חגי הוברמן
חגי הוברמן צילום: ללא קרדיט

להלן סיכום אירועי טרור של יום אחד לבד, יום ראשון השבוע:

ערבים יידו בקת"ב לעבר פילבוקס בגשר חלחול כביש חוצה יהודה. זריקות אבנים סמוך לכיכר אדם. ערבים יידו 4 בקת"בים בגדר של בית אל. זריקות אבנים מסינג'יל לעבר ציר הגישה למעלה לבונה - נזק שימשה וגג. זריקות אבנים בכביש בין קרית ארבע לחברון - נזק לשימשה אחורית.

זריקות אבנים סמוך לצומת מעלה לבונה צפון - נזק פח. זריקות אבנים מאסיביות בעליה מחברון לקרית ארבע. זריקות אבנים לעבר רכבים בתקוע הערבית ע"י כ-15 מתפרעים.

זריקות אבנים נוספות בתקוע הערבית - נזק פח. זריקות אבנים לעבר לפחות 5 רכבים אחרי צומת מרדה לכיוון אריאל - נזק לשלושה כלי רכב. זריקות אבנים בכביש ירושלים-גוש עציון סמוך לאל חאדר. זריקות אבנים בגדר של בית אל. זריקות אבנים לעבר ניידת משטרה באזור חיזמא. ערבים הציתו 5 צמב"רים (צמיגים בוערים) באזור מעיין קריות סמוך לשילה.

כוח צבאי שקפץ לטפל בזריקות אבנים באל מועייר נרגם ע"י כ-15 פורעים. 4 ערבים מסלפית התעמתו עם בעל חווה בשטח סמוך לאריאל. זריקות אבנים לעבר עמדה סמוך לבית הדסה בחברון. זריקות אבנים לעבר אוטובוס חיילים בציר גלעד בין קדומים ליצהר - נגרם נזק. זריקות אבנים בכביש 55 בין עזון לקרני שומרון.

ערבים הציתו רכב בכביש 55 בכפר פונדוק, כדי לשבש את תנועת הרכבים וגרמו לפקקים עד לסיום פעולות הכיבוי. בקבוק תבערה הושלך לעבר אוטובוס אחרי כיכר עינבוס לכיוון תפוח - נגרם נזק לחזית האוטובוס. כמה עשרות ערבים הציתו צמב"רים סמוך לבית אל ושיגרו זיקוקים לעבר כוח צה"ל.

זריקות אבנים לעבר רכבים בלובן א-שרקייה - נגרם נזק. זריקות אבנים לעבר אוטובוס בין יקיר לרבבה - נגרם נזק. זריקות אבנים לעבר אוטובוס באזור חיזמא - נגרם נזק. זריקות אבנים לעבר אוטובוס מערבית לענתא מצפון לירושלים - נזק לשימשה. (תודה ל'הצלה יו"ש' על סיכום הנתונים).

בלי לשים לב, מדינת ישראל חוזרת 34 שנים לאחור. בדיוק לפני 34 שנים, ב-9 בדצמבר 1987, י"ח בכסלו תשמ"ח, התפרץ גל הטרור ביו"ש, שמדינת ישראל אימצה משום מה בקלילות את ההגדרה הפלשתינית שלו, 'אינתיפאדה' - "התנערות". בעיני הערבים נועד הביטוי לסמל את ההתנערות הערבית מהשלטון הישראלי, כמו שכלב מתנער מהקרציות שעל גבו.

גם התואר 'טרור עממי' שבו משתמשים מערכת הביטחון והתקשורת לגבי גל הטרור הנוכחי, לא ממש מדוייק. יש כאן טרור, לא ברור עד כמה הוא 'עממי'. מדובר בטרור מאורגן בידי החמאס ואנשיו, שמפעילים את הצעירים לצורך יידויי האבנים ובקבוקי התבערה. המילה היא 'טרור', כפשוטו. ובטרור נלחמים כדי לנצח אותו.

כשפרצה האינתיפאדה הראשונה, החלה אינתיפאדה גם בחלק המצרי של רפיח. המצרים לא היו הומאנים כמו הישראלים. אחרי חצי יום הם שלחו ג'יפים עם תת מקלע שפתחו באש חיה אל תוך קהל המתפרעים. שבעה נהרגו וכל השאר ברחו. זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהיתה שם אינתיפאדה.

ההגדרות המדוייקות

טרור האבנים והבקת"בים שהחל בדצמבר 1987, השיג כעבור 6 שנים את מטרתו, עם החתימה על הסכם אוסלו שהביאה ליו"ש את הנהגת אש"ף הגולה בטוניס הרחוקה, והקימה רשות פלשתינית שלרשותה עומד כוח צבאי משמעותי של 40 אלף נושאי נשק – למרות שבמכבסת המילים של ההסכם הכוח הצבאי הזה כונה 'משטרה פלשתינית'.

6 שנים אח"כ, כשפרצה מלחמת הדמים הנוראה בין ישראל והכוחות הפלשתינים שאנחנו בעצמנו בנינו במסגרת הסכם אוסלו, היא קיבלה את התואר 'האינתיפאדה השניה'. זה היה סילוף של השם מכל הכיוונים. בניגוד לאינתיפאדה של שנת 1987, המלחמה שפרצה בראש השנה תשס"א היתה יזומה, מתוכננת מראש בידי ערפאת, מאז שפוצץ את ועידת קמפ-דיוויד חודשיים לפני כן. הפעילות לא היתה עממית, אלא של הכוחות הפלשתינים שפתחו באש לעבר כוחותינו בכל נשק שאנחנו איפשרנו להם לקבל.

בניגוד לאינתיפאדה של שנת 1987, שאכן היתה אינתיפאדה – התקוממות עממית של הציבור – כאן היתה זו מלחמה יזומה של הצבא הפלשתיני, שאנחנו כינינו 'המשטרה הפלשתינית', לבין צה"ל. לוחמים פלשתינים ירו בנשק חם על כוחותינו, שהשיבו בירי. וזאת בתוספת פיגועי התאבדות ומיטעני נפץ. מלחמה לכל דבר, שבהם הפלשתינים הובסו, כשצה"ל סוף סוף החזיר מלחמה במבצע 'חומת מגן' ולאחריו. הסיסמה 'תנו לצה"ל לנצח' הוכחה כמדוייקת, והיא נכונה גם היום.

למלחמת אוסלו היה יתרון אחד על פני הטרור מלפני 34 שנים שקדם לה: היא חיסלה כמעט סופית את התשוקה הישראלית שטופחה בשקדנות לאורך תהליך אוסלו, לראות מדינה פלשתינית על רכסי ההרים החולשים עלינו. חובה דווקא עכשיו, כשבממשלה יושבים שותפים מהשמאל הישראלי, למנוע בכל דרך אפשרית קינון חשיבה עקומה כמו זו מימי הסכם אוסלו, שהפתרון לטרור הפלשתיני הוא נסיגות נוספות וחלוקת פרסים לטרור ומחולליו כמו הריסת יישובים והקמת מדינה פלשתינית.

הטור המלא של חגי הוברמן יפורסם ב"מצב הרוח" בשבת הקרובה