הכי טוב שמערך הבדיקות יקרוס, ככה יהיו פחות מאומתים. בדיקות קורונה
הכי טוב שמערך הבדיקות יקרוס, ככה יהיו פחות מאומתים. בדיקות קורונה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

נ"ב היה פוליטיקאי בינוני שפתאום, לראשונה בחייו, מצא את עצמו באופוזיציה. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לקושש קצת תשומת לב עלה במוחו רעיון מבריק: הוא כתב ספר (בעצם מישהו אחר כתב בשבילו אבל למה להיתפס לקטנות) ובו סיפר שהוא מסוגל למגר לחלוטין מגפות בתוך ארבעה שבועות בלבד.

"זה פשוט מאוד", תפס נ"ב אנשים ברחוב והכריח אותם להקשיב, "צריך לעשות בדיקות, המון המון המון המון בדיקות, ואז לחלק את המדינה לאזורים אדומים וירוקים, מי שייתפס עובר מאדום לירוק יישלח לכלא בלי חוכמות. ככה מנצחים מגפה".

"התוכנית שלך לא מעשית", אמרו מתנגדיו, "הציבור לא ישתף פעולה".

"כי הציבור לא מאמין לכם!" רקע נ"ב ברגליו תוך שהוא מצטלם עם ילדים מבועתים ועוברי אורח שלא הספיקו להתחמק, "אנחנו מדינת אי כמו ניו־זילנד, אין שום סיבה שלא ננצח את הקורונה לפחות כמוהם. רק תתחילו לעבוד, כי אתם לא עושים שום דבר ובינתיים העם היקר שלי מת! צילמתם את זה?"

ואז, יום אחד, אחרי הרבה נפתולים, קרה הלא ייאמן: נ"ב נהיה ראש הממשלה. אבל יחד עם זה קרה דבר נוסף ולא פחות מצער – הקורונה, שכבר כמעט נעלמה מחיינו, שבה והרימה ראש.

"מה עושים עכשיו?" שאלו יועציו של נ"ב.

"כלום", הוא אמר, "ממשיכים כרגיל".

"אנשים ימותו".

"בסדר, נכיל את זה".

אז הם הכילו את המצב ובאמת לא קרה כלום, רק 1,800 בני אדם שמתו ועשרות אלפי הורים שבילו ימים ארוכים בבידוד עם ילדיהם, ועוד כמה אלפי בני אדם שעדיין סוחבים את ההשפעות ארוכות הטווח של המחלה. אבל באמת, מה זה לעומת הזכות הטבעית של כולנו לחגוג את החיים על חשבונם של המתים, ושל שר האוצר לא לשלם פיצויים לאף אחד אף פעם.

"רואים? ניצחנו את המגפה, והמחיר היחיד היה שביטלתם כמה נסיעות מתוכננות לחו"ל", בישר ראש הממשלה והתקשר לאשתו לשאול מתי היא והילדים חוזרים סוף סוף מהמלדיביים.

כמו חד־קרן, בערך

אבל אז הגיע האומיקרון, שזה נוטריקון של "אימה בגרון" בעברית, "או מיי גאד" באנגלית ו"אוי ווי צורעס" ביידיש.

"אדוני ראש הממשלה", פנו לנ"ב אנשי משרד הבריאות, "הגיע הזמן לבצע את התוכנית".

"איזו תוכנית?"

"זו שחפרת עליה, על איך מנצחים מגפה".

"זו תוכנית לא מעשית", אמר ראש הממשלה, "וגם הציבור לא ישתף פעולה".

"אבל... אמרת... ניו־זילנד..."

"אמרתי, אבל זה לא היה ליבתי", דפק נ"ב על השולחן, "בניו־זילנד עושים סגר כשמוצאים שלושה מאומתים, אנחנו לא נעשה סגר ולא נטיל שום הגבלות".

"למה?"

"שר האוצר לא מרשה לי".

"אבל אתה ראש הממשלה".

"כן, אבל רק בתואר".

"התוצאות של האומיקרון יהיו קשות", נאנחו אנשי המקצוע, "הפעם כל האחריות תהיה עליך".

ראש הממשלה החוויר. בפעם הראשונה גמלה בליבו ההבנה שחייבים לפעול, ומהר. "תכנס את הממשלה בדחיפות", הוא הורה למזכיר הממשלה, "חייבים, פשוט חייבים, להפיל במהירות את האחריות על מישהו אחר".

"חברות וחברים", פתח נ"ב את ישיבת הממשלה המיוחדת, "המצב חמור".

"למה חמור? חשבתי חד־קרן", אמר השר בלי תיק לעניינים לא חשובים.

"מה פתאום חד־קרן?" שאלה השרה עם תיק לעניינים ממש זניחים.

"לא אמרתם יוניקורן?"

"אומיקרון!"

"נו, מה ההבדל?"

"ההבדל הוא שזה זן הרבה יותר מדבק", הסביר ממונה הקורונה, "יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שמיליוני אנשים יידבקו, אבל לא בצורה קשה".

"אחלה", אמר שר הביטחון, "ומה האפשרות השנייה?"

"שהמון אנשים ימותו".

"יופי", העיר שר המשפטים, "פחות בוחרים שצריך להתחשב בהם".

"עד עכשיו", אמר ראש הממשלה, "הצלחנו לעכב את ההתפרצות של האומיקרון ולהרוויח זמן".

"ומה עשינו בזמן שהרווחנו?" שאל שר התיירות.

"שום דבר", אמר ראש הממשלה.

"מצוין, ביי לכולם", אמר שר החוץ שהיה קצר רוח כי כבר יומיים לא עזב את הארץ.

"רגע", הרים ראש הממשלה את ידו, "עכשיו כבר חייבים לעשות משהו".

"תעשה מה שאתה רוצה", אישר לו שר האוצר, "רק תזכור שממני לא תראה שקל".

"חבר'ה, זה לא יעבוד לכם", הודיע ראש הממשלה, "אתם לא תשאירו אותי לבד מול ועדת החקירה".

"רצית להיות ראש הממשלה? שא בתוצאות וסע לנו מהעיניים", אמרה שרת התחבורה, "אל תנסה להפיל עלינו את האחריות".

ללמוד וללמד, לדבוק ולהידבק

"יש לי רעיון", הציעה שרת הכלכלה, "בואו נפיל את האחריות על הציבור!"

"רעיון מצוין", התלהב ראש הממשלה, "נודיע שמי שנחשף למאומת באחריותו לא להתקרב לאנשים מבוגרים ולמקומות הומי אדם".

"אי אפשר לאכוף דבר כזה", אמר השר לביטחון פנים.

"מי דיבר על אכיפה?" תמה ראש הממשלה.

"ואיך אנשים יידעו שהם נחשפו למאומת?" הקשה שר השיכון.

"נשלח אותם לבדיקות", אמר נ"ב, "נעשה בדיקות בכל רחבי הארץ – במרכזי קניות, ברחובות, בבתי הספר..."

"אין מצב!" התרגזה שרת החינוך, "זה בית ספר, לא לשכת בריאות! לבתי הספר יש רק מטרה אחת: ללמוד וללמד, לדבוק ולהידבק".

"תגיד", שאל ראש הממשלה את שר הבריאות, "כמה בדיקות אנחנו יכולים לבצע ביום?"

"מאיפה לי לדעת?" השיב שר הבריאות.

"אתה... שר הבריאות..."

"ואתה ראש הממשלה. אז מה, אתה קובע פה משהו?"

"במחשבה שנייה", הרהר ראש הממשלה, "אם מערך הבדיקות יקרוס זה אומר פחות בדיקות, פחות בדיקות זה פחות מאומתים, פחות מאומתים זה יותר שקט. מעולה לנו".

"יהיו המון מאומתים, הם פשוט לא יידעו", אמר ממונה הקורונה.

"טוב מאוד", אמר נ"ב, "מה שלא יודעים לא קיים".

"אנחנו עומדים לאבד שליטה על המצב", הזהיר הממונה.

"עוד יותר טוב", אמר ראש הממשלה, "אז עכשיו זה באמת כבר לא באחריותנו".

ועוד באותו ערב הוציאה הממשלה לציבור הנחיות ברורות וחד־משמעיות: מי שיש לו תסמינים והוא מחוסן, או מי שיש לו חיסונים והוא לא מתוסמן, או מי שנחשף לחולה מאומת, או שלא, צריך להיכנס מיידית לבידוד, או שלא, ואז לעשות בדיקת PCR או אנטיגן ממסדי או ביתי או שפעת העופות או בדיקת היריון, מה שזורם, ואז לחכות שבעה ימים או עד שמגיע תורו בבדיקה, המוקדם מביניהם או בכלל לא, בכל אופן האחריות היא עליכם אז תעשו מה שבא לכם, רק אל תבואו לבתי החולים כי אין בשביל מה, הצוותים קורסים. אבל אל דאגה, שר האוצר כבר המליץ להם להחליף מקצוע, ובכל מקרה איבדנו שליטה וכבר אין מה לעשות, אז למה לדאוג לחינם.

נ.ב, נ"ב מוסר ד"ש ושתשמרו על עצמכם. ממילא אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילכם.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו