רק בימים האחרונים הודיע שר העבודה והרווחה מאיר כהן כי החליט להאריך עד להודעה חדשה את כהונת מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי מאיר שפיגלר, שמכהן בתפקיד בארבע השנים האחרונות. הארכת המינוי היא הבעת אמון מוחלטת בשפיגלר, שביצע רפורמות משמעותיות בביטוח הלאומי מאז מונה עוד בתקופת כהונתו של השר חיים כץ במשרד הרווחה. גורמים שעמם שוחחנו במשרד אמרו כי שפיגלר נחשב למנכ"ל מוערך שמקפיד לטפל בפרטים הקטנים לא פחות מאשר בעניינים הגדולים. אחד הגורמים ציין כי "הובלת מערך התשלומים של המוסד לביטול לאומי בתחילת משבר הקורונה, כשאף גוף לא באמת הבין מה הכיוון, הייתה מהירה ומדינות אחרות רק יכולות ללמוד כיצד המערך הזה פעל בצורה יוצאת דופן ונתן פתרונות בזמן שאחרים עוד היו עסוקים בדיונים ותכנונים".
מיליון פניות של מובטלים
בריאיון מיוחד אומר ל'בשבע' מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר כי אין ספק שבלי ההתנהלות יוצאת הדופן של המוסד שבראשו הוא עומד המשבר הכלכלי שהביא נגיף הקורונה היה גדול לאין ערוך. "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה למאות אלפי משפחות, שלחלקן הלא מבוטל יש ילדים, התחייבויות ותוכניות, שנפלטו בעל כורחן משוק העבודה בעקבות משבר הקורונה, אלמלא הביטוח הלאומי שנתן להן את הביטחון הסוציאלי בדמות דמי אבטלה. פרט לעובדה שהפנמנו את גודל השעה בזמן אפס וכל העובדים שלנו – גם אלה שאין להם נגיעה לנושא – נרתמו בהזדהות מוחלטת עם הציבור הרחב, כבר בשלב הראשון סייענו לטפל בכמיליון פניות של מובטלים".
איך זה בא לידי ביטוי בפועל?
"נתנו מענה מיידי ומדוקדק למניעת ביורוקרטיה וסרבול בהגשת התביעות ושינינו תהליכי עבודה במהלך הדרך כדי לאפשר לתת מענה למשפחות הללו ולא לגרור אותן בכל מסדרונות הביורוקרטיה האינסופיים. אני מכיר את המערכות הציבוריות והטיפול שלנו היה חריג בטיבו", הוא מציין.
זה היה מאוד אינטנסיבי.
"בימים כתיקונם בחצי חודש היינו מקבלים סדר גודל של 8,500 תביעות דמי אבטלה חדשות. בין ה־15 ל־30 במרץ בשנה שעברה קיבלנו כ־31 אלף תביעות. כשאנחנו מדברים על כמיליון תביעות זה פי יותר ממאה בפרקי זמן מאוד דומים. רק באוגוסט 2020 התחלנו לקבל תוספת של כוח אדם. אנשים עבדו לילות וימים, הגדלנו את מכסת השעות הנוספות והיו מי שעבדו משש בבוקר עד עשר בלילה כשלמול עיניהם עומד הציבור שבעל כורחו נקלע למצוקה כלכלית שבה היה חסר אונים. כמעט כל האנשים שנפלטו משוק העבודה בשלב הזה היו אנשים שעבדו ומימשו את היכולת שלהם כדי לפרנס את עצמם ואת הסובבים. הם בפירוש לא היו בטלנים", הוא אומר.
"ריכזנו את כל התביעות עד לסוף מרץ ובשישה ימים הצלחנו לקלוט את כל התביעות, נתנו סדר גודל של 950 מיליון שקלים לתביעות דמי אבטלה כמקדמות וכ־650 מיליון שקלים בהמשך. הצלחנו לטפל בתיקים עד לקוצו של יוד. במספר הימים המצומצם הזה, שהיה סמוך מאוד לחג הפסח, דאגנו קודם כול כדי לתת מקדמות שאנשים יוכלו להמשיך קדימה ולחגוג את החג, וכאמור הצלחנו גם להביא בחלק מהתיקים לטיפול מעמיק יותר. במקביל טיפלנו בכל יתר הזכאים לקצבאות ולעבודה השוטפת של הביטוח הלאומי". הוא מוסיף ומציין כי "אנחנו, אנשי הביטוח הלאומי, בהחלט פישטנו את התהליכים וביטלנו ביורוקרטיה מיותרת כדי להגיע אל המטרה והיא להיות שם בשביל האזרחים".
כל זה קרה בחודשים הראשונים של משבר הקורונה. במבט של כמעט שנתיים לאחור, הם עוסקים במודל החל"ת ובעובדים שלאחר הזמן הארוך שהקציבה המדינה לקבלת דמי אבטלה - מעל ומעבר למקובל - נותרו כעת ללא הכנסה וחלק מהם טרם שבו לשוק העבודה. "ברגע שפרץ המשבר והתחילו לדבר על כך שאנשים ייפלטו משוק העבודה, מיד קיבלתי את ההחלטה שאנחנו הולכים למתווה של חל"ת", משחזר שפיגלר. "מדוע? ראשית, כי היה צריך לתת פתרון גם למעסיקים. כשאתה סוגר את שערי העסק גם המעסיק נפגע. אלמלא מודל החל"ת - שאגב היועצים הבכירים של ארגוני מוסדות קרן המטבע הבינלאומית ומומחי ה־OECD הדגישו שהוא היה היעיל, החברתי והגמיש ביותר ביחס לכל שאר המודלים - המצב היה חמור הרבה יותר", מבהיר שפיגלר.
מה בעצם הנחה אותך בהפעלת המודל הזה?
"המודל התייחס גם למעסיקים וגם לעצמאים. בנוסף לכך, אלמלא החל"ת מעסיקים היו נאלצים לפטר עובדים ולתת להם מיד את כל התנאים שמגיעים לעובד מתוקף היותו מפוטר. מאיפה המעסיק יביא את כסף הזה בעת משבר? אין לו תזרים מזומנים או הכנסות. היו כאן מפעלים עם מאות ואלפי עובדים שהושבתו. מדובר בסכומי עתק", הוא אומר.
"בנוסף לכך היה רצון עז להשאיר זיקה בין המעסיק לעובד, כדי שהעובד לא ירגיש שאיבד את מקום העבודה שלו. לעיתים המכה הנפשית יכולה להיות חזקה יותר וראינו משפחות שהתרסקו כתוצאה מהמצב הזה".
המבקרים אמרו שהמתווה הזה מעודד בטלה ויגרום לרבים שלא לרצות לחזור במהירות לשוק העבודה.
"כל הביקורות, שבאו בעיקר מהאוצר, היו לאחר מעשה. אמרו שזה יוצר תמריץ שלילי לחזור לעבודה. ואני עונה: הרי כולם לפני כן היו אנשים שעבדו. אם מישהו חושב שהם פרזיטים – למה הם עבדו מלכתחילה?" הוא הודף את הביקורות. "אז נכון שבסביבות הסגר השלישי, לקראת סוף יוני 2021, היו חבר'ה ששינו את המחשבה שלהם בגלל השינויים בשוק העבודה בארץ ובעולם והחליטו שמה שהיה לא יהיה והם רוצים לנתב את עצמם לאורח חיים אחר. הם ביקשו למצות את כל תקופת החל"ת שניתנה להם. אנחנו גם ביקשנו מהאוצר לקצר את תקופת המשך דמי האבטלה במהלך הקורונה, אבל האוצר החליט להאריך זאת בעוד כמה חודשים".
ומה המצב היום? הרי לאלו שהיו במתווה החל"ת נגמרה הזכאות לקבלת דמי האבטלה.
"היום הם אכן לא מקבלים דמי אבטלה. בימים כתיקונם שילמנו מדי חודש דמי אבטלה לכ־75 אלף מובטלים. בחודש שעבר היו רק 56 אלף, וכל האחרים לא מקבלים דמי אבטלה בכלל. יש שוליים שמתנהלים באופן שאולי מתאים להערכה השלילית לגבי אי החזרה לעבודה, אבל אי אפשר לשפוט את כל הציבור לפי התנהלות של שוליים מזעריים".
שפיגלר מציין בדבריו את השינוי העיקרי שעבר הביטוח הלאומי מבחינתו מאז החל לכהן כמנכ"ל המוסד. "כשנכנסתי לביטוח הלאומי אמרתי לעובדים: 'מעכשיו נגמר הסיפור שכל מי שבא לסניפי הביטוח הלאומי הוא קודם כול חשוד כנוכל, גזלן, גנב, רמאי או מושחת כל עוד לא הוכח אחרת. מעכשיו הופכים את היוצרות. מי שבא לביטוח הלאומי הוא קודם כול הגון וישר, כל עוד לא הוכח אחרת".
להגדיל את הקצבאות בישראל
בחודש נובמבר השנה החל יישום השלב האחרון של רפורמת קצבאות הנכים שהועלו ל־3,700 שקלים, אבל גם זה לא מספיק באמת כדי לקיים חיים נורמליים במדינת ישראל. אחת הביקורות, שלעיתים מופנית שלא בצדק כלפי הביטוח הלאומי, היא על גודל הקצבאות במדינת ישראל.
מי שבעצם החל את השחיקה בקצבאות היה בנימין נתניהו בשבתו כשר האוצר בשנת 2003, כשעשה מהלך קטן אך משמעותי והעביר את כל הקצבאות מהצמדה לשכר הממוצע במשק להצמדה למדד המחירים. מאז ועד היום הן רק הולכות ונשחקות כשכל עדכון בהן הוא נמוך ביותר ושווה ערך לשקלים בודדים. משבר הקורונה חידד את בעיית הקצבאות ומתברר שבביטוח הלאומי מודאגים מכך לא פחות.
הקצבאות בישראל נמוכות ביחס לשאר העולם?
"באופן כללי אנחנו רואים שמדינת ישראל נמצאת בתחתית של מדינות ה־OECD בכל הנוגע לתשלומי העברה – המונח המקצועי לגמלאות וקצבאות. אדם מעל גיל 25 שמתקיים מהבטחת הכנסה מקבל 1,761 שקלים לחודש. זה סביר? זה הרי אדם שאין לו שום מקור הכנסה אפשרי לשקל נוסף. זוג כזה מקבל כ־2,430 שקלים. ילד מוסיף עוד כ־180 שקלים. זה לא סביר".
לדעתך יש קצבאות מיותרות? כאלה שמדינת ישראל הייתה יכולה לוותר עליהן?
"אין כאלה. חברה נורמטיבית עם ערבות הדדית חייבת לעזור למי שלא שפר עליהם מזלם. המצב כיום הוא שהקצבאות נמוכות משמעותית ממה שהן צריכות להיות. לדוגמה, קצבת ילדים שהייתה פעם גדולה יותר והיום היא מצומצמת מאוד ולמשפחות מרובות ילדים זו קצבה נמוכה ולא מתאימה", הוא מלין. "דוגמה נוספת היא שאזרח ותיק שאין לו שום מקור הכנסה אחר ויש לו הוצאות גבוהות על תרופות בדרך כלל מקבל 3,710 שקלים. זה אומנם יותר טוב מבעבר אבל לא מספיק".
שפיגלר מנסה להמחיש עוד יותר עד כמה מצבה של ישראל גרוע בתחום. "עשו השוואה בינלאומית בין מדינות ה־OECD לגבי מדיניות קצבאות. בשנת 2018 היינו במקום האחרון. ב־2019 השתפרנו והיינו במקום השלישי מהסוף ועדיף שהקוראים לא יידעו אילו מדינות היו לפנינו בדירוג", הוא נאנח.
ניגוד עניינים בין משרד האוצר לאזרחים
אחת הבעיות שאיתן מתמודד המוסד לביטוח הלאומי בשנים האחרונות היא האזהרה מפני גירעון אקטוארי עתידי, שלמעשה ימנע מהביטוח הלאומי אפשרות לשלם את הנדרש לאזרחים. לא מדובר על רקע שבו יקרוס המוסד לתוך עצמו, אבל הוא עלול להיקלע לנקודה שבה יידרש קיצוץ משמעותי בקצבאות הקיימות – שלדעת מאיר שפיגלר כאמור הן נמוכות כבר היום – וישנה לגמרי את פניו של הביטוח הלאומי. שפיגלר מודאג מאוד מהמצב הזה ומסביר כיצד בעצם הוא נוצר. "במשך עשרות שנים העבירו את עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי למשרד האוצר כדי להקטין את הגירעון בתקציב. במקום זה רשמו איגרות חוב כנגד הכספים ואת הריבית הזאת אנחנו מקבלים. אבל לדעתנו הכסף קיבל ריבית נמוכה מאוד ביחס למצופה והדבר גורע מהמשאב הכלכלי שבאמצעותו אנחנו אמורים לתת מענה לאזרחים", הוא אומר.
"בספטמבר 2018 עצרנו את העברת העודפים ודרשנו להקים גוף ציבורי מקצועי שיתעל את עודפי הגבייה להשקעות טובות יותר שיוכלו להניב תשואה מרבית לכספי המבוטחים – וזה בדיוק על פי חוק הביטוח הלאומי. בנוסף לכך אנחנו דורשים עוד 150 מיליארד שקלים מעבר למה שרשום באיגרות החוב. לכן, טענתי תמיד שהחוב של מדינת ישראל כלפי תושביה בהיבט של הביטוח הלאומי הוא כ־370 מיליארד שקלים ולא כ־220 מיליארד כפי שניסו להציג זאת".
עד כמה המצב הזה צריך להדאיג את האזרח הפשוט?
"אין ספק שאם לא תתקבלנה החלטות כמו העלאת גיל הפרישה של נשים הביטוח הלאומי יגיע לשוקת שבורה", הוא מזהיר. "תוחלת החיים עולה ב־24 אחוזים, אנשים חיים יותר, חלקם עם בריאות לקויה והם מקבלים קצבאות וזה עולה כסף רב. אם לא יעשו מעשה בכל מה שנוגע לעיגון וחיזוק האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי אנחנו עלולים להגיע למצב שהתושבים לא יקבלו את הזכויות שמגיעות להם על פי החוק".
מה בעצם גורם למצב הזה? אין הבנה ממשלתית שהביטוח הלאומי הוא בסיס קיומי לאזרחי המדינה?
"יש ניגוד עניינים מובנה בין משרד האוצר לתושבי המדינה. כי האוצר מעוניין בכמה שיותר עודפי גבייה והמשמעות היא שהביטוח הלאומי צריך להוציא כמה שפחות. בעצם לעשות כל מה שהוא יכול כדי לא לתת לאזרחים. מצד שני, משרד האוצר הוא רגולטור ויכול להשליך מכוחו על החלטות של הביטוח הלאומי. יש כאן ניגוד עניינים עצום שפוגע בסופו של דבר באזרחי המדינה. מבחינתי, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לתת לכל מי שזקוק את מה שמגיע לו".
שפיגלר נכנס בימים אלו לשנתו החמישית בתפקיד, אחרי עשייה גדולה. ביקשנו לדעת מה הם יעדיו במסגרת הפעילות של הביטוח הלאומי. "משאת הנפש שלי וראיית עולמי היא לדאוג לכך שבכל יום יהיו יותר ויותר קצבאות וגמלאות שיועברו לאנשים שהן מגיעות להם, מבלי שיצטרכו אפילו לפנות ולבקש אותן. שאנחנו נדע באמצעות המערכות שלנו מה מגיע להם ולא נטריח אותם, נעכב אותם או נגרום להם לטבוע בביורוקרטיה של המערכות הציבוריות. נודיע להם שהם קיבלו סכום מסוים לזכות המסוימת", הוא מבקש. "זה כבר נעשה עם בני גיל 70 ומעלה וגם עם מילואימניקים שכבר לא צריכים להגיש תביעה כי אנחנו יודעים מה מגיע להם וכעת עובר גם לטיפול בקצבאות שארים והיד עוד נטויה", מסכם שפיגלר.