזה בהר! למרבה הצער, מדינת ישראל כבר הוכיחה שיישובים יהודיים מעבר לגבולות הרשמיים של המדינה ניתנים לעקירה בהכרעת ממשלה וכנסת, וכל מפעלנו חתום – למרבה הכאב והצער – בחותם 'זמני'!

נאבקנו אישית במשך שנים נגד העקירה של יישובי ימית וסיני, ואחר כך, נגד העקירה מקטיף ועד חומש – ולא הצלחנו!

מדוע לא הצלחנו? בעיקר מפני שלא הצלחנו להתנחל בלבבות! כל מי שתומך בחומש באמת, חייב להתגייס למאמץ חסר תקדים של הידברות, והממשלה הנוכחית יוצרת הזדמנות היסטורית חסרת תקדים להידברות כזאת, במקום מאמצי סרק להפיל אותה.

זכרו נא, שכל עקירות היישובים התבצעו דווקא על ידי ממשלות 'ימין', בעוד ממשלות ה'שמאל' לא עקרו שום יישוב יהודי אחרי שהוכר ואוּשַר! לכן גם קשה הרבה יותר לקבל את הסכמתם להקמת יישובים, כמו גם לביטול החוק שמונע שיבה לחומש.

כדי ליצור סיכוי אמיתי לשוב אל חומש, צריך לצאת מתעמולת השקר של שנאת האחים נגד הממשלה, ולעבור למסלול של שיח מכובד על בסיס של אחדות רחבה –

באמת, התיישבות יהודית איננה מכשול לשום שלום של אמת! מי שחושב, שמדינה יהודית יכולה ואף חייבת להכיל בתוכה המוני פלסטינים, אבל כל יישות ערבית-פלסטינית צריכה להיות 'נקייה מיהודים', הוא סתם גזען, וגם עיוור! כל נסיגה של צה"ל תביא בוודאות להשתלטות חמאס כמו שקרה בעזה, ותרחיק מאד כל סיכוי לשלום אמת!

הבה וננהל שיח אחים מכובד וראוי, במטרה ברורה להביא לחומש את בני גנץ ואת יאיר לפיד, ואולי אפילו את תנועת העבודה של היום, כי זאת הדרך היחידה לחזור ולעלות אל חומש!