פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

פרשת וארא מתארת שבע מתוך עשר מכות, שספגו מצרים ופרעה. זו הופעה מרשימה של ה׳. משה רבנו כשליח, מתריע ומתאר מה אמור להיות בכל מכה ומתי.

מדוע הקב״ה היה צריך להביא עשר מכות על טבעיות על המצרים? הרי יכל להביא עליהם מכה ניצחת אחת. שאלה זו נכונה, אם נניח שמטרת המכות היא להעניש את המצרים, על שהיו אדוקים מדי בשעבוד בני ישראל, אבל למכות הייתה מטרה מרכזית נוספת: חינוכית. פעילותו של משה היא חלק מהתהליך, שבאמצעותו רצה קב״ה לחנך את פרעה והמצרים ולשנות עמדתם ותפיסתם האמונית, אבל לא רק להם אלא בעיקר לבני ישראל.

זו הסיבה למהלך מסודר ועקבי של עשר מכות ולכך שלא ניתן היה להסתפק במכה אחת. בני ישראל היו שקועים במט׳ שערי טומאה ואיבדו לגמרי את האמונה והאמון בעצמם ובה׳. הם ספגו את האמונות המצריות. הרי מדוע לאחר שהסתיימו שנות הרעב הם לא ארזו ועלו חזרה לארץ כנען? האם התרגלו לצבע הדולר ולמאכלי המצרים והרגליהם? לכן צריך להשיב להם את האמונה והביטחון בה׳ כשליט מוחלט על הייקום וכוחותיו, ביאור, בים, בבעלי החיים, באוויר ובאדמה.

לזה נועדו עשר המכות. לכן הכביד ה׳ את לב פרעה מסיבה כפולה: לחנך אותו ואת המצרים, אבל גם את עם ישראל. השפעת המכות נצרבה היטב בתודעה ובזיכרון שלהם והכל כהכנה, הכלה וקבלת התורה, אחרי צאתם ממצרים. לכן צריכים תמיד לזכור את יציאת מצרים. לא רק את היציאה אלא גם ובעיקר את התהליך.

נתייחס רק למכת הברד השביעית. על מכה זו נאמר לפרעה: ״עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם, הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו במצרים, למן היווסדה ועד עתה״. משמעות המילה הנדירה "מסתולל היא כי עודך סולל דרך (ע״י מכבש) ואינך משלח אותם. לכן תסבול ממכה מיוחדת של ברד כבד מאוד - סוג של מכבש אלוקי עצום, שכל מה שבחוץ לא ישרוד ממנו.

כעת מחר- מחר בדיוק בשעה הזו תבוא המכה. פירוש המדרש: משה שרט לו שריטה בכותל ואמר לו מחר בדיוק בשעה הזו, כשתגיע החמה לשריטה זו יחל הברד. הדיוק בזמן מעצים את שם ה׳ ומאדירו. שנית, הרי הברד והשמש הופכיים הם, אבל לא כאן.

לא ניתן לייחס לברד הזה טבעיות או מקריות; זהו לא ברד שיורד ביום מעונן וקודר, אלא ביום של שמיים בהירים ושורט את הכותל בעוצמה. פעולה אלוקית בלתי ניתנת לערעור. לכן לא המצרים ולא בני ישראל יוכלו להסביר מכה זו על דרך הטבע והטבעיות. ובכל זאת: ״הירא את דבר ה׳ מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם ליבו אל דבר ה׳ ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה״ - איך יתכן? הם פסיכים? כבר עברו שש מכות, ועדיין ישנם כאלה שלא מאמינים ולא מכניסים את עצמם ואת מקניהם לבתים כדי להצילם מהברד.

סיפור המכות אינו סיפור היסטורי בלבד, אלא הסיפור שלנו כבני האדם. טבע האדם שלא להכיר ולהודות באשמה. רק אחד כמו יהודה אמר: "צדקה ממני". כל אלו גרמו לו לאדם לא לקלוט איתותים מאתונו. כך גם המצרי; גבהות ליבו לא אפשרה לו לקלוט את איתותי שש המכות הראשונות. תאוותיו וגאוותו של האדם מעבירה אותו על דעתו והוא כבר לא קורא את המציאות והעובדות.

בכל אחד מאיתנו יש פרעה קטן בלב שגורם לנו להסתולל אחרי גאוותינו ותאוותינו ואז עושה אותנו חירשים ועיוורים לאיתותים, שנשלחים אלינו אף אם הם מגיעים בצורת עובדות ברורות. ייסורים והפרעות, ולא עלינו גם מחלות לעיתים גורמים לאדם להתעשת מעט, אבל ברגע שזה מסתיים הוא כבר שוכח אותם וחוזר לסורו. אנו תקווה כי נוכל לחסל את הפרעה האישי שבליבנו, לשים לב לאיתותים כדי שלא ניפול חלילה אל תוך המכה.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו