ביקור הממשלה ברמת הגולן השבוע
ביקור הממשלה ברמת הגולן השבוע צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90

1

ביקורו המקומם של הראיס הפלשתיני אבו־מאזן בביתו של שר הביטחון בני גנץ השבוע מסמן שיא חדש במגמת התחממות היחסים בין הרשות הפלשתינית ובין שרים ובכירים בממשלת ישראל.

מאז הקמת ממשלת הריפוי והאיחוי של הציר הפוליטי בנט־לפיד־עבאס, כמה מבכיריה שוקדים בעיקר על ריפוי היחסים ואיחוי הקרעים עם ממשלו המושחת של המחבל הקשיש מרמאללה. לעומת זאת, את הקרע ביחסים בין המחנות השונים בפוליטיקה הישראלית הם דווקא מקפידים להעמיק ולהרחיב בהתנהלות דורסנית ובהחלטות מקטבות השנויות במחלוקת עמוקה.

בשנים האחרונות הצליחו ממשלות נתניהו לדחוק את אבו־מאזן לפינה, להפוך אותו לבלתי רלוונטי, להקפיא את המשא ומתן המדיני בטענה שאין פרטנר, ואגב כך להוריד משולחן הדיונים את אופציית המדינה הפלשתינית. השלכתם של מחמוד עבאס וממשלו הצידה הומחשה היטב בחתימת הסכמי אברהם, כאשר שורה של מדינות ערביות נרמלו את יחסיהן עם ישראל בלי לספור את אבו־מאזן ובלי להתחשב בעמדתו.

המצב הרצוי הזה מבחינתה של ישראל, שהושג בעמל רב צעד אחר צעד, הולך ומתכרסם במהירות על ידי שרים בממשלת ישראל, שהבולט והבכיר ביניהם הוא בני גנץ. וזה לא שאבו־מאזן נתן משהו משמעותי בתמורה. לא שמענו שהוא הפסיק לחלק משכורות נדיבות למחבלים שהצליחו או ניסו לרצוח ישראלים. לא שמענו שהוא הודיע על משיכת התביעות המופרכות שהוא נוהג להגיש נגד ישראל ונגד צה"ל לבית הדין האנטישמי בהאג תוך הפרה בוטה של הסכמי אוסלו. גנץ נתן, אבו־מאזן לקח. למה שלא ייקח?

2

עם הקמת הקואליציה מרובת הניגודים הזאת, שהדבק המחבר בין קצותיה הוא תאוות השלטון ושנאת נתניהו, הבטיחו ראשי המיעוט הימני שבתוכה שהנושא המדיני לא יקודם בימי כהונתה. הם יעסקו במה שמוסכם בין הימין לשמאל, ומה ששנוי במחלוקת יחכה בצד. בינתיים נראה שהנושא המוסכם העיקרי בממשלה הזאת הוא שאיפת ההישרדות בשלטון וההנאה ממנעמיו, כמו גם שחיקת הסטטוס־קוו בנושאי דת ומדינה באמצעות הרפורמות שליברמן דרש ומתן כהנא מבצע. אפילו בנושא הבוער של המאבק בווריאנטים המתחדשים והמתפשטים של מגפת הקורונה, שלכאורה אינו נושא משמעות אידאולוגית כבדה ושנויה במחלוקת, בנט וממשלתו לא מצליחים לנהל מדיניות הרמונית ושיטתית. שר האוצר ליברמן, שרת החינוך שאשא־ביטון ושר הבריאות הורוביץ לא בדיוק מצייתים להוראותיו של ראש הממשלה. כפי שהזהירו רבים בעת הקמת הממשלה, ראש ממשלה שלמפלגתו יש שישה מנדטים אינו יכול לשלוט בקואליציה שלו. בטח לא בקואליציית 61, שבה כל ח"כ סורר ובוודאי כל ראש מפלגה יכול לשתק את פעילות הממשלה ואף להפיל אותה.

3

לא ברור מה חושב בנט על האורח ששר הביטחון שלו הזמין לביתו. או שהוא תומך במהלך, או שהוא מתנגד לו אבל קצרה ידו מלמנוע – לא ברור מה גרוע יותר. שתיקתו מאפשרת לו מצד אחד לא להרוס את שארית הקרדיט שעוד נותרה לו בימין, ומצד שני לשמור על יחסיו עם בני בנץ. כך או כך, הנזק המדיני נעשה. צעד אחר צעד, אבו־מאזן חוזר להיות פרטנר לגיטימי. היחסים מתחממים לקראת חידוש אפשרי של המשא ומתן המדיני – אולי לאחר שלפיד יחליף את בנט במשרד ראש הממשלה. ובינתיים הפלשתינים הולכים ומשתלטים על עוד ועוד שטחי C, בעוד בני גנץ לועג לאנשי הימין בממשלה, לוקח את הפקחים המיוחדים שהוקצו לו בהסכם הקואליציוני כדי לבלום את התופעה ומצהיר שישתמש בהם כדי להפליל בנייה לא מאושרת בהתיישבות היהודית.

את נפתלי בנט זה כנראה לא מעניין. מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו בתוכנית מדינית לסיפוח מלא של שטחי C, כבר לא מתעניין בנושא. גם הסדרת ההתיישבות הצעירה, שאותה הבטיח להעביר ביומו הראשון כראש הממשלה, כבר לא נמצאת על סדר יומו. המשך כהונתה של ממשלתו אינו תלוי בקיום הבטחותיו לבוחריו מהימין, שלא כמו עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי, שחיבורם לחשמל הוא תנאי שרע"מ מציבה להמשך שותפותה בקואליציה.

לסנדל את עצמנו

כפי שנכתב כאן בעבר, הממשלה הזאת, הרקובה מיסודה, לא תישפט רק על פי מעשיה. על החטאים הכבדים שאפשרו את כינון הקואליציה הזאת אי אפשר לכפר בהחלטות טובות. פירוקה הוא תיקונה. אבל זה לא אומר שאין מקום למדוד את תפקוד הממשלה לפי מעשיה, ובינתיים גם במדד הזה היא מקבלת ציון גרוע. התמונה המצטיירת של קידום הערכים הפרוגרסיביים ברבים מבין משרדי הממשלה, תוך דחיקתם של ערכי עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, היא די מבהילה. יחד עם זאת, כשהממשלה עושה משהו טוב אפשר לברך עליו. כזו היא ההחלטה הממשלתית לפעול למען תנופת פיתוח של ההתיישבות היהודית בגולן.

יש אומנם מקום לתהייה על סדר העדיפויות הממשלתי גם בתחום הזה. אין ספק שבעת הזאת רמת הגולן מאוימת מדינית הרבה פחות מיהודה ושומרון. גם המצב הדמוגרפי ברמה טוב למדי. יישובים ערביים אין בה כלל, ויישובי הדרוזים שבה מרוכזים בשטח קטן בפינה הצפון־מזרחית. אם הממשלה מבקשת להזרים יהודים לצפון הארץ, נראה שמבחינה דמוגרפית חשוב יותר להביא אותם לגליל, כתשובה להתעצמות הדמוגרפית הערבית באזור זה. אבל ייהוד הגליל הוא יעד שכנראה אי אפשר להציב בקואליציה שנשענת על רע"מ, ותנופת התיישבות ביהודה ושומרון בוודאי לא באה בחשבון. אז אם אי אפשר לעשות את מה שיותר חשוב ודחוף, עושים את מה שאפשר.

אלמלא הסכנה המדינית לעתיד הגולן, שגם אם כעת נראית רחוקה אי אפשר להיות בטוחים שלא תשוב, ייתכן שלא היה צורך להציב יעד של הכפלת האוכלוסייה היהודית בחבל הארץ היפה הזה. מלבד הצורך בפיתוח קצרין והפיכתה לעיר של ממש, ספק אם יש צורך באכלוס מסיבי של האזור. אם אפשר היה לסמוך על ראשי ממשלות ישראל בעתיד שלא יתפתו שוב למשא ומתן עם משטר אסד, אולי נכון היה להשאיר את הגולן כמו שהוא – אזור חקלאי ותיירותי שרובו יישובים כפריים עם אוכלוסייה של כמה מאות נפשות. היעד של הכפלת האוכלוסייה בגולן מוצדק בעיקר כדי לקבוע עובדה מדינית, כזו שתמנע התפרצות מחודשת של התקף בולמוס הסכמי השלום שפוקד מעת לעת את בכירי ממשלות ישראל. ואם בהרכב הקואליציוני הנוכחי קשה עד בלתי אפשרי להשיג הסכמה על משימות התיישבות בוערות יותר, טוב עשו מי שהחליטו לנצל את שעת הכושר כדי לסתום את הפרצה ולהסיר את הסכנה אחת ולתמיד.

החלטה אומללה

מתחם קבר הבבא סאלי בנתיבות שונה לחלוטין מקבר הרשב"י במירון. מדובר באזור מישורי שאין בו מדרגות תלולות ומדרונים חלקלקלים. אפילו במתחם קבר הרשב"י שבו אירע האסון הכבד בשנה שעברה המדיניות המסתמנת היא להגביל את מספר המשתתפים בהילולה השנה ל־20 אלף איש ולא לבטלה לחלוטין. ההחלטה המשטרתית לבטל את ההילולה לזכר הבבא סאלי נראית כמו זלזול באירוע וברבבות האנשים הנוהגים להשתתף בו. קשה להתעלם מהתחושה שההחלטה קשורה לכך שהציבור המשתתף בהילולה אינו נוהג להצביע למפלגות החברות בקואליציה. ואם הסיבה לביטול היא חשש מפני הדבקה המונית בקורונה, אז לפני שמבטלים את הילולת הצדיק יש לבטל את מאות האירועים הצפויים להתקיים בליל הסילבסטר. אפשר לקיים את הילולת הבבא סאלי במתכונת מצומצמת שתהיה עדיין גדולה ומכובדת. התעקשות על ביטול מוחלט עלולה להביא לאסון אם רבבות מאמינים יחליטו בכל זאת להגיע למקום בלי סדר ובלי פיקוח. כדאי שהמשטרה והממונים עליה יחשבו מסלול מחדש ומהר.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו