כלא
כלא צילום: ISTOCK

בעת האחרונה מככב בחדשות שמו של השאם אבו הואש, מחבל השובת רעב למעלה מ-140 יום במחאה על מעצרו המנהלי. נראה כי הדרמה סביבו מתעצמת מיום ליום עת זוכה הוא לביקורים מתוקשרים מחברי כנסת ישראלים מהרשימה המשותפת ומבני משפחה מודאגים.

זאת ועוד במקביל לעלייה ברף האיומים כנגד ישראל במידה ואבו הואש ימות מהרעבה עצמית, הכוללות רמזים לתגובה מצד ארגוני המחבלים ביהודה שומרון ועזה, כאילו היה מדובר בסיכול ממוקד של בכיר בשטחם.

הסיבות למעצרו של אבו הואש חסויות, אך ניתן לשער כי הוא לא זנח לחלוטין את דרך הטרור, זאת לאור בדיקה שערך ערוץ 14 בה נחשף כי מדובר במחבל שהורשע במספר עבירות באוקטובר 2006, נקנס ב-7000 ₪ וישב בכלא הישראלי 56 חודשים בלבד, בגין: ניסיון לרצוח חיילים בעבר ללא הצלחה, סיוע למחבלים בהכנות לפיגוע, החזקת נשק במטרה לבצע פיגוע שלא צלח בשל תקלה בנשק וסיוע בהשגת נשק ותחמושת בעבור מבוקשים.

אבו הואש הוא ה"מחבל סלב" האחרון לעת עתה, אך בוודאי לא הראשון, שזוכה לביקורים ולדברי שבח, תמיכה ואהדה ברשתות החברתיות השונות ממחבלים, כמה חברי כנסת ישראלים ויפי נפש רחמנים למחבלים ערבים, הרואים בו גיבור לאומי.

המחבל אבו הואש למד היטב מקודמיו את הדרך לשחרור ממעצר, תוך זכייה בתשומת לב ואהדה על בסיס הומניטארי לכאורה, הכל על חשבונה המלא של מדינת ישראל המעניקה לו טיפול VIP במוסדותיה.

על מנת להבין את הגישה כלפי שביתות הרעב והאפקטיביות שלהן, ראוי לקרוא ולהפנים את דבריו הברורים של יו"ר הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה, אותם נשא בראיון לטלוויזיה של הרשות הפלסטינית במהלך ביקורו את המחבל מקדאד אל-קוואסמה, שתורגם באתר PMW: "האמצעי הזה הצליח להרבה אסירים הנקראים ״מינהליים״ אשר שבתו רעב, ולכן הם ממשיכים. מה שאנחנו עושים הוא לקחת חלק בלחץ הזה: ראשית, להעלות את המורל של האסיר, העניין השני, הוא ליצור לחץ על הכיבוש [ישראל], באומרנו שהוא אינו לבד ויש מי שתומך במאבק הזה... הרצון של העצור, של האסיר המינהלי, הוא שינצח, אנחנו בטוחים בכך ובאנו לתמוך, עכשיו אני הולך אליו בכדי לחבק אותו וכדי לומר לו תחזיק מעמד עוד קצת, ובכדי שהם [הישראלים] יישברו, ואני מקווה שהם יישברו בקרוב, ושהשבירה הסופית תגיע עם סיום הכיבוש הנפשע הזה".

 

מורשת של מחבלים רעבים

בחודש אוקטובר 2021 אושפז המחבל מקדאד אלקוואסמה בבית החולים קפלן ברחובות לאחר ששבת רעב במשך 78 ימים. גם מחבל זה, שהיה עצור מנהלית, פונה לבית חולים ציבורי ואף זכה בו לביקור מפתיע מצד הוריו, שנכנסו באופן לא חוקי משטחי הרשות הפלסטינית. ראוי לציין כי אביו של המחבל הינו פעיל חמאס, משפחתו מזוהה עם הארגון וכמה מבניה אף נטלו חלק בחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון. בנוסף יוזכר כי מנהיג החמאס איסמאעיל הנייה התקשר מקטאר כדי לחזק את רוחו של המחבל, לצד ביקורי חברי הכנסת הישראלים שזכו ליחסי ציבור ועלו לכותרות בעיקר בשל העימות הפיזי שהתפתח בין ח"כ איתמר בן גביר לח"כ איימן עודה בכניסה לחדרו של המחבל. עוד ראוי לציין את ה"סלפי" עם המחבל שביצעו שני אחים ערבים ישראלים העובדים בבית החולים, במלאת 83 יום לאשפוזו במחלקתם בגינו עמדו לבירור משמעתי ונותרו בתפקידם. המחבל אלקוואסמה נאות להפסיק את שביתת הרעב, במסגרתה אכל בסתר, בתום 113 ימים לאחר שנודע לו כי ישוחרר במהלך חודש פברואר, על פי גורמים פלסטינים.

מחבל אחר שהיה עצור מנהלי ואושפז בבית החולים קפלן ברחובות בגין שביתת רעב הינו מאהר אל-אחרס מהכפר סילת א-דאהר שליד שכם. מחבל זה שנעצר בטענת היותו פעיל ג'יהאד אסלאמי בולט, סיים את שביתת הרעב לאחר 103 ימים לאחר שקיבל התחייבות לפיה ישוחרר לביתו ב-26/11/20, וכי לא יחודש הצו המנהלי נגדו. כך אכן קרה. גם אל-אחרס זכה בזמן אשפוזו כ-VIP לביקוריהם של יו"ר ועדת המעקב של הציבור הערבי בישראל מוחמד ברכה, יחד עם אנרכיסטים פעילי שמאל והח"כים אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, וואליד טאהה ועופר כסיף מהרשימה המשותפת שאמר: "מאהר נאבק באומץ נגד כליאתו האכזרית ונגד מעצרים מנהליים בכלל. אני מאחל לו החלמה שלמה ומהירה ושישוב בבטחה לחיק משפחתו האוהבת. לשנה הבאה ללא אסירים פוליטיים בפלסטין המשוחררת". מן הראוי לציין כי מדובר היה בפעם החמישית שבה נעצר אל-אח'רס שבעבר נעצר בתקופת האינתיפאדה הראשונה ב-1989, במהלך האינתיפאדה השנייה ב-2004 וב-2009 וב-2018 עת נכנס למעצר מנהלי למשך 11 חודשים שבמהלכם שבת רעב. גם במקרה זה איימו חבריו מחבלי הג'יהאד האסלאמי מעזה כי אם ימות תחול הסלמה משמעותית במצב. בדומה לארוע האלים שהתפתח בסמוך לחדרו של המחבל אלקוואסמה, גם במקרה זה התפתחה תגרה בין כותלי בית החולים בה הותקף תושב רחובות על ידי פעילי שמאל אנרכיסטים ומספר חברי כנסת שבאו לתמוך במחבל.

מחבל נוסף ששוחרר לאחרונה הינו קאיד אל- פאספוס, שלא כשמו כן הוא. בעל שריר בן 32 ששבת רעב במשך 131 ימים במחאה על "פשעי הכיבוש הממושכים נגד האסירים" ושוחרר מבית החולים ברזילי ב-5/12/21 . כך נכתב אודותיו באחד האתרים הערביים: "האסיר הפלסטיני קאיד אלפספוס שוחרר היום והביס את הכיבוש הישראלי במערכת הרצון והמעיים הריקים".

 

מסקנות מרכזיות

המחבלים הערבים הבינו כי שביתות הרעב הן נשק אפקטיבי, יעיל ורלוונטי כנגד מדיניותה של ישראל, הידועה כמדינת הרחמנים. מדובר בנשק ארוך טווח בעל השפעות דיפלומטיות על יחסי החוץ של ישראל עם מדינות המערב בעיקר, כמו גם על המצב הביטחוני של ישראל המאוימת בתגובת נגד של ארגוני הטרור מעזה ומשטחי יהודה ושומרון. נשק זה התפתח לאחרונה עת גדלה השפעתם של חברי הכנסת הערבים תומכים המחבלים, על יציבות הממשלה בפרט והקואליציה ככלל.

המחבלים הערבים, שהרעבה עצמית עד מוות אסורה עליהם על פי ההלכה האסלאמית, יודעים כי במלחמת ההתשה בינם לבין ישראל על שחרור האסירים המנהליים - יוצאים הם כשידם על העליונה ללא אבדות בנפש, בדרך כלל. הסטטיסטיקה הוכיחה כי רוב הסיכויים ששובתי הרעב ישוחררו לחופשי בטרם ימותו בכלא או בבתי החולים הישראלים.

יודעים המחבלים הערבים כי יהיו מערכות תקשורת, צדק ושלטון במדינת היהודים הרחמנים שיעמדו לצדם ככל שיחריף המצב. עוד יודעים הם כי יזכו לתמיכת ואהדת ארגוני שמאל, מנהיגי ציבור וחברי כנסת ישראלים שמסבלם ומצוקתם של אזרחים יהודים מתעלמים. בל נזכיר את התעלמותם של אלו מהצורך לשחרר את שבויינו המוחזקים ביד החמאס ברצועת עזה מאז מבצע צוק איתן.

המחבלים הערבים הוכיחו כי מרמים הם בשביתות הרעב בכלא, בהן הם נוקטים משכבר הימים. היה זה מרואן ברגותי רב המרצחים שהנהיג את שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים בכלא במאי 2017 אך לא עמד בעצמו בפיתוי - ושבר את השביתה מספר פעמים באמצעות "החרשת" תופינים וטורטית מפורסמת ומתוקה. מסתבר כי ברגותי הגרגרן התקשה לעמוד בפיתוי גם במהלך שביתה קודמת שהתרחשה ב-2004, בה נתפס אוכל מול המצלמה. מסתבר שערך הדוגמא האישית אינו מצוי בראש רשימת הערכים של המנהיגים והמחבלים הערבים, אם בכלל.

מבחינה מדעית – רפואית התוצאות הקטלניות של צום מוחלט תועדו בעת שביתות הרעב בשנים 1980 ו-1981 בצפון אירלנד, שם ככל הנראה לא היו רמאים כמו ה"פלסטינים" משום שהשובתים החלו למות מהשבוע השישי לצומם. בזמן זה נמצא כי שובתי הרעב איבדו את הכרתם, ומעבר לעשרה שבועות של צום מוחלט לא ניתן היה עוד לשרוד. מכאן המסקנה המתבקשת היא שהמחבלים הערבים לא מספיק נחושים ופשוט מרמים ועושים דיאטת טרור (שגם עבורה נדרשת מידה של נחישות ראויה לציון).

 

לקחים והמלצות

זכותם של מחבלים הנמצאים במעצר מנהלי או אחר ומחליטים לשבות רעב- לשבות עד כלות.

אסיר בטחוני השובת רעב ומצבו מחייב אשפוז, טוב שיושאר במרפאת בית הכלא ויטופל על ידי הצוות הרפואי המקומי, כשבכל יום יסתייע זה כמידת צורכו באסיר אקראי אחר, שאינו חבר בארגונו של השובת. לסיוע מעין זה יכול שיהיה ערך במישורים שונים אם יעשה בשום שכל.

אשפוז בבית הכלא ימנע מיצגים פרובוקטיביים ומעוררי השראה כפי שצולמו בבתי החולים האזרחיים ופורסמו לעין כל ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת השונים, עת בוקרו המחבלים וצולמו על ידי משפחותיהם, חברי כנסת ושאר תומכי מחבלים. אשפוזם בבתי הכלא ימנע ביקורי משפחות, הגעת חברי כנסת ושאר חובבי פרובוקציות, המפרסמים "פוסטים" אוהדים בתום כל ביקור. השליטה במסרים היוצאים מהאשפוז בבית הכלא תהיה ברובה בידי מערכת הביטחון ומעל הכל –"שיאי גינס" בשביתת רעב ייפסקו וייפסלו כשיתגלה שהמחבלים הערבים גם בזה מרמים בעודם בתחומי הכלא.

חברי כנסת המביעים הזדהות ודברי תמיכה במחבלים צריכים להיות מושעים לצמיתות מהכנסת. יתירה מכך- חברי כנסת שתקפו באלימות פיזית חברי כנסת או אזרחים, ונמצא כי הם התוקפים ולא עשו זאת לצרכי הגנה עצמית, יש למצות עמם את כל חומרת הדין ללא דיחוי. זאת על מנת שלא לאפשר הישנות של מקרי אלימות מצד זה או אחר בין נבחרי ציבור המהווים דוגמא אישית שלילית במקרה מעין זה. יש לשער כי אילו ח"כ בן גביר מהציונות הדתית היה מכה את ח"כ עודה מהרשימה המשותפת ולא ההיפך- המצב היה שונה ומטופל בחומרה יתירה בכל כלי התקשורת ובוועדות הכנסת כאחד.

אזרחים תומכי טרור המביעים תמיכה במחבלים צריכים לעמוד למשפט על פי חוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016.

הטענה לכאורה, לפיה מחבל שימות כתוצאה משביתת רעב שגזר על עצמו מהווה איום על המדינה, משום תגובת ארגוני המחבלים - הינה שערורייה בפני עצמה. המשוואה שיש ליצור הינה קצרה ופשוטה: אם ימות המחבל זו אחריותו. אם תותקף ישראל- יצטרפו אליו האחראים לדבר גם בלי שביתת רעב.

מומלץ כי הגורמים האמונים על הטיפול בסוגיה במדינת ישראל יגבשו מדיניות ברורה לטיפול במקרים מעין אלו ויחלו ביישומה לאלתר וללא מורא.

 

סיכום

ב"מערכת הרצון והמעיים הריקים", כפי שמכנים הערבים את שביתות הרעב של האסירים הביטחוניים, יש להוכיח כי הרצון לשמירה על בטחון מדינת ישראל ואזרחיה מפני המחבלים גובר על פני כל שיקול אחר.

אין להיכנע לטרור. ישראל כמדינה ריבונית נדרשת לעמוד שדרה ולפעולה עקבית ונחושה בכדי להבטיח את קיומה, ריבונותה ומשילותה.

כניעה למחאות ולשביתות הרעב תהפוך את המעצרים המנהליים לבטלים ותסכן את בטחון המדינה משום שלילת הכלי הייחודי והכמעט יחידי, העומד לרשות שירותי הביטחון ומערכת המשפט שאינו חושף ומסכן מקורות מודיעיניים ערכיים.

מדינת ישראל המורתעת מתוצאות שביתות הרעב של המחבלים ותומכיהם מקרב ארגוני הטרור השונים, צריכה לשנות את "חוקי המשחק" ולעבור למצב של הרתעה. עליה להבהיר כי מי שלא רוצה להיעצר מנהלית- שירחק מטרור, מי שרוצה למות מרעב –ש"יאכל את מה שבישל", ומי שיאיים על ישראל בעקבות מותו של מחבל רעב- יוזמן להצטרף אליו לסעודה מפסקת אי שם במרומים.

 

אפילוג

אחרי סיום כתיבת טור זה בערב ה- 4/1 , פרסמו רשתות התקשורת הפלסטיניות והרשתות החברתיות כי בית המשפט הישראלי החליט לשחרר את המחבל השאם אבו הואש. ברשתות החברתיות כבר מוגדר הדבר כניצחון והחגיגות מחוץ לביתו של המחבל כבר החלו במטחי זיקוקין לרוב. החמאס הקדים להודיע כי "זהו ניצחון על בתי הסוהר הציונים" והגיהאד האיסלאמי שעל שורותיו נמנה המחבל פרסם כי "אבו הואש ניצח את הכיבוש! הוחלט לשחררו ב-26.2".

 

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו