עמליה דואק
עמליה דואק צילום: Arie Leib Abrams/Flash90

כשהתקשרו אלי מהמערכת ושאלו אם הויזה שלי בתוקף כי צריך לנסוע עם הפמלייה של ראש הממשלה לבית הלבן, לא היססתי.

כמה ימים לפני כן, גיליתי שאני בהריון. הייתי הכי נחושה שרק אפשר להוכיח לעצמי ולעולם שהקריירה לא תיפגע, ושאני יכולה להמשיך כרגיל.

וזה הזמן להודות. אני לא יודעת לשים גבולות. עד היום, זה שירת אותי. מתחתי את עצמי לקצה בעבודה, למדתי במקביל, ניהלתי לו״ז מטורף ואהבתי את התחושה של להספיק הכל. לא הייתה לי שניה אחת מבוזבזת.

ועם הגישה הזו יצאתי לבית הלבן. התכוננתי לשידורים, עשיתי שיחות רקע, ובתוך תיעדוף המשימות שאני כל כך רגילה לעשות - שמתי בצד את זה שהגוף שלי כרגע יותר חלש.

בוקר השידורים הראשון - אדרנלין מטורף. אני מגיעה למדשאות הבית הלבן, ובכל זאת, קורונה, אז משדרים מבחוץ, בחום של 30 מעלות ושמש חזקה. בין שידור לשידור אני ממשיכה לעשות טלפונים ולהתעדכן. מפה לשם, אני מבינה שכמעט לא שתיתי מים. אני הולכת למכונת משקאות ורואה שהבקבוקים נגמרו. לא נורא, אני חוזרת לעמדת השידור. האדרנלין עושה את שלו.

בהסעה חזרה למלון אני מרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר איתי. אנחנו מגיעים ללובי. 20 דקות לפתיחת מהדורת החדשות. אני עולה רגע לחדר לשטוף פנים לפני השידור. במעלית כבר כבר מרגישה ממש לא טוב. אני נכנסת לחדר ומרגישה כאב בבטן. אני מדממת.

הפלות הן דבר מאוד שכיח בשליש הראשון של ההריון. מיד חשבתי על התרחיש הכי קיצוני. שזהו זה. אני עוברת הפלה. וזה קורה כשאני לבד, הכי רחוק שאפשר מהבית. התקשרתי לרופא שלי בארץ. הוא ניסה להבין - כמה, מתי, מה אני מרגישה. ואני, שהדחקתי הצידה את מה שהגוף שלי אותת לי כל היום, ניסיתי לענות ולהסביר תוך כדי דמעות.

לרגע אחד אספתי את עצמי, לקחתי נשימה, התקשרתי למערכת והודעתי שאני לא יכולה לשדר כי התייבשתי. כמובן שאף אחד לא ידע מה גרמה ההתייבשות ומה עובר עלי באמת.

אחרי כמה שעות הדימום הפסיק והתחלתי לחזור לעצמי. כשהגעתי לארץ הדבר הראשון שעשיתי היה להיבדק באולטרסאונד, ואז גם ראינו פעם ראשונה דופק.

הבטחתי לעצמי שכשארגיש מספיק בטוחה בהריון, אשתף על המקרה הזה, כדי שגם נשים אחרות ידעו שמחסור בנוזלים יכול לגרום להתכווצויות של הרחם, שדימום בשליש הראשון של ההריון זו תופעה נפוצה ושלא כל דימום מסתיים בהפלה. בדיעבד גיליתי שכמה חברות שלי עברו חוויה דומה ולא סיפרו. מסוג הדברים שאף אחד לא מספיק מדבר עליהם.

הריון זה לא רק חיוכים, אושר ותמונות פוטוגניות של בטן עגולה, אלא גם חרדות ולחץ ורגעים של פחד וחוסר ודאות. צריך לשתף גם אותם.