בני גנץ ואבו מאזן
בני גנץ ואבו מאזן צילום: אבשלום שושני - פלאש 90

המפגש הלילי בין שר הביטחון ליו"ר הרשות הפלסטינית כבר מעורר ביקורת פוליטית.

הטענה המושמעת בשם המשחק הפוליטי היא שהאירוע הזה יקים מחדש את העניין הפלסטיני שהימין הצליח בעשור ומחצה האחרון להוריד מסדר היום המדיני.

האמירות על שקיעת השאלה הפלסטינית היא נכונה בעיקרה אבל לא צריך להגזים. היא תוצאה של כישלון המשא ומתן המדיני, האינתיפדה השנייה והטרור הפלסטיני כמו גם הפיצול הגיאו פוליטי במערכת הפלסטינית בין פתח והרשות הרבה יותר מאשר החרמת בכירי הרשות הפלסטינית.

למעשה יותר מאשר החרימה ישראל את הרשות הפלסטינית והנהגתה היא יצרה מערכת של שיתוף פעולה בפועל איתן שטיפחה את האוטונומיה הפלסטינית ביהודה ושומרון. האסטרטגיה הישראלית נשענה על חיזוק הרשות ככתובת פוליטית לתכלית של הבטחת הסדר הציבורי ובעיקר מאבק בטרור של חמאס ויתר הארגונים.

בעבור כך הבטיחה ישראל לרשות יכולת גבוהה של ניהול עצמי ובעיקר הישענות על כלכלת ישראל, גם דרך עבודת הפועלים בתחומה, שהשפיעה לטובה על רמת החיים של הפלסטינים, וזו בתורה ריככה את האקטיביזם הפוליטי - לאומי בשטחי הרשות.

זו המציאות שהולידה את השקט הביטחוני היחסי ממנו נהנתה ישראל זה למעלה מעשור. בחסותו של אותו שקט ותהליך מיתון האקטיביזם הפוליטי הפלסטיני הוטבו עוד יותר התנאים שאפשרו לישראל להוריד את השאלה הפלסטינית מסדר היום המדיני ולקעקע את המודל הבעייתי של שתי מדינות לשני עמים.

שיתוף הפעולה עם הרשות ומנהיגותה התנהל בצורה חצי גלוייה וחצי מוכחשת. בזירה הבינלאומית המשיכו ישראל והרשות להתקוטט בפורומים ומסגרות בינלאומיות מה שאפשר לשני הצדדים להיראות ברמה הפוליטית מול קהל היעד שלהן כנאמנים לדרכם הרעיונית - אידיאולוגית. כל זאת בשעה שהאידיאולוגיה התמוססה בפועל לטובת סדר יום פרגמטי המבוסס על שיקולי תועלת נטו.

בין שתי האליטות, זו בירושלים וזו ברמאללה, התקיים מודל של שיתוף פעולה בין יריבים שהיה אפקטיבי למדי וחיובי במונחי האינטרס הישראלי האסטרטגי. תפיסת השלום הכלכלי הפכה לסדן עליו טופח המודל הזה והיחס הצונן כלפי חוץ שהוקרן תחת ממשלות נתניהו כלפי אבו מאזן לא פגע כהוא זה בשיתוף הפעולה העמוק שבין שני הגורמים הללו.

חרף העובדה כי השאלה הפלסטינית הורדה מסדר היום המדיני ולמרות הצוננים בין ירושלים של נתניהו לאבו מאזן של רמאללה ישראל הימנית לא התקדמה למימוש חזונות סיפוח. ההיפך הוא הנכון. ההזדמנות שנקרתה בפניה למימוש המהלך בשלהי הקדנציה של טראמפ ובחסות עסקת המאה האמריקנית לא נלקחה בשתי הידיים והסכמי אברהם עם מדינות המפרץ הועדפו על פני חזון סיפוח ההתישבות היהודית.

ישראל של העשור ומחצה האחרון העדיפה את תוצריה של פרדיגמת ניהול הסכסוך עם הפלסטינים על פני חלופות הקצה בין אם מדובר ברעיון שתי המדינות או ברעיון הסיפוח. השקט הביטחוני ממנו נהנתה ישראל שאפשר לה מצד אחד להמשיך ולטפח את כלכלת הצריכה ומצד שני למקד מאמץ במאבק מול איראן בחזית הצפונית היה יקר מפז ולמעשה המודל הכלכלי - תועלתני ששימש כבסיסו לא רק שהפך לאדן המדיניות גם של ממשלת בנט-לפיד אלא גם "יצא מן הארון" בחודשים האחרונים.

ההכחשה שאפיינה את העשור האחרון תחת ממשלות נתניהו לגבי מודל היחסים עם הרשות הומרה בדיבור ישראלי מפורש על קיומו ועל מעלותיו. שר הביטחון גנץ נתן לדברים הללו תוקף ברור בחודשים האחרונים כאשר דיבר מפורשות על הצורך לתמוך ברשות מבחינה כלכלית כדי לשמר את היציבות ביהודה ושומרון. הנכונות הישראלית להחצין את קיום המודל היתה לא רק תוצאה של הפנמת יצרונותיו אלא גם החשש שהחל להתגנב מפני סדקים ראשונים שהחלו להיווצר בו.

בחסות הקורונה שהשפיעה לרעה על המציאות הכלכלית בישראל אבל גם בשטחי הרשות הפלסטינית ובחסות צבירת העוצמה הפוליטית של האליטה הפלסטינית בראשות אבו מאזן החל תהליך כרסום זוחל במודל הכלכלי-תועלתני וגם במעמד הרשות הפלסטינית. הביטויים לכך בתקופה האחרונה היו מגוונים: החל בטרור חסר השיוך הארגוני כלפי ישראלים ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, דרך האנרכיה באזורי הפריפריה של ג'נין וחברון, גילויי הביקורת הציבורית כלפי הרשות הפלסטינית נוכח דכאנותה הפוליטית והעלייה באירועי זריקות האבנים נגד מתישבים יהודיים.

כל אלה היו ועודן סימנים מעידים לנוכחות הסדקים במודל הכלכלי-תועלתני, לשחיקתו ולנוכחותם הגוברת של הגורמים בחברה הפלסטינית המבקשים לערער עליו, בין אם משום שהם מחוברים לפוליטיקת הזהות הפלסטינית הקלאסית ובין אם משום שאינם שותפים או מרווחים מהמודל הכלכלי ומתקשים מסיבות מגוונות להשתלב בו.

על רקע אותו תהליך ניתן להבין את מאמצי שר הביטחון לתחזק את המודל דרך העמקת שיתוף הפעולה עם צמרת הרשות הפלסטינית ואישית עם אבו מאזן, לא לתכלית של החזרת עטרת אוסלו או חזון שתי המדינות מחדש אלא לטובת מיצוב המודל הכלכלי.

זו לפחות המוסיקה שנושבת בתקופה האחרונה מכיוונו של שר הביטחון, ויש לקוות כי הדברים ימשיכו להתנהל במסגרת אותה תפיסת עולם החותרת לחיזוק המודל ולא להמרתו במודל אחר. בהקשר הזה, צריך להודות כי לישראל אין ממש חלופה אסטרטגית טובה יותר ואפקטיבית יותר בהקשר של ההתמודדות עם הסוגייה הפלסטינית, ובהיעדרה יש חשיבות ליכולת לטעון את המודל הכלכלי-תועלתני בתכולה המתאימה שתאפשר לישראל למצות את היתרונות המובהקים הגלומים בו.

"אביב היחסים" בין מחמוד עבאס לבין בני גנץ ובכלל זאת הפגישות בין השניים אינם משנים את התמונה האסטרטגית הגדולה, אלא דווקא נועדו לייצב אותה ולתמוך בה. זו הפרספקטיבה דרכה צריך לנתח את האירועים וחשוב שהויכוח הפוליטי לא יהפוך לעשן בעיני המתבונן על המציאות.

--

המאמר פורסם בעיתון "מקור ראשון"

ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, חוקר ומרצה בנושא הסכסוך היהודי-ערבי ויחסי ישראל עם המיעוט הערבי, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, עמית מחקר במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן