ישיבת שדרות
ישיבת שדרות צילום: אורי טוסון

כל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה.

במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת ההסדר שדרות.

"הרגע הספציפי שמסמל בעייני את סוף השבוע, הרגע שבו אני מרגיש ששבת הגיעה, זה הסדר ערב של יום חמישי" מספר דביר סאסי שלומד בישיבה. "בית המדרש הקולח, קולות הלימודים הבוקעים ממנו והמשמר הערני והתוסס שמלווה בצ'ולנט רותח וכיבוד, אין רגע שמסמל את השבת שבפתח יותר מהרגע הזה.

"קבלת השבת אצלנו מרוממת בראש ובראשונה כי היא בווליום מטורף וברוב עם. תושבי שדרות, התלמידים, הבוגרים כולם מתפללי ביחד שזה מרומם כשלעצמו, במיוחד שנוספות לזה מנגינותיו של הרב קרליבך משולבות בניגונים מזרחיים ועדינים".

מבין כל המנגינות והשירים בשבת בישיבת שדרות, יש "שיר אחד, במנגינה אחת, שהוא מחבר לבבות בצורה קיצונית, והוא ׳והראנו׳ שלרוב זועקים אותו בחזרת הש"ץ בנעילה והקירות רועדים". את החוויה הזו, המרוממת, של יום כיפור, ניתן להרגיש גם במעט מזעיר בשבת רגילה בשבת, כאשר החזן מתחיל לשיר אותו בחזרת הש"ץ בשבת".

נקודת המפגש והשיחה היא נקודה מרכזית בשבתות בישיבת שדרות, אחת הישיבות הגדולות בארץ, והרוגע של שבת מאפשר לפתח שיחות ומפגשים עם אנשים שלא בהכרח היית מצליח לשוחח איתם במהלך השבוע.

"כיליד העיר שדרות ותלמיד הישיבה" אומר סאסי, "יש נקודה בקבלת השבת שבה נפגשים כל הפרצופים ביחד, בני העיר עם האברכים, התלמידים, לפעמים גם הורים ורבנים, וכולם ביחד נפגשים ומשוחחים לפני וגם לאחר התפילה".

"הישיבה שלנו ענקית, מלאה בסגנונות שונים ומגוונים עם אנשים שלא היית פוגש ביום יום שלך. ובשבת אתה פתאום קולט פרצופים חדשים ומפתח שיחות שלא היית מפתח במהלך השבוע".