הטרדה. אילוסטרציה
הטרדה. אילוסטרציה צילום: ISTOCK

הפרשיות האחרונות טלטלו את כולנו. אז זה מה שיצא מהטלטולים:

א. חובה גדולה לדאוג לכך שלא תהיינה פגיעות מיניות וחריגות מיניות מהסדר.

ב. להעניש את הפוגע יכול רק בית משפט מוסמך. להרחיק את הפוגע ולמנוע ממנו לפגוע – כל מי שיכול להרים את הכפפה שיעשה זאת.

ג. אם יש אדם או גוף או פורום בעל כח אפקטיבי, שיכול להרחיק את הפוגע ולמנוע ממנו לפגוע, בצורה שקטה ודיסקרטית הרחק מאור השמש – מה טוב. אור השמש במקרים כאלה מביא יותר נזק מתועלת. הוא מספק הרבה חומר צהוב, מכניס לפוגעים פוטנציאליים רעיונות לראש, מעניש אנשים ללא משפט, ובעיקר: פוגע בקרבנות. גם אם שמן לא מתפרסם, עצם פרסום הפגיעה הוא חשיפה, ופרסום ללא שם הוא כמו הולכת אדם ערום ברחוב כשפניו מכוסים.

ד. אם אין מי שמטפל בעניין בשקט בצורה אפקטיבית, יש לעבור לפעולה גלויה ומפורסמת (בתנאי שהיא יעילה).

ה. תפקידה של פעולה גלויה הוא לשכנע את רוב הציבור שיש להיזהר מהפוגע. את רוב הציבור ולא את כולו. תמיד יהיה מיעוט שלא יאמין, וזה סביר וזה בסדר גמור. אנחנו לא יכולים וגם ממש לא רוצים להכריח אנשים להאמין, ואנחנו ממש לא רוצים להיות מדינה שבה אנשים חוששים להביע את דעתם. אם הצלחת לשכנע את הרוב – עשית את שלך.

ו. לא כדאי להילחם בקול נגד המיעוט שאינו מאמין, זה רק מגדיל את התהודה שלהם.

ז. מותר לאדם לא להאמין שהיו תקיפות. זה בסדר גמור. מי שלא מאמין לא נמצא בצד של התוקף ולא תומך בתוקף. הוא מאמין בכל הערכים שאנחנו מאמינים בהם, עד האחרון. והוא מתנגד לתקיפות מיניות בחריפות בדיוק כמונו. רק את המציאות הוא רואה אחרת. זה הכל. הוא לא חושב שצריך להגן על תוקפים, הוא פשוט לא מאמין שהם תקפו. אי אפשר לומר שהוא מגן על תקיפות, בזמן שהוא בכלל לא מאמין שהיו תקיפות.

ח. הכלל הנצחי והאידאולוגיה הגדולה וההיסטורית הם ודאי הרבה יותר חשובים מרווחתו של פרט בן-חלוף. וללא שום ספק הם קודמים. ועם זאת, המטרה לא מקדשת את האמצעים. ואסור לאפשר רצח או אונס בדרך להגשמת מטרה גדולה. גם כשיש אידאולוגיה גדולה, אנחנו לא פטורים מלהרחיק מפגעים. ושום אידאולוגיה גדולה היא לא תירוץ להתעלמות ממי שפוגע. (עם כל זה שהיא יותר חשובה מהפרט).

ט. אסור להפוך את הרגשות של הנפגעות לכלי ניגוח בויכוח הציבורי. אנחנו רוצים לשמור על חופש דיבור וחופש מחשבה, ואי אפשר לסתום לאף אחד את הפה בטענה שדעותיו עלולות להזכיר למישהו את פגיעתו. בפרט אם אדם מביע דעה לגיטימית.

צריך כמובן לסייע ככל הניתן לנפגעות להשתקם, אבל זה לא נותן להם זכויות יתר. לא יתכן שהעם כולו יצטרך לעמוד דום או ללכת על קצות האצבעות בגלל שמישהי עלולה להעלב.

אי אפשר לעצור את כל העולם בשביל היחיד. את הנפגעים צריך ללמד להתמודד, לא לברוח. אם ניתן להם הרגשה שמותר להם לדרוש מכל העם לשתוק ולעמוד דום לכבודם או לשנות את התנהגותו לכבודם – זו לא דרך להתמודד. במקרה הטוב זו דרך לברוח, ובמקרה הרע זו דרך להפוך את הפגיעה לכלי ניגוח.

י. רק הפוגע אשם, אבל האחריות היא על כולנו. גם על הנפגעים הפוטנציאליים. לא נוכל למנוע פגיעות אם נשדר שיש מי שפטור מהאחריות. צריך ללמד כל אדם שלא יתן אמון בלתי מוגבל באנשים, גדולים ככל שיהיו. לא להכנס למצב של יחוד. ואם מישהו אומר לעשות משהו שאסור – יהיה גדול ככל שיהיה, אסור לשמוע לו.

אדם צריך להיות כל הזמן בשליטה, ולא לתת למישהו אחר את האחריות על חייו. המישהו האחר הנ"ל עלול להתפתות לנצל זאת לרעה. כל אדם אחראי לשמור על עצמו ועל סביבותיו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו