יהודה שלזינגר
יהודה שלזינגר צילום: עופר עמרם

התחלה/ לפני 38 שנה בבני ברק. השלישי מתוך חמישה ילדים.

אבא/ משה (70), פרסומאי במקצועו. "אבא יהפוך עולמות בשביל הילדים שלו. הוא סמל ומופת בכיבוד הורים. דואג לכולם, משפחתי, אלוף הנכדים, מתחבר לכל אחד בשניות. מתמיד בשיעורי תורה ודף יומי וממש נהנה מהלימוד".

אמא/ ברכה (68). מעצבת פנים במקצועה. "האדם הכי חם ביקום. תמיד שמה לב לאסתטיות ויופי. אמא בשלנית הכי טובה בעולם ובעלת כוחות נפש מדהימים, עם אופטימיות בלתי נגמרת. לפי ה'הלו' בטלפון היא כבר מסוגלת לזהות איך אתה מרגיש".

בני ברקי/ נולד בשכונת קריית הרצוג, "זה היה סוג של 'שכונת חיים', שכונה כיפית וטובה". כשהיה בן חמש עברה המשפחה אל תוככי בני ברק. "גרנו יחד בשכנות טובה דתיים, חרדים וחילונים. היינו משחקים למטה ביחד בטבעיות או דופקים לחבר בדלת ופשוט שואלים אם אפשר לבוא, דברים שלא מוצאים היום. זו הייתה ילדות טובה ומאושרת".

תיכונית/ למד בישיבה התיכונית יב"ע קריית הרצוג. "תקופה מכוננת עם חברים טובים ומחנכים נהדרים, לפתוח את הבוקר בשיחה עם ראש הישיבה הרב וקסלר ועולם ערכי שמעצב זהות. הייתי תלמיד ממוצע שהציון הכי טוב שלו היה בספורט".

ציוני־דתי/ היה חניך בסניף בני עקיבא בני ברק, בימים שעוד היה מהסניפים הגדולים בארץ. "אני חושב שהשילוב בין הפעילות בסניף והישיבה התיכונית, שהכול סבב סביב ערכים, קדושת הארץ ולאומיות, חידד אצלי את הדרך הציונית־דתית ועיצב את מי שאני היום".

הניצנים/ "אני זוכר אירוע בשבת סמינריון בבני עקיבא כשפרצה סערה אחרי שתפסו בנים באזור הבנות. הייתי בן 15 ולא היה לי שמץ של מושג בעיתונות, אבל עברתי בין החברים והקלטתי אותם עונים לשאלות כמו 'ספר מה ראית', 'מה התגובה שלך לעניין'. כנראה ששם נבטו הניצנים הראשונים למקצוע".

המפגש/ "השריטה שלי לעולם החרדי התחילה בגיל 14 כשעבדתי במלצרות באולמות אירועים בעיר. בין סירי הצ'ולנט הענקיים אתה נכנס לאולם גדול ועומדים צפופים על הפרנצ'עס (טראסות) חמשת אלפים בני אדם ושרים יחד באקסטזה. בחצות נכנס הרב'ה ויש חשמל באוויר, הגג עף. זה הדהים וסיקרן אותי".

החרדים/ "זה לחיות את העולם החרדי על כל הניואנסים, הרבנים, החצרות, האנשים והאוכל. מי שיש לו דעה רעה על החברה החרדית היא נובעת בעיקר מחוסר היכרות. מה שנראה בטלוויזיה זה לא באמת העולם החרדי הקלאסי, שמושתת על משפחתיות, צניעות, הסתפקות במועט, חינוך לערכים ומוסר".

מכינה/ עד לגיוס למד כמה חודשים במכינה הקדם־צבאית בית יתיר, "שם ספגתי את אותו רעל ציוני־דתי ואת ההערצה לאנשי צבא. העובדה שהם מקדישים את זמנם לביטחון המדינה מרגשת אותי".

דובר צה"ל/ את שירותו הצבאי החל בחטיבת דובר צה"ל. "תקופה מדהימה של למידה והתמקצעות. בהתחלה התבאסתי שכל החברים שלי בסיירות ואני ג'ובניק בתל אביב, אבל בסופו של דבר היה לי שירות משמעותי".

תקשורת דתית/ "מירי רגב, דוברת צה"ל דאז, חילקה את הדוברות לדסקים ואני מוניתי לראש דסק תקשורת דתית. חצי שנה אחר כך אריאל שרון הכריז על תוכנית ההתנתקות והדסק הפך למרכזי וחשוב".

מאתרג/ "לקראת הגירוש נתתי תדרוכים לקצינים בכירים, תיאמתי מפגשים עם עורכי ומנהלי התקשורת הדתית. עבדתי מבוקר עד לילה, הייתי ברבאק. היום אני יכול לומר שהייתי שטוף מוח. עברתי שטיפת מוח אתרוגית, חד משמעית".

ההתפכחות/ "כשנכנסו לובשי המדים השחורים לביתו של אבינדב ויתקון, כתב שהייתי איתו בקשר טוב, בשירת הים וגירשו אותו - נשברתי ופרצתי בבכי. אחר כך בחמ"ל מירי רגב ראתה אותי נסער ובאה להרגיע ואני בכעס קראתי לעברה 'זה ממש לא בסדר'. הבנתי שמדובר בעוול נוראי. כבר לא חזרתי לדסק, הדרכתי בקורס דובר צה"ל והשתחררתי".

ישראלי/ סיים תואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו. את דרכו העיתונאית החל כרכז כתבים בעיתון החדש 'ישראלי' שנפתח באותה תקופה. "לא למדתי תקשורת, אבל זו הייתה מבחינתי חתיכת התמחות והכרת עולם העיתונות והאקטואליה מבפנים".

ישראל היום/ עם סגירת 'ישראלי' והקמת העיתון 'ישראל היום' בשנת 2007 הצטרף לצוות הכותבים ככתב לענייני חרדים. "זה עולם שכל כך היה קרוב לליבי שהייתי מאושר, לרגעים לא האמנתי שמשלמים לי על זה". 11 שנה שימש בתפקיד ומאחוריו לא מעט פרסומים וחשיפות.

פרשת ברלנד/ חשף לראשונה את פרשת אליעזר ברלנד וההטרדות המיניות. הפרסום גרר תלונות נוספות. "זו הייתה חסידות סגורה ולא מוכרת. אני זוכר את הפרסום שהוביל להוריקן". בפרסום אחר הביא את גרסת המשפחה החרדית לפרשת אסתי ויינשטיין שעוררה רגשות סוערים, והציג את גרסתו של הרב דוד הריסון לאחר שזוכה מהאשמות חמורות.

טיסת השבת/ כנוסע בטיסה שהמריאה לפני כשלוש שנים מניו יורק לישראל באיחור, נאלץ יחד עם נוסעים דתיים אחרים לשבות ביוון כדי למנוע חילול שבת. "במוצאי שבת אני פותח את הפלאפון ורואה מהומה רבתי ופרסומים על אלימות של נוסעים חרדים נגד הדיילים במטוס. חברת אל על אפילו הודיעה שתגיש תלונה במשטרה על ההתפרעויות. אני, שהייתי שם, ידעתי שזו עלילה שקרית ושהנרטיב כבר נקבע".

נלחם על האמת/ "מיד כתבתי פוסט שתיאר לפרטים את השתלשלות האירועים כהווייתם. לשמחתי היו לי גם תיעודים מהטיסה עצמה שהוכיחו שהכול פייק. לא הסכמתי להשלים עם ההכפשות. אלו היו כמה ימים מתישים, התראיינתי בכל במה תקשורתית וזעקתי את מה שקרה. לבסוף הלחץ הציבורי עזר ואל על הוכרעו והתנצלו".

פוליטיקה/ לפני כארבע שנים מונה לכתב הפוליטי בישראל היום. "יכולת ההשפעה של הכתבים הפוליטיים היא אדירה. הקול שלהם נשמע חזק יותר, החל מרמת הציוץ בטוויטר דרך הסיקור, טורי הדעה או הראיונות. הרבה פוליטיקאים מגבשים דעה לפיהם. לכתב פוליטי יש גם יכולת לקדם אידאולוגיה לאומית, ומהבחינה הזאת אני לגמרי לא אובייקטיבי".

ישראל היום/ "שינה את פני המפה הפוליטית ואת השיח הציבורי בישראל. העיתון מאפשר לבטא דעות לאומיות שקצת נעלמו מהשיח ומדובר בעיתון חזק ומשפיע". ומה בנוגע לטענות על היותו ביביתון? "אני כתב ותיק בעיתון ומעולם לא קיבלתי שום הוראה לכתוב כך או אחרת. ישנה עמדה לאומית־ימנית שמותר לבטא, ואפילו מותר לצדד בנתניהו. אותי באופן אישי משפחת נתניהו לא מחבבת בגלל כמה מהפרסומים שלי, אבל עדיין אני חושב שנתניהו הביא הישגים מדיניים אדירים".

ערוץ 14 / מגיש בערוץ החדש תוכנית יומית בשם 'עכשיו ברשת' על מה שקורה ברשתות החברתיות. "מאוד נעים לי בערוץ, מאוד ביתי. אני מאמין שערוץ 14 מאוד חשוב לגיוון התקשורתי בישראל. עם הזמן הוא הולך ומשתבח ויש לו כיוון טוב".

החצי השני/ נשוי לסיוון (35), אחות במקצועה. "סיוון היא מפעל הפיס שלי, היהלום שבכתר. בן אדם שכל כולו טוב".

הנחת/ שלושה. גור בן 15, ליאור בן 11 ומיכאל בן שלוש. "הם כל העולם שלי, המרכיב הכי חשוב בחיים שלי".

נעים להכיר/ מדריך סיורי קבוצות בעיר בני ברק בימי חמישי. "בני ברק היא עיר קסומה באופן מטלטל". במהלך הסיור מקבלים המטיילים סקירה על העולם החרדי, זוכים למפגש פנים אל פנים עם חרדים ונהנים מאוכל יהודי אמיתי. "אחד הדברים הכיפיים וברי ההשפעה שיש. אלף ידיעות בעיתון לא ישוו למפגש בלתי אמצעי אחד כזה עם איזו שדכנית או חסיד בני ברקי. בסיור אנחנו מפריכים המון סטריאוטיפים ומיתוסים שקריים ומכירים את המגזר מקרוב".

כתום עולה/ מזוהה עם חיבתו לצבע הכתום. נוהג ללבוש חולצות, נעליים ושעונים כתומים ואף להרכיב משקפיים כתומים. "אין לי באמת אידאולוגיה מאחורי זה. זה פשוט צבע חי, אופטימי ופותח לב".

אם זה לא היה המסלול/ מבקר מסעדות, שף, טבח או מורה ומחנך.

ובמגרש הביתי:

הבוקר שלי/ סדר היום משתנה בהתאם למצב הפוליטי בישראל. בשגרה הולך לישון בחצות וקם בשבע לילדים. בתקופות של מערכות בחירות, "למעשה בכל השנתיים האחרונות", מראיין ביום, הולך לחוגי בית וכנסים בערב וכותב בשעות הלילה המאוחרות, "ישן פחות, הרבה פחות".

פלייליסט/ "מגוון ממש. נסרין קדרי ואברהם פריד, הפרויקט של רביבו וי־ה אכסוף של חסידות קרלין, קרן פלס ומשה חבושה".

השבת שלי/ החמצן.

דמות מופת/ טל גלבוע. "למרות שאני קרניבור מושבע, משוגע על בשר, והיא רואה בי את כל מה שרע בסוגיה, אי אפשר שלא להעריך את המלחמה חסרת הפשרות שלה על האידאולוגיה".

מפחיד אותי/ "שיום אחד הילד שלי יושיב אותי לשיחה בפנים חמורות סבר ויגיד: אבא, אני רוצה לספר לך משהו שאני לא יכול להסתיר ממך יותר - אני טבעוני".

משאלה/ "להשתדל לעשות טוב".

כשאהיה גדול/ "חולם להיות חבר כנסת, ואם לא אצליח אסתפק בלהחזיר את הכבוד האבוד לאוכל היהודי ולהכניס את הרגל הקרושה לקונצנזוס".

לתגובות:rivki@besheva.co.il

whatsapp
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7