הרב אהרון אגל-טל
הרב אהרון אגל-טל צילום: באדיבות המצולם

עמר בר־לב הותיר אותנו פעורי פה. אנחנו מורגלים בשקרים שמופנים כלפינו כבר עשרות שנים, אבל לרוב הם מוסווים היטב.

לעמוד מול העולם ומכל בעיות הביטחון לדבר על אלימות המתנחלים, כאשר ידוע לו היטב שמדובר בפרומיל מכלל האוכלוסייה, זה כבר סדר גודל אחר לגמרי. מה שמוביל לשאלה המטרידה איך ייתכן שאדם כמותו, ששייך לחבורה שיש בה מסירות נפש שכולנו מעריכים, שוגה בצורה כל כך נוראה עד שאנשים כמו יהודה דימנטמן הי"ד נדמים בעיניו לאויבים.

אפשר לומר שבר־לב הוא פשוט אדם רע ולהתקדם, אבל אדם רע לא הולך לסיירת מטכ"ל. פגשתי אלוף במילואים שכיום הוא בעל השפעה ציבורית רבה וביקשתי שיסביר את התופעה. זה עמר בר־לב וזה אהוד ברק וכמובן סגן הרמטכ"ל יאיר גולן ועוד רבים אחרים שמוכרים לכולנו. הוא השיב שאנשי צבא רגילים לרוח גבית מן התקשורת ולא פשוט להם לקבל אותה לפתע בפרצוף. כך הם מסגלים את הדעות המקובלות ונשארים בקונצנזוס של האליטות בישראל.

אם אנחנו מבקשים לבחון את מצב התודעה הלאומית, עלינו לגשת קודם כול למייצגים הטובים ביותר שלה - אנשי הצבא. האמירה הפשוטה הזאת שאנשים בכירים נכנעים בשדה הקרב התודעתי מלמדת על צורך בחשבון נפש עמוק של הימין כולו. כיצד נוצר מצב שבו מרכז כובד ההשפעה שייך לשמאל הקיצוני? איפה אנחנו בסיפור הזה?

כבר עשרות שנים פועלות במרחב הציבורי בישראל הקרן לישראל החדשה לצד קרנות אחרות, שממומנות בכספי ממשלות זרות. בין שלל פעולותיהן הן בין היתר שולפות בכירים מן השירות הציבורי וממוסדות משפיעים שונים, ובאמצעות כסף רב, לצד יוקרה שהן יודעות להציע - מעבירות אותם אינדוקטרינציה.

אני יודע על בכירה לשעבר בתנועת בני עקיבא, שלפני כמה שנים קיבלה הזמנה לסמינר כזה. שנתיים מרתקות ללא עול פרנסה ובמשכורת נכבדה, שבהן מפגשים עם טובי האינטלקטואלים בישראל, בכירי ההנהגה והצמרת הכלכלית. בנוסף לכך היא הייתה אמורה לצאת לחו"ל להיכרות עם קהילות שונות, שכמובן כוללת את המפגש ההכרחי עם הרפורמים שעוברים מסע הכשרה מאומץ. האישה הזאת הייתה אמיצה ודחתה את ההצעה, לתדהמת המזמינים שאמרו לה שהיא הסרבנית הראשונה.

לפני הכול צריך להבין מהו שדה המערכה. התפיסה האזרחית הוזה על מדינה שלווה שנשלטת על ידי אזרחיה, בלא הגדרות זהות יהודיות ייחודיות, שתכבד את הכריסמס, את חג הקורבן ויום הכיפורים באופן שווה. היא תהיה מודל לגן עדן מודרני שמאס בחתירה לזהות כוללת וכבדת משמעות כדי לחיות בנוחות ובלי קונפליקטים מטרידים.

זוהי תפיסה שיש בה היגיון פנימי קוהרנטי שקל להיסחף אליו. ברגע שאתה מוריד את הנטל הציוני והיהודי מן השולחן ומתייחס לכל אדם כיצור מופלא וחד פעמי, הכול נעשה פשוט יותר. מה יש לנו להציע מול זה? איזה חזון מלהיב אנחנו יכולים להראות לאלו שלא נמצאים לידנו בספסל בית הכנסת ושאינם שותפים לשמירות הלילה ביישובים הצופים על גוש דן מלמעלה?

אנחנו יודעים למנות את הסכנות שבגיור ובכשרות ובחילול השבת הממלכתי, אבל אין כאן חזון אלא אנרגיית שימור חזקה. מה נענה למי שיטען שהחיים האישיים יכולים להמשיך להתנהל כבעבר ואם מישהו חלם על מדינה יהודית, ובכן חלום טוב חלם והוא ימתין יחד עם החלום לביאת משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו.

נדרשת כאן התארגנות להקמת קרן שתעשה את אותו הדבר, אבל מן הצד השני. קרן שתהיה למוקד השפעה בכל הקשור בבניין הזהות היהודית המתאימה לעת הזאת. זהות שיודעת לשמר את העבר, לפרוץ אל מרחבים חדשים ובסוף לתכלל את כל המימדים באופן שלם.

יש מספיק עשירים בתוכנו שאכפת להם מן המדינה היהודית וחלומותיהם גדולים מלהוריש עוד כמה מיליונים. אבל לפני הכול נדרשת עבודה מעמיקה של הגדרת המהות. מה בעצם הבעיה במדינת כל אזרחיה? לא במושגים שמתאימים למי שהתחנך בבתי המדרש של הציונות הדתית, אלא לעולם מסורתי שמתחיל להבין שזהותו מצויה בסכנה כיום. מה הסכנה הגדולה? איפה היא פוגשת את החיים שלנו?

ככל שנעמיק את הדיונים הפנימיים בדגש על מובנותם לציבור הגדול, המסורתי – כך נוכל ליצור סדר יום אסטרטגי שיש בו הבנה עמוקה של המצב כיום ולצד זה מענה שניתן להציע לאנשי ציבור ומובילי דעה. אני משוכנע בכל ליבי שאנשי עסקים גדולים באמת מחכים בקוצר רוח שיבקשו מהם להתגייס לדבר הגדול הזה.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית