דבריו של השחקן הישראלי ערבי אמיר חורי על תחושותיו כ'אזרח סוג ב'' על אף המקום המכובד אותו הוא מקבל בתעשיית הקולנוע הישראלית, מעוררים סימני שאלה אותם מעלה איתמר צור, תחקירן פורום 'קדם' למזרחנות והסברה.
חורי טען בראיון ל'ידיעות אחרונות' כי רבע שעה לאחר הטקס המפואר של פרסי אופיר הוא חזר להיות שוב אזרח סוג ב'. על כך מזכיר צור את האירוע ההיסטורי שאולי היה השראה לדבריו של חורי:
"בשנת 1936 ייצג אתלט שחור בשם ג'סי אוונס מאלבמה את ארצות הברית באולימפיאדת ברלין. הייתה זו אולימפיאדה בה שאף אדולף היטלר להציג לראווה את גרמניה החדשה ואת הספורטאי הגרמני הבלתי מנוצח. לצערו, הספורטאים האמריקאים השחורים, ובמיוחד אוואנס שזכה ב-4 מדליות זהב, השפילו את הספורטאים הגרמנים. בתגובה סירב אדולף היטלר לקיים את כללי הטקס ולברך את המנצחים השחורים מארצות הברית. לימים יספר ג'סי אוונס כי למרות התהילה לה זכה בברלין בייצוג הדגל האמריקאי, הרי כשחזר לארצות הברית, גילה כי למרות הכל הוא אזרח מופלה לרעה. היה זה בימי שלטון ההפרדה הגזעית במדינות הדרום".
"ג'סי אוונס האמריקאי סיפר שכאשר חזר למולדתו לא יכול היה לשבת בקדמת האוטובוס, לא יכול היה לגור היכן שרצה, ולמרות שאדולף היטלר לא לחץ את ידו, גם נשיא ארצות הברית דאז, פראנקו רוזוולט, לא לחץ את ידו. היו אלה ימים של אפרטהייד מוצהר במדינות הדרום בארצות הברית – מוסדות לימוד נפרדים לשחורים ולבנים, ספסלים ושירותי ציבור נפרדים ואפילו התעללויות אלימות באופן שכיח שזוכות להתעלמות הרשות השופטת של אותם ימים במדינות חשוכות".
בהתייחס לחורי ודבריו תוהה צור באילו אילנות מציאותיים הוא נתלה כאשר הוא מספר על תחושותיו כאזרח סוג ב', ג' או ד'. "מדובר ברגשי נחיתות אישיות שלו במקרה הטוב, או הצהרה מרוקנת מתוכן במטרה ליצור אהדה ציבורית של גורמי שמאל למיניהם במקרה הפחות טוב".
צור מוסיף: "מעבר להיותו בן למשפחה מבוססת מעיר שחרטה על דגלה את דו הקיום בין יהודים לערבים, חיפה, הרי שהוא נהנה מתמיכה של רבים ובין היתר של אנשי תעשיית הקולנוע בישראל, כפי שהוא עצמו טוען בראיון. אזי על מה מתבסס חורי? לטענתו מכנים אותו "ערבי חתיך" מה שלדידו מבטא הצהרה שערבי אמור להיות מכוער. טענה נוספת שעלתה היא שכאשר הוא פונה לאדם ברחוב הוא מתלבט האם לנסות ולהעלים את המבטא הערבי שלו מחשש לתגובת השומע. האם זה מה שגורם לשחקן המוערך לכאורה להרגיש אזרח סוג ב'? בכל הריאיון שנפרס לשני עמודים, לא נמצאה ולו טענה אחת לקיפוח שזכה חורי מטעם הממסד הישראלי, אז על מה מלין השחקן?".
בדבריו תוהה איתמר צור אם חורי אינו "פשוט רוקד לחליל עידן הפוליטקלי-קורקט, שהחל כרצון אמיתי להימנע מפגיעה ברגשות כאלה ואחרים, והגיע בסופו של יום לטירלול של ממש, שמונע מישראלים להניף את דגל המדינה בהפגנה, או לקריאה לשנות את המנון המדינה".
כתושב חיפה בעצמו מוסיף צור ואומר: "חורי ואני, שנינו מאותו הכפר. שנינו גדלנו בחיפה ומכירים את העיר הנפלאה הזו שמנסה בכל כוחה להתייחס בכבוד לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר. שיבוא אדון חורי הנכבד ויציג לנו דוגמא אמיתית וכנה כיצד הוא מופלה לרעה. אלמלא כן, חורי אינו אלא עוד שחקן, מוכשר יותר או פחות, שמקריא טקסטים שנכתבו לו על ידי בעלי אינטרסים".