אריאל שרפר
אריאל שרפר צילום: טליה קניג

"אל תעירו ואל תעוררו" זהו הכלל הידוע שלא עושה את האירוע לכל עורך ומגיש העוסק בתחום האקטואליה הכתובה או המשודרת למגזר החרדי כי ישנה הנחיה בבחינת חוק שאינו כתוב במפורש ש-"יש דברים שהשתיקה יפה להם" ולפיכך על בעל הדעה לומר לעצמו "כן תוכל להתעלם".

הדעה השולטת בעידן שקדם לדור המהיר והעצבני שאנו חיים בו כיום לגבי הסיפור החם שטרם פורסם הייתה ש"אם אתה לא מצלם זה לא קורה, אם זה לא קורה - מה יש לצלם", אך מאז זרמו הרבה חשבונות מזויפים ברשתות החברתיות עד שכל פירור מידע תפח לחלה שיכולה להשביע מערכת שלמה או לפחות לקשט שולחן עורך (לחם) משנה.

יש רגעים מכוננים בחייו של איש תקשורת בהם הוא מוכרח לנקוט עמדה תקיפה ולהגן עליה ולומר: "עד כאן" (ולא, אין מדובר בעובד ממורמר בתאגיד השידור הציבורי). כמו אנשים אמיצים ופורצי דרך שהובילו מהפכות וקבעו עובדות חדשות בשטח- גם כעת הגיע הזמן לבצע ריענון למערכות המובילות והמשפיעות בתקשורת החרדית ולצוות עליהן לשבור שתיקה ולהשמיע קול זעקה.

פרשת התאבדותו של הסופר חיים ולדר בעקבות חשיפת חשדות להטרדות על רקע מיני(וכך בדיוק יש לומר זאת בלי להשתמש במכבסת מילים או לערפל אותן בתיאורים לא ברורים) זעזעה אותי אישית אחרי הרבה מאד זמן שלא הרשיתי לידיעות חדשותיות להשפיע עלי. יתכן שזה בגלל שאני מכיר שטחית את האדם המדובר בשל עבודתנו באותו מקום בעבר. נפגשנו כמה פעמים באירועים שמחים של עובדי הרדיו ובספריה בביתי יש כמה ספרים עם הקדשה חתומה בכתב-ידו של הסופר שלא העלה על הכתב את הסיפור הנורא ששם קץ לחייו.

אין ההכרות הלא חברית הזאת משפיעה כהוא זה על כושר שיפוטי המחמיר את האיש ומעשיו-למרות שאין זה תפקידי לשפוט אף אדם, אך זכותי ואולי גם חובתי להביע את דעתי ולהתעקש שהפרשה הנוראה הזאת תביא לשינוי מהותי באופן הסיקור החדשותי של המגזר החרדי ותתיר במאמר אחד פורץ דרך או בשידור חי שלא ישכח לעולם קשר שתיקה סבוך ומסבך.

הגיע הזמן מזמן לשים את כל הקלפים על השולחן ולהוציא את כל הלכלוך מתחת לשטיח כדי לנקות את הבית וקירותיו מכל הרע שבאדם ולהכריז קבל עם ועולם: "ידינו לא שפכו את הדם". לא נוכל להמשיך לשתוק ולא להזהיר את כל השומעים והקוראים שיש רוע בעולם וחובה להישמר מפניו.

"ונשמרתם לנפשותיכם" הוא כלל גדול בתורה לא פחות מ-"ואהבת לרעך כמוך" ומהקביעה "הוכח תוכיח את עמיתך- ומיד אחריה האזהרה המחייבת כל אדם בעמדת שיפוט אחרים- "ולא תישא עליו חטא". וזו אזהרה חמורה.

עיתונאים, כתבים, שדרנים, ועורכים הם בעלי כוח עצום ההופך מילים ומשפטים לדעות משפיעות שלעיתים משנות סדרי עולם ומעצבות מחדש את השיח הציבורי ההולך ומתרחב מדי יום ולעיתים גם מדי שעה. ידועה לכל האמרה שהפכה ברבות השנים לקלישאה שחוקה בתרבות ובמדיות השונות לפיה "עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה". זה הזמן לקחת אחריות על כל מה שקורה בחברה ובמגזרים בהם אנו חיים ופועלים ולפתוח את כל הערוצים לנושאים המוקצים מחמת פריצת גדר או מיאוס המהול בחשש מהשחתת הנפש. הוכח בעבר כי יש לה חסינות ויכולת להתעצם דווקא מתוך משבר ולהביא למסקנה שאלוקים יצר את האדם ישר- והמה ביקשו חשבונות רבים.

חובה על כל בעלי היכולת להשפיע לטובה, לשנות את השיח מ-"לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי" ל-"עשיתי כמיטב יכולתי". כולי תקווה שגם אני.

הכותב הוא יועץ תקשורת ב-'בלומברג תקשורת' ולשעבר עורך ומגיש חדשות ברדיו קול-חי