עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

ניצבים לקראת סיום סידרת החינוך שכותרתה 'יציאת מצרים', אך אין זו סידרה לשעתה, אלא סידרה בה ניזכר יום יום, ועליה נספר באריכות מדי ליל הסדר.

הגמרא בעירובין מספרת לנו שלא פחות משתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. קודם שנולד יש לחשוש שמא לא יעמוד בניסיונות שהחיים יציבו בפניו, אבל מתוך שיפשפש במעשיו וידע תדיר מהו יעודו, סביר שיפעל במהלך חייו על פיו, או אז יתברר למפרע שנוח לו שנברא.

המחלוקת היא האם נוח או לא נוח שנברא, אך הקב"ה אומר, בין אם נוח שנברא בין אם לאו, טוב שנברא, ככתוב: 'וירא א-לוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ובכלל עשייה זו, נזר הבריאה. אך מהו ייעודו? זאת מלמדנו הרמב"ן בסוף פרשת יציאת-מצרים. יעוד איש ישראל בנוי בשתי קומות, שידע ויודה. כל יציאת מצרים על ניסיה לא נועדה אלא ללמדנו שאין א-ל עליון חפץ בתחתונים, אלא כדי שידע האדם ויודה לא-לקיו שבראו. שידע- 'כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ'. שיודה- שנאמין בא-לקינו ונודה לו שהוא בראנו, וזוהי כוונת המצוות וכוונת כל היצירה. ולא עוד, אלא שהן את הידיעה והן את ההודאה יש להשמיע בקול גדול כי כל כוונת רוממות הקול בתפילות, כוונת התכנסותנו בבתי כנסיות, וזכות תפילת הרבים הינן שיהיה לבני האדם מקום בו יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו את זה ויאמרו לפניו - בריותיך אנחנו! ומתוך הנסים הגדולים והמפורסמים יודו שגם הנסים הנסתרים הם מאיתו יתברך.

וכדי שידע האדם ויודה, מצווה אותנו התורה עם צאתנו ממצרים, במצוות תפילין, תפילה של ראש ותפילה של יד. תפילה לשון 'והטיפו הרים עסיס', שתהא יציאת מצרים הכתובה בתפילין שגורה ונוטפת מהראש לדיבור פינו, על ידי שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש, כנגד הלב וכנגד המוח.

השבוע נערך כנס באוניברסיטת בר-אילן כנס במלאת 100 שנה לפטירת הרב ד"ר דוד צבי הופמן זצ"ל, בעל שו"ת מלמד-להועיל, ממנהיגי יהדות גרמניה באסכולת 'תורה עם דרך ארץ' שכיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. בפרשנותו לספר שמות, שתרגם וערך אמו"ר ז"ל, כותב הוא שעל ידי האות שעל היד ועל הראש, מוקדשות עשייתו וחשיבתו של האדם מישראל לה'. כי הפרשיות 'קדש' ו'והיה כי יביאך' מספרות על יציאת מצרים, כאשר ה' נתגלה כמציל בפרשת 'קדש' וכשופט בפרשת 'והיה כי יביאך', ומתוך שתיהן בא הוא לאמונה שבפרשת 'שמע', ולאמונה בשכר ועונש שבפרשת 'והיה אם שמוע'.

בפרשת 'קדש', ראוי שישיב האב על שאלת הבן, שכל אימת שנפדה בכור בישראל על ידי הכהן, יש בכך משום עדות והכרזה על הופעת ה' במצרים. כלים אלו מסייעים לאיש ישראל שידע ויודה. ומדי ליל-הסדר נכון לו מבחן עצמי כפול, האם הגיע הוא למדרגת 'יודע ומודה'. האחד האם תזכה ש'ישאלך בנך 'מה זאת'? האם ידע להפנות שאלותיו אליך, או שמא לא יראה בך כלל כתובת לשאלותיו, שהרי לא ראה בך במהלך השנה דמות היודעת והמודה לא-לוקיה שבראה. והמבחן השני הוא, האם סביב השולחן, סביב סיפור יציאת-מצרים ומטרתו, יכולים להסב שלשה דורות יחדיו? האם תוכל לקיים 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ', שלשה דורות, 'אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה''? כי מסורת אמיתית היא זו שעוברת לא רק מאב לבנו כי אם גם מן הבן לנכד, כי רק דרך זו מבטיחה המשך שושלת הדורות בקו אחיד גם בעתיד, בלא סטייה במסירת הדברים לדור הרביעי.

לא בכדי דרש משה מפרעה בפרשתנו: 'בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ... נֵלֵך', אנחנו והדור שלפנינו והדור שלאחרינו, כך שגם הקטנים ואלה שאינם מבינים עדיין, יטעמו טעם חירות. מהותו של חג הפסח בא לידי ביטוי בהעברת המסר של יציאת מצרים מדור לדור, כששלושה דורות הזוכים לכך חוגגים אותו יחדיו. ומוסיף הרד"צ הופמן, שגם במצוות הקהל גם הנשים באות והמצווה חלה עליהן ועל הטף, להביא שכר למביאיהם, כך שהכל ללא יוצא מן הכלל יחושו ויטעמו מהאווירה, וסביר להניח שטרום עידן מגבירי הקול, גם מבין הגברים לא הכל ממש שמעו את המלך קורא בתורה, אבל ראו הם אותו וספגו מהמעמד המקרב תחתונים לעליונים לכל משתתפיו, ומקרבם ליעד של 'ידע ויודה'. כאשר אדם מפשפש במעשיו ויודע תדיר מהו יעודו, בזכות תפילין שבראשו ובידו, ובהם כתב 'יציאת מצרים', יודע הוא ומודה לבוראו, וטוב לו ואשריו שנברא.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו