ועדת השמות הממשלתית מן הסתם אינה נמצאת בראש סדר יומם של מרבית אזרחי ישראל, ויש להניח שרבים מהם כלל אינם מודעים לקיומה של ועדה כזו. אבל אי ידיעה על הוועדה אינה פוטרת את חשיבות קיומה. קביעת שמות היישובים, הצמתים, המחלפים, אתרי התיירות, הטבע והנוף ואזורי התעשייה והתעסוקה היא בעלת משקל מכריע בעיצוב צביונה היהודי של מדינת ישראל, ויותר מכך – בקביעת ריבונותה, התודעתית לפחות, בכל מרחבי ארץ ישראל. עד כמה משנה השם שניתן ליישוב? רק לפני כחודש התחוללה סערת רשת כתוצאה מדיווח של כתב חדשות 12 פוראת נסאר בטוויטר על ירידת גשמים ב"אום חאלד", כשכוונתו לעיר העברית נתניה. "ציוץ אנטי ציוני שנלחם בלגיטימיות של מדינת ישראל", צייצה בזעם אחת הגולשות. את אותן אמוציות מעורר גם השימוש הלעומתי בין רמת אביב לשייח' מוניס שנפוץ בדיוני ימין-שמאל-ערבים, ועוד דוגמאות רבות של שמות יהודיים וערביים שנאבקים בשאלה למי שייכת האדמה הזאת.
ימיה של הוועדה כמעט כימי המדינה, ובראשית דרכה ליוו אותה ראש הממשלה דוד בן גוריון והפרופסור יצחק בן צבי. בן גוריון היה זה שטבע את הביטוי שמיטיב לתאר את חשיבות עבודתה: "כל זמן שלא נעברת את מפת ארץ ישראל – לא השלמנו את כיבושה". "אם נישאר עם השמות הערביים שניתנו ליישובים ולאתרים ולא נחזיר עטרה ליושנה – כלומר, את השמות העבריים המקוריים - לא השלמנו את הקמתה של מדינה עברית בארץ ישראל. זוהי משימתה של הוועדה", מסביר ל'בשבע' איש אקדמיה המזוהה דווקא עם השמאל. "כל נושא השמות הוא חלק מהמאבק על ארץ ישראל. השם קובע הרבה מאוד, כמו שיש משמעות רבה להחלטה האם לקרוא לשטח יהודה ושומרון או הגדה המערבית. בזמן האחרון למשל קוראים הרבה מדי פעמים לנחל עירון ואדי ערה. בעיניי זו אחת הסיבות לכך שיהודים מפסיקים לנסוע שם".
הוועדה היא ועדה מדעית־ציבורית שחברים בה אנשי מדע מתחומים שונים: חוקרי מדעי הטבע, היסטוריונים, גיאוגרפים, ארכיאולוגים, אנשי מקרא ולשון עברית וערבית, נציגי משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד הבינוי והשיכון (שתחתיו פועל המרכז למיפוי ישראל) ונציגי הקרן הקיימת לישראל ורשות הטבע והגנים. הוועדה היא הגוף היחיד שמוסמך לקבוע שמות במדינת ישראל, ומטרתה המוצהרת היא קביעת שמות עבריים ככל האפשר באמצעות תרגום שמות ערביים, שימור שמות יהודיים היסטוריים ועוד.
נכון להיום מכהנים בוועדה 15 נציגי ציבור בהתנדבות ועוד ארבעה נציגי גופים אזרחיים וממשלתיים. בראש הוועדה עומד המזרחן הוותיק פרופ' משה שרון. בין חבריה נמנים פרופ' יואל אליצור, פרופ' שולמית אליצור, פרופ' זאב ספראי, פרופ' עירית עמית־כהן, פרופ' זהר עמר, פרופ' איוון פרידמן, ד"ר צבי צמרת, ד"ר אבשלום קור, פרופ' לילך רוזנברג־פרידמן, פרופ' מרגלית שילה ועוד. על פי התקן צריכה הייתה הוועדה למנות עוד שישה חברים חדשים ועוד שני נציגי גופים ממשלתיים כדי לכונן את הקוורום הנדרש.
לפני כשנתיים יצא לדרך תהליך חידוש פני הוועדה: ריענון שמות של חברים שנפטרו או שאינם כשירים והכנסת חברים חדשים. שמות חדשים אושרו בוועדה והללו אישרו את הצטרפותם, אולם התהליך לא הסתיים סופית. לצורך חידוש פעילותה של הוועדה יש צורך באישור כל שמות החברים, כולל אשרורם של החברים הוותיקים. הפרוצדורה הזאת מתעכבת מזה שנתיים, מסיבות לא ברורות, החל בימי שלטון נתניהו והמשך בימי ממשלת בנט. גורמים בוועדה חוששים כי הלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה בוחרת לתקוע מקלות בגלגלי העגלה החשובה הזאת.
לפני כחודש וחצי הועלה על שולחנה של הממשלה נושא אישור חברי הוועדה וחזרתה לפעולה. הדיון אומנם החל, אולם בסופו של דבר הסתיים בלא תוצאות. המשמעות: ועדת השמות מובטלת מזה כשנתיים, ונכון למועד כתיבת שורות אלה לא תמשיך לעבוד גם בעתיד הנראה לעין.
כבר מטפלים
בתקופה שבה הוועדה אינה פועלת יש מי שמבצעים מחטפים בשטח. כך למשל החליטו במע"צ לקרוא למנהרה שהקימו בצפון הארץ על שם חבר שהתאבד. דוגמה נוספת היא מועצה אזורית בדרום שהחליטה לקרוא ליישוב בנגב דניאל, על שם בנה של בכירה במועצה שנהרג מפגז שנורה מעזה (זאת בנוסף לנוה דניאל וכפר דניאל שנמצאים במקומות אחרים בארץ). הוועדה הצביעה בזמנו נגד השם והציעה אלטרנטיבה, אך באין ועדה שבה חברים גם נציגי משרדי הממשלה לא ניתן לעצור החלטות כאלה.
עם הקמת הממשלה החדשה החל חבר הוועדה פרופ' יואל אליצור בהתכתבות נמרצת עם הממונים במשרד ראש הממשלה כדי לדחוף לחידוש פעילותה. ההתכתבויות, אשר נמשכות מזה כחצי שנה, הניבו לא מעט הבטחות ויחס חיובי ומעודד. מטעם מזכיר הממשלה הובטח כי העניין "יוסדר בהקדם". לאחר מכן הבטיח יועץ ראש הממשלה דן שחורי כי העניין יוסדר עד סוף חודש ספטמבר האחרון. משלא אירע דבר גם כשחלף התאריך המובטח פנה פרופ' אליצור אל אנשי משרד ראש הממשלה במכתב נוסף, ובו דחק בהם שוב לטפל בכינוס הוועדה תוך שהוא מביע חששות בנוגע לעומדים מאחורי העיכוב: "מישהו או משהו מעכב ומפריע מזה זמן רב לפרוצדורה פשוטה של אישור החברים וחזרה לפעילות, פעולה שאמורה לקחת כמה דקות. אם אני מבין נכון מדובר ב'לשכה משפטית'. לא ברור מה בכלל משפטי כאן", תמה פרופ' אליצור במכתבו, "אבל אנחנו עדים בעשורים האחרונים להשתלטות של מערכות של 'משפט' ושל 'ייעוץ' על תחומי חיים ומנהל רחבים, דבר התוקע הרבה מקלות בגלגלים של כל פעילות חיובית וחיונית ואין צורך להרחיב בכך".
למכתב זה הגיב היועץ שחורי בהבטחה כי הנושא יועלה בישיבת הממשלה, אולם כאמור – הישיבה המדוברת הסתיימה בלא כלום.
אחת הגרסאות טוענת כי מי שטרפד את אישור החברים הוא שר הבריאות ניצן הורוביץ. את הטיעון הזה העלתה העיתונאית והסופרת עירית לינור, שהייתה מועמדת לוועדה ומועמדותה נדחתה, לדבריה בידי השר הורוביץ. בפוסט שבו סיפרה על הפרשה כתבה לינור כי לפני שנה הוצע שמה כחברה חדשה בוועדה. לדבריה, מכיוון שלוועדה מנסים לצרף מדי פעם חברים לא יהודים ונשים לצורך חזות של איזון ושוויון, היא הוזמנה על תקן "תגבור בחזית השוויון המגדרי". "לפני חודש פסל שר הבריאות ניצן הורוביץ את רשימת חברי הוועדה בכלל ואותי בפרט", מספרת לינור, "המעשה הותיר אותי נפעמת ומתפעלת", היא מגחכת ומכנה את המהלך "טיהור ועדת השמות מכל חבר שדבק בו חשד של חוסר אהדה לממשלה".
אישה אחרת שצורפה לוועדה במסגרת סבב המינויים האחרון היא הסופרת והעיתונאית אמילי עמרוסי, ככל הנראה במקומה של לינור שנדחתה. עמרוסי אומנם אינה יודעת להצביע בבירור על מה שמתרחש, אך היא מצרה מאוד על כך שהוועדה תקועה ולא ניתן לה להמשיך בעבודתה: "הוועדה לא מתכנסת מזה שנתיים. אני לא יודעת מה הסיבה, אבל לפי מיטב הבנתי זה לא קשור לממשלת בנט־לפיד. הוועדה לא התכנסה גם בימי נתניהו", היא מסייגת. עם זאת, לדבריה "יש טענות על כך שגורמי שמאל ממסמסים או מונעים את כינוס הוועדה בגלל הרוב הימני שנמצא בה. שמות עבריים ותנ״כיים שקושרים אותנו להיסטוריה של המקום הזה אולי מפחידים אותם. אני מקווה שהוועדה תתכנס בקרוב. יש לנו הרבה מה לעשות".
ירושלים או אל־קודס
קולות נוספים המעורים בנעשה בוועדה מביעים חשש כי טרפוד הרשימה הנוכחית נועד לשלב בוועדה יותר ערבים ואנשי שמאל במטרה לשנות את מאזן הכוחות בה ואת ההחלטות שתקבל. ההיסטוריה של הוועדה מלמדת כי דיוני קביעת השמות היו כבדי משקל: האם לקרוא למחלף הסמוך לכפר קאסם בשם הכפר הערבי או לעברת למילה קסם; קריאת השם העברי מחלף נטופה במקום השם הקודם בועיינה־נוג'ידאת; צומת גולני או צומת טורעאן, וצומת התשבי - שם שלא היה זוכה לאישור בהרכבים מסוימים. דיון נוסף היה בשאלה האם בשלטי הדרכים העיר ירושלים בתרגום הערבי תיכתב כירושלים אל־קודס, או כירושלים בלבד בתעתיק ערבי. בדיונים מסוג זה מאזן הכוחות בוועדה קריטי, במיוחד כשברקע קיימים לחצים להכניס ערבים נוספים לכהן בה.
הדיונים, אגב, נוגעים לא רק למאבק בין עברית לערבית אלא גם לשימור הקשר היהודי־היסטורי למקום. כך למשל מועצת עמק המעיינות, ששמה שונה ממועצת עמק בית שאן. שינוי השם נבע מרצונם של יישובי המועצה לנתק עצמם מבית שאן, אולם בד בבד גרם להם להתנתק מהשם ההיסטורי של האזור במשך מאות בשנים. גם מועצת הגליל התחתון מבקשת כעת לשנות את שמה, ודיון כזה בוועדת השמות שוב עוסק בשאלת הקשר לשם האזור כפי שהוא מוזכר במקורות היהודיים וההיסטוריים, או ניתוק ומעבר לשמות שאין להם שורשים. "שינוי מאזן הוועדה עלול לקבוע את גורל השמות וגורל המפה", מתריעים בוועדה.
פרופ' יואל אליצור מספר כי בעבר, כשהיו בוועדה יותר חברים מהשמאל, היו לא מעט מתחים סביב קריאת שמות למקומות מסוימים. אולם לדבריו בתקופה האחרונה – עד לפני שנתיים - עבדה הוועדה בהרמוניה ובאווירה טובה. התחושה שלו היא כי הוועדה זוכה ליחס מעט מזלזל ממשרד ראש הממשלה, ובמיוחד כשברקע אירועים דרמטיים כמו המאבק בקורונה, הרי שאף אחד שם אינו ממהר לטפל באישור חברי הוועדה וחידוש פעילותה.
בקדנציה שבה מפת ארץ ישראל ננגסת בעוד ועוד פריבילגיות שמחולקות חינם אין כסף ליישובים ערביים, טוב היה אם מישהו בלשכת ראש הממשלה היה טורח לתת משקל לפחות לחזות היהודית של השמות שייכתבו בה.
ממזכירות הממשלה נמסר בתגובה: ״הממשלה טרם אישרה את חברי ועדת השמות הממשלתית. הרשימה תפורסם בשבועות הקרובים בצורה מסודרת לאחר שתגובש״.
לתגובות:[email protected]