אזכור של ההסתדרות תמיד מעלה מחשבות על שביתות ומחאות, אבל מבט עמוק פנימה אל תוך עבודתן של התאגדויות העובדים, ובמיוחד בציבור הדתי־לאומי, מלמד על פעילות אחראית ועיסוק בטובתו של העובד באופן שיועיל גם למעסיק. מי שעומד בראש הסתדרות הפועל המזרחי כבר יותר מעשור הוא אבי סולימן, אשר משמש גם כיו"ר חברת הנדל"ן משהב ויו"ר רשת בתי האבות תפארת בנים.
דואגים לצרכים של העובד הדתי
הסתדרות הפועל המזרחי, שפועלת כהסתדרות עובדים ואיגוד מקצועי יותר מ־90 שנה, מאגדת תחתיה אלפי עובדים מהמגזר הדתי־לאומי, ביניהם עובדות מעונות אמונה, עובדי בנק מזרחי, עובדי אוניברסיטת בר אילן, עובדי מועצות דתיות, עובדי חינוך ועוד. היא נוסדה במטרה להביא לארץ ישראל כמה שיותר יהודים אורתודוקסים ולהקים בתי ספר, שכונות, מעונות, מוסדות דת, גני ילדים וכל מה שדרוש להם כדי לקיים ולשמור על אורח חייהם. המטרה המוצהרת הייתה לשמר את אידיאל התורה והעבודה - גם לפרנס את הבית ולעבוד, וגם ללמוד. "זהו השילוב של הפועל המזרחי מאז ואנחנו ממשיכים את המסורת עד היום. המטרה הייתה לתת מסגרת מגיל לידה ועד גיל הזקנה. כמובן שהדברים השתנו מאז, הטכנולוגיה נכנסה לחיים, הדברים מופרטים", מסביר סולימן.
לדבריו, "כיום הפועל המזרחי היא הסתדרות שמתעסקת בכמה תחומים. היא משמשת כאיגוד מקצועי לעובדים במגזרים שונים, עוסקת בהסכמים קיבוציים כאשר המטרה היא להבהיר שהעובדים באו לעבוד, לעזור למעסיק ולתת עבודה טובה ומצד שני על המעסיק להתייחס לעובדים בכבוד ולתת מה שמגיע להם. מעבר לכך, ככלל אנחנו דוגלים בכך שכשהעובד מרוצה גם הפריון עולה וגם המעסיק מרוויח".
כשהמשק עובר להפרטה, למה צריך הסתדרות עובדים?
"אם רוצים שמדינת ישראל תהיה בנויה רק על חוזים אישיים, זה בסדר. אבל אם רוצים לדאוג לרוב עם ישראל – צריך שיוכלו לעבוד בכבוד. רוב העובדים במשק מאוגדים. אנחנו מאגדים אותם לטובתם. אנחנו דורשים מהם לבוא לעבודה ולעבוד בה ולהשקיע בה. אבל לדוגמה, שכר המינימום לא היה עולה אם לא הייתה הסתדרות. קרן השתלמות שאנחנו דואגים לה למען העובדים היא לא חלק מהחוק. ישנם הרבה דברים שהאיגודים השיגו לטובת העובדים. אם לא יהיה גוף שיגן על העובדים רובם יהיו עבדים אצל המעסיקים", הוא מבהיר.
"אנחנו מאגדים בהסתדרות הפועל המזרחי מוסדות חינוך דתיים, עובדים של אוניברסיטת בר אילן ובנק המזרחי, עובדות ועובדי אמונה, ומנסים לאגד גם עובדים של כמה מכללות. לדעתנו, עובד מאוגד שהאיגוד טוב בשבילו הוא טוב למעסיק. המחקרים גילו שבמקומות שבהם העובדים מאוגדים באיגודים מסודרים המעסיק מרוצה כי לצד הנתינה הוא גם מקבל".
אתה יכול לתת דוגמה למקום שבו ההסתדרות יכולה לסייע?
"בוודאי. יש לדוגמה חוק שמקציב 12 ימי חופשה בשנה. אנחנו מדברים עם מעסיקים ומסבירים להם ש־12 ימים לא יכולים להספיק לעובד הדתי. אם אדם דתי מנצל את ימי חול המועד כימי חופשה ובמקביל יש גם ערבי שבתות וחגים שקיימים לאורך כל השנה הוא נשאר בלי חופשות ואת זה צריך להסדיר מול המעסיק", הוא מספר.
סולימן מציין את הייחודיות של ההסתדרות הפועל המזרחי שהוא עומד בראשה: "בהסכם הקיבוצי שלנו הכנסנו את העניין של ערבי שבתות וחגים כדי שעובדים יוכלו להתכונן לשבת כראוי, סיום מוקדם של העבודה בימי צום כדי שיוכלו לצום כראוי ועוד דברים שמותאמים ספציפית לציבור שומר תורה ומצוות שמאוגד אצלנו. המטרה היא לתת לצרכים הייחודיים של העובדים. אנחנו סוג של הסתדרות בוטיק שיודעת לתת מענה לציבור שלשמו היא קמה וגם לציבורים אחרים שמאוגדים איתנו ודואגת לכולם".
עוד הוא מוסיף כי "בהסכמים הקיבוציים אנחנו מבקשים לדוגמה קרן השתלמות, שלא מחויבת על פי חוק, אבל זה מביע את ההערכה של המעסיק לעובד. החוק גם לא כולל פדיון ימי מחלה והכנסנו את זה לתוך ההסכם. גם בהשתלמויות אנחנו מעצימים את העבודה. יש לנו את חברת 'חברותא' שפועלת בנושא הזה ואנחנו גם עוזרים במלגות לעובדים. דאגה לעובד בנושא החברתי חשובה מאין כמותה, כי היא נותנת לאדם את האנרגיה לעבוד טוב יותר. אנחנו פועלים למען העובדים, מחלקים שוברי שי ביום המשפחה, עוזרים בנופשי קיץ, נותנים מלגות".
גם בשנת 2021 הסתדרות עובדים היא גוף שאי אפשר בלעדיו?
"עובד זקוק למישהו שישמור על זכויותיו. אתן לכך דוגמה נוספת. יחד עם ההסתדרות הכללית אנחנו פועלים כל הזמן להעלאת שכר המינימום ועכשיו מתכוונים להגיע בפעימות נוספות ל־6,000 שקלים. המטרה כאן היא לתת לעובדים שכר הגיוני. כשאתה מעלה את שכר המינימום אתה דואג לצמצום הפערים בחברה ולסיוע שכל כך נדרש לחלשים. יוקר המחיה במדינה עולה כל הזמן ואנחנו אלה שעומדים עם האצבע על הדופק כדי שגם השכר יעלה. זה מוביל אותי למסקנה שהתאגדויות עובדים חשובות למדינה, כי הדאגה לעובד בסופו של דבר שומרת גם על המעסיקים ומסייעת גם למדינה".
לעזור לעובדים בקורונה
אחת התקופות הקשות שעברו על ציבור העובדים בישראל – וכמובן לא פסחה גם על ציבור העובדים הדתי – היא משבר הקורונה, שבתחילתו השבית את המשק כמעט לגמרי. "הקורונה הייתה תקופה קשה מאוד מבחינת העובדים", אומר סולימן בצער. "רובם ישבו בבית ויותר מחצי שנה לא הופרשו בעבורם כספים לפנסיה ולקרן השתלמות. לדוגמה, במעונות היום של אמונה הקורונה השפיעה מאוד קשה על העובדים. חלק לא חזרו לעבודה, חלק נשברו, לאחרים לא היה איך לגמור את החודש והמדינה בקושי עזרה להם, ועד שהיא נתנה משהו היה להם קשה להתמודד. גם לא היו להם הפרשות פנסיוניות ואלו נזקים חמורים. הם היו, כביכול, צריכים לעמוד בעמדה של 'אנחנו מבינים' כשהמעסיק בא אליהם ואומר שהקורונה פגעה בו ולכן בסופו של דבר הוא פוגע גם בהם", הוא אומר. "בתקופה של הקורונה היינו בקשר הדוק עם העובדים, נתנו להם מענק קטן דרכנו, עיבינו את מחלקת האיגוד המקצועי כדי לסייע בכל סוגי המענה, כולל מענה נפשי. כי כשאנשים לא עובדים ואין משכורות מסודרות הם נכנסים למצוקות ואנחנו כאן כדי לנסות ולעזור להם בכל מה שביכולתנו".
אתה מזכיר הרבה את מעונות היום. כמי שמוביל איגוד עובדים, יש שם בעיה מהותית מבחינה העסקה ומציאת עובדים?
"מעונות היום קמו בשביל שנשים יוכלו לצאת לעבוד ויהיה עוד כוח עבודה במשק. הם אחד מהבסיסים המאפשרים למשק לפעול. היום למצוא עובדת שתבוא לעבוד בשמחה במעונות היום זה קשה. השכר נמוך, העבודה קשה מאוד ומדובר בטיפול בפעוטות. המדינה חייבת לסייע בתגמול לעובדים. קשה מאוד למצוא עובדים, כי מי יבוא לעבוד בשכר מינימום בעבודה מאוד קשה עם ילדים קטנים? יש כאן צורך במתן תגמול גבוה יותר כדי שהעבודה תהיה אטרקטיבית", הוא קובל.
"בעקבות שביתה שהייתה במעונות הקימו ועדה בנושא ואני מקווה שהיא תפעל. היא אפילו לא התכנסה כדי לדון בדברים הללו, וזה לא בסדר. אני קורא גם לשר האוצר וגם לוועדה להניע את המהלך קדימה ולהקצות לו את הכסף. זה חשוב והכרחי שהמדינה תסייע לעובדים במעונות היום".
הצורך בשכונות לציבור דתי־לאומי
כאמור, סולימן משמש גם כיו"ר חברת הבנייה משהב, אבל מתברר שבניית שכונות המיועדות דווקא לציבור הדתי הופכת קשה יותר ויותר ככל שעוברות השנים.
אך קודם, מעט רקע. הפועל המזרחי כארגון עסק בעבר בבנייה לציבור הדתי־לאומי באמצעות חברת משהב. מדינת ישראל זרועה שכונות שבנתה משהב, כשהמטרה המקורית שלהן הייתה להקים שכונות לציבור הדתי־לאומי בגלל הרצון שנבע מתוך המשפחות עצמן לגור יחד. הביחד הזה איפשר להקים לאוכלוסייה גדולה מוסדות חינוך, מעונות יום, בתי כנסת ומקוואות. המטרה הייתה שמהרגע שיהודי מגיע לארץ יש לו את כל מוסדות החינוך לכל הגילים – מגיל המעון ועד האקדמיה – והוא יוצא עם הערכים של תורה ועבודה והמוסדות מלווים אותו עד לזקנה. במסגרת זו אף הוקמו בתי אבות (שבראש הנהלתם עומד סולימן, בנוסף לתפקידיו האחרים), כך שלאדם יש מסגרת חיים שמתאימה לו וקרובה לליבו.
סולימן טוען שכבר בעבר הרחוק הערימו קשיים על בנייה לציבור הדתי וניסו להרחיקו מהמרכז: "בעבר מי שהיה מזוהה עם הפנקס האדום היה מקודם כי היה משויך למפלגת השלטון ולהסתדרות הכללית. האדומים שלטו במדינה. בין היתר באופן הזה חילקו את האדמות במדינה לפי מגזרים. מהרצליה עד נתניה, לב הארץ, הקרקע הכי משובחת מכל הבחינות, ניתנה לקיבוצים ולמושבים של ההסתדרות הכללית, בעוד המזרחי קיבלו קרקעות בפריפריה. פשוט כך התנהלו הדברים".
עדיין רלוונטי לבנות שכונות לציבור דתי־לאומי? נראה שרבים בציבור לא חוששים מלגור יחד עם מי שאינם דתיים.
"אין כאן עניין של חשש. הרבה אנשים פשוט רוצים לגור בשכונה דתית־לאומית ובעיניי זה לגיטימי מאוד. כשמשפחות רבות מאותו מגזר גרות יחד אפשר ליצור חיי קהילה סביב בתי כנסת, מוסדות חינוך ונקודות מפגש. ככל שאתה בונה שכונות כאלה אתה נותן מענה גדול יותר לציבור שצמא להן. הבנייה עצמה כמובן לאורך כל השנים מותאמת לציבור הדתי, עם שני כיורים, מעלית שבת ומרפסת סוכה, ויש הקצאות קרקע בקרקעות הציבוריות גם לבתי כנסת ומקוואות".
בשנים האחרונות קשה לכם הרבה יותר לבנות שכונות כאלה.
"זו המציאות", הוא נאנח. "באה המדינה ובעיקר בא בג"ץ ואמר: אנחנו מכירים באוכלוסייה הערבית והחרדית כאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. הציבור הדתי־לאומי לא נכלל בכך, ולכן אם הוא זוכה בקרקע הוא לא יכול להגדיר אותו כבנייה רק לציבור הדתי־לאומי אלא לכלל הציבור כולל מי שאינם יהודים", הוא אומר. "אני לא מתנגד לאחרים, אני רוצה שהציבור שלי יקבל את המגיע לו, בדיוק כמו כל אחד אחר. בעוד בג"ץ אומר לנו שאין הבדל בין דתיים לאומיים לכל אדם אחר במדינת ישראל, אנחנו מצביעים על כך שגם לציבור הדתי־לאומי יש צרכים מיוחדים ולכן גם הוא זקוק לשכונות משלו. כמובן שהגשנו ערעור על החלטת בג"ץ, אבל מדובר בבעיה חמורה שחשוב לטפל בה".
אתם בונים הרבה גם ביהודה ושומרון. שם אתם פחות מתקשים בנושא הזה?
"היום קשה לנו מאוד לבנות מחוץ ליהודה ושומרון רק לציבור הדתי, כי נוצרות בעיות, ואף על פי כן אנחנו ממשיכים לבנות כל הזמן. כך לדוגמה גם בחיפה וגם במעלות אנחנו בונים לציבור שלנו, וכשבא לא יהודי לקנות אנחנו מחויבים, על פי פסיקת בג"ץ, למכור לו נכס. ברגע שהוא קונה והציבור יודע על זה - בדרך כלל במהירות מפה לאוזן - משפחות דתיות לאומיות כבר לא יגיעו לפרויקט הזה. לעומת זאת ביהודה ושומרון מי שקונה זה בעיקר ציבור לאומי ולרוב גם ציבור דתי־לאומי ושם עדיין אפשר לבנות שכונות כאלה".
לסיום אנחנו מבקשים מסולימן לעסוק קצת בפעילותו מול הכנסת והממשלה הנוכחית. ארגון העובדים של הפועל המזרחי משתדל מאוד להיות בתקופתו של אבי סולימן א־פוליטי, ולכן לדידו, בכובעו כיו"ר הסתדרות הפועל המזרחי הוא לא צריך לעסוק בתמונת המצב הפוליטית, למרות ששמו הוזכר בעבר לא אחת כמי שמתאים וצריך להיות חלק מהייצוג הפוליטי של הציונות הדתית בכנסת. עם זאת, כאיש ציבור דתי־לאומי הוא מלין שלציבוריות הציונית־דתית אין ייצוג הולם היום בבית המחוקקים הישראלי. "אין לנו היום כתובת בכנסת. בסוף יושבים בכנסת אנשים שהם מייצגי ציבור ומובילים אג'נדות מסוימות. אבל כשאין לך נציג בכנסת שחושב כמוך ודואג לך, הציבור שלך נתקל בבעיות".
אתה יכול להצביע על מה שגורם לך להרגיש כך?
"הנושא הפוליטי הפך, ממערכת בחירות אחת לבאה אחריה, להרבה פחות קשור לנושא של מפלגות והרבה יותר קשור לנושאים פרסונליים. רוב מרכיבי הכנסת והקואליציה מנהלים את המדינה לא מכוח של מפלגה אלא מכוח של אישיות. אין כבר השפעה של מרכזי מפלגות גדולים שהובילו סדר יום. לכן אין כמעט למפלגות השפעה בכנסת, אלא לאנשים בודדים, וזה חבל. צריך לחזור לתת לציבור את ההשפעה ואת הכוח להשפיע על נבחרי הציבור, ושהם ירגישו את הצורך לייצג את הציונות הדתית בכנסת. היום, לצערי, אני לא יודע מי מקדם את האינטרסים של הציבור שלנו בבית המחוקקים הישראלי".