נטיעות קק"ל בנגב
נטיעות קק"ל בנגב צילום: רגבים

לעיתים נדירות מנפקים דיוני המליאה האינסופיים שכופה האופוזיציה רגעים בעלי ערך. כזה, למשל, היה השיעור בציונות שקיבל מנסור עבאס, שנקלע לכיסא יו"ר הכנסת שלא בטובתו, מחברת הכנסת אורית סטרוק.

"ייתכן ואנחנו מתקרבים לנקודת השבר", התרתה בו. "אתם הלכתם ביממה האחרונה על הנקודה המרכזית של הציונות, שבשבילה היא קמה. על הקרן הקיימת לישראל. זו לא שאלה של טילים מעזה או חוק חשמל, זאת השאלה של מי האדמה הזאת, והאם יש ערך עליון במדינת ישראל לתנועה הציונית בגאולת הקרקע. ויש, אדוני היו"ר".

סטרוק מתייחסת בדבריה ליעד המבוצר הבא שעליו מסתערת התנועה האסלאמית באמצעות נציגתה בכנסת מפלגת רע"מ, במבצע שהתחיל כבר בשבוע שעבר. פרויקט נטיעת עצים שמבצעת הקרן הקיימת לישראל כדבר שבשגרה כבר עשרות שנים הפך לנושא שנוי במחלוקת בגלגול המודרני של מדינת ישראל. המבצע שהיה צריך להתחיל ביום ראשון שעבר נעצר ונדחה, ונכון להיום טרם חודש. על האחראים לעצירה ועל עתיד הפרויקט מתנהל קרב גרסאות חריף, אך קודם לכן מעט היסטוריה וגאוגרפיה.

לא דובים ולא יער

אחד מתחומי הפעילות העיקריים של הקרן הקיימת לישראל, לפחות מאז הקמת המדינה, היה נטיעת יערות מלאכותיים, בין השאר מתוך מטרה לשמור על אדמות מדינה מפני פולשים לטובת צרכים עתידיים. הדבר עוגן גם בהחלטת הממשלה על הרפורמה בקרקעות משנת 2009, שהעבירה את אדמות המדינה לניהול רשות מקרקעי ישראל המכונה רמ"י. חלק גדול מהמאמץ מרוכז בנגב, שבו ההשתלטות של שבטים בדואיים על אדמות מדינה נעשית בקצב מהיר.

יודגש כי פעולות הייעור של רמ"י וקק"ל נעשות אך ורק באדמות מדינה מובהקות שהוכחו ככאלה לאחר בירור משפטי. בשנות ה־60 אפשרה המדינה לשבטים הבדואיים להגיש תביעות בעלות ככל העולה על רוחם (מה שאכן הגיע לכמות המופרזת של מיליון דונם) במטרה להכריז באופן מיידי על כל השאר אדמות מדינה. במהלך השנים שחלפו כמחצית מהאדמות שעליהן נטענה בעלות עברו הליך בירור בבית המשפט ונמצאו כחסרות זיקה לטוענים. קק"ל, כקבלן מבצע של רמ"י, מקפידה לנטוע אך ורק באדמות המשתייכות לאחד מהסוגים האלה.

לפני שנה וחצי הגיע הפרויקט על פי התוכנית לאזור באר שבע. אחד האתרים, שנקרא נחל נעים, ממוקם סמוך למתחם שבו מתגורר שבט אלאטרש. מדובר באתר בעל מיקום אסטרטגי, דרומית ליער יתיר וליישוב מיתר ומזרחית ליישוב עומר. השתלטות עליו היא ההבדל בין האפשרות ליצירת רצף ובין הוויתור עליו, וגם לסמיכות לקו התפר יש השלכות ביטחוניות ומדיניות. עוד בימי הממשלה הקודמת, בזמן שעמיר פרץ כיהן כשר הממונה על הרשות להסדרת הבדואים בנגב, הלחצים של השבט ונציגיו לעצור את הנטיעות היו גדולים. אז, לפני שנה וחצי, פרץ החליט שלא להחליט ודחה את הפרויקט בשנה וחצי. המועד לחידושו חל ביום ראשון שעבר בדיוק.

קק"ל אכן תכננה להתחיל בנטיעות ואף הגיעה עם פועלים וכלים מתאימים, אבל שם ציפו להם תושבי הפזורה שבאו למחות נגד הנטיעות. בניגוד לימי פרץ והממשלה הקודמת, הפעם הם לא נזקקו לתחנונים בפני השר. נציגם בכנסת, מנסור עבאס, כבר דאג לסדר בעבורם את העניינים.

כאן אנחנו נכנסים למחלוקת הגרסאות. הנרטיב הראשון, שמקודם על ידי האופוזיציה מחד ומנסור עבאס מאידך, מתאר ניצחון נוסף של רע"מ. ביום רביעי פרסם עבאס בדף הפייסבוק שלו הודעה בזו הלשון: "ביקשתי לעצור את העבודה במיידי. יו"ר רשות המקרקעין ואני סיכמנו על עצירת העבודות בצהריים וקבענו ישיבה דחופה במטרה להגיע לפתרונות". ואכן, בשעות הערב צילמו כתבים פרלמנטריים חדי עין את יו"ר רמ"י יענקי קוינט ואת מנסור עבאס צועדים זה לצד זה במסדרונות הכנסת. אף הודעה רשמית לא יצאה מהפגישה ההיא, כדרכו הדיסקרטית של עבאס, אך בפועל העבודות לא נמשכו.

בשלב הבא הגיעה מעין התחייבות של רמ"י שביום ראשון יתחדשו הנטיעות, אך בפועל זה לא קרה. חברת הכנסת אורית סטרוק ניסתה לעקוב אחר ההתקדמות, אך זכתה מדי יום למענה לקוני בנוסח "אנו נערכים" או "מחכים להקצאת כוחות משטרה" ותירוצים נוספים מהסוג הזה. הלכה למעשה, עד לרגע סגירת הגיליון הנטיעות לא התחדשו. עקיבא ביגמן מערוץ 14, תנועת רגבים וחברת הכנסת סטרוק טוענים בתוקף כי מקורותיהם בתוך הגופים הללו מודים שהן גם לא יתחדשו. זאת גרסת התבוסה, שהיא למעשה עוד נסיגה מיסודות הציונות תחת ממשלת בנט. אבל עתה לגרסה הנגדית.

אצל רמ"י לא שמעו בכלל על כל הסיפור. ביום שלישי הם הוציאו לתקשורת תגובה שמשדרת כי מדובר במהומה על לא מאומה. "בשל מזג האוויר, הנטיעות התבצעו ביומיים האחרונים בנחל צאן ובנחל זחל, שלא כפי שתוכנן", נכתב שם. "בנחל נעים יש צורך בהמשך סיוע מתוגבר של המשטרה. עם קבלת הסיוע שעתיד להינתן בימים הקרובים, הן תימשכנה". על פניו, סיפור פשוט. לכן היה מפתיע להיתקל בחומה של ברזל כאשר ביקשנו לשוחח עם גורם כלשהו, אפילו שלא לציטוט, בעניין. יתר על כן, כאשר ניסיתי לשאול את הדוברת על מה דובר בפגישה של קווינט ועבאס אם אכן לא היה כלום, היא השיבה שאינה יודעת על פגישה כזאת.

גם פנייתנו לקק"ל, קבלנית הביצוע של רמ"י בסיפור הזה, נתקלה במענה דומה: "עבודות הנטיעה נעשות על פי החלטת ממשלה. ההחלטה הוטלה על רמ״י שמפעילה את קק"ל כזרוע ביצועית לבצע את הנטיעה עצמה. לצורך תגובה יש לפנות אליהם".

בקואליציה מאמצים בחום את הנרטיב הזה, שחוסך כאב ראש רציני לחבריה מימין, שבאותם ימים ממש נדרשו להעביר את חוק החשמל השערורייתי כדי לרצות את רע"מ. לא מן הנמנע שחלק מן הסיכומים שהתקבלו בפגישה עם קוינט היו שקוינט יימנע מהכרזה על הפסקת הנטיעות באופן שיעורר מחאה אלא ייצור תהליך של מסמוס מתמשך. בין אם היה ובין אם לא, קשה לקבל את הקלילות שבגרסת רמ"י. הרי בכל המלחמות שהכריז מנסור עבאס עד היום בתוך הקואליציה הוא ניצח, אם כן מה הסיכוי שבסיבוב הזה הוא נכנע ועוד בלי שום קרב? נותר רק לברך על כך שלרגל שנת השמיטה לא נזדקק לאישורו של עבאס לנטוע עצים בט"ו בשבט, בתקווה עזה שעד ט"ו בשבט תשפ"ג נשוב להיות עם חופשי בארצנו.

עו"ד לדרר בוועדת החקירה
צילום מסך

הפוליטיקה של מנדלבליט

ברוב המקרים ככולם עוסקת הרשימה שלפניכם באימה שמטיל שלטון הפקידים על נבחרי הציבור, כשבראש הפירמידה ניצב התובע הכללי, הלוא הוא היועץ המשפטי לממשלה, שמנהג את נציגינו בשוט כתבי האישום. רק לאחרונה עלה לכותרות מקרה דרעי, שבו החזיק מנדלבליט את השר לשעבר במשך שש שנים כשהוא תלוי בין שמיים לארץ תוך שהוא מכתיב לו הוראות בעניין שלילת אזרחות לתושבים שביצעו פעולות טרור. אך הגינות וענייניות הן מעל לכול, וכשפרקליט מחוז צפון לעניינים אזרחיים איתן לדרר פתח תיבת פנדורה נגד מנדלבליט מן הכיוון ההפוך, שומה עלינו להביא את דבריו כהווייתם.

ביום חמישי האחרון נקרא לדרר להעיד בוועדת החקירה לחקר אסון מירון בפני השופטת בדימוס מרים נאור, ראש הוועדה, כשלצידה אברהם רובינשטיין ושלמה ינאי. חלקו של לדרר בעניין קשור להסדרה שמעולם לא נעשתה כפי הנדרש במתחם הקבר. אחד הגורמים לאסון הנורא שאירע בל"ג בעומר אשתקד היה התוואי הקטלני של גרם המדרגות ו"מסדרון המוות", הן בגרימה לנפילה ההמונית והן בהפרעה לפינוי מהיר של הנפגעים. כמו במקומות רבים נוספים במתחם קבר הרשב"י, גם כאן מדובר במבנים שאינם עומדים בשום תקן הנדסי שראוי לקיבולת של המונים, וחלק גדול מהמבנים הללו גם נבנה באופן לא חוקי. המדינה הייתה מודעת לבעיה הזאת שנים בטרם קרה האסון, ואף ניסתה לטפל בה, אך לא הספיקה לעשות זאת בזמן.

"בפברואר 2020 אני מקבל טלפון מעורך הדין יעקב כהן", מתחיל לדרר לתאר בפני הוועדה את חלקו בפרשה. כהן תפקד כמגשר בין המדינה ובין ההקדשים השונים שיש להם בעלות על מתחם הקבר במסגרת עתירה שהגישו לבג"ץ. כאן נדרשת הקדמה קצרצרה: בשנת 2014 החליט לפיד בתפקידו כשר האוצר על הפקעת המתחם כולו והסדרתו כאתר פולחן מסודר ותקני. דא עקא שבעיני ההקדשים השונים שמחזיקים בבעלות זה לא מצא חן, והם יצאו למלחמה ארוכת שנים בבג"ץ. שבועיים לפני שיחת הטלפון ללדרר התקבלה באישור בית המשפט פשרה, שלפיה ועדת החמישה המופקדת על ניהול האתר תמנה יועץ משפטי שתפקידו יהיה הגשת תביעות נגד בנייה בלתי חוקית והריסתה. כלומר, במקום הפקעה - טיפול במפגעים.

לדרר מספר שהיה המום לשמע השיחה. "מהמגשר הזה אני לומד שהמדינה חזרה בה מהעמדה שהולכים להפקעה כמו שהציגה כל השנים ועכשיו יש הסדר פשרה", הוא אומר. אבל ההפתעה היותר גדולה בשבילו הייתה העובדה שעל פי הפשרה שאושרה בבג"ץ מי שאמור ללוות ולהנחות את היועץ המשפטי של ועדת החמישה הוא לא אחר מאשר לדרר עצמו. "זה נאמר לי באופן אגבי לחלוטין, לא עודכנתי על ידי היועץ המשפטי לממשלה או על ידי מחלקת הבג"צים, ובטח שלא נעשתה איתי התייעצות בנוגע להסדר שאני צריך ללוות". לדרר המופתע ביקש מעט זמן כדי להתארגן ומיהר לפנות למחלקת הבג"צים כדי לקבל עותק של ההסדר.

וכאן מגיע החלק החשוב. לדרר קורא את ההסדר, ופשוט מודיע באופן שאינו משתמע לשני פנים שהוא אינו מוכן למלא את התפקיד שיועד לו. הדבר עורר את פליאתה של השופטת נאור בוועדת החקירה, והיא הקשתה עליו כיצד פרקליט מחוז בשירות המדינה מחליט איזו משימה נראית לו ואיזו לא. לדרר, שהיה מוכן לשאלה, פתח את תיבת הפנדורה.

"לא הסכמתי כי היה ברור לי שמדובר בעבודה בעיניים, שבאו כדי למשוך זמן ולא כדי לפעול", הוא הסביר לחברי ועדת החקירה. "פתאום המדינה חוזרת בה מכוונת ההפקעה שכל כך דבקה בה במשך שנים, ועוד נותנת את הסמכות לוועדת החמישה, שהיא למעשה הבעיה ולא הפתרון. אחרי זה נוכחתי גם שהסמכויות של פרקליט המחוז המלווה הפכו מסמכות החלטה בהסדר המקורי לסמכות ייעוץ, כלומר ועדת החמישה רצתה למסמס".

הסיבה השנייה הייתה פצצה שהדהימה את השומעים. "מאוד לא נוח לי עם המצב הזה, ויש לי הערכה עצומה ליועץ המשפטי לממשלה", פתח לדרר במעין התנצלות, אבל מיד הנחית את המכה: "היה לי ברור שאם ייווצר איזשהו ויכוח עם פוליטיקאי שמעורב, עם ועדת החמישה או עם הרב רבינוביץ' (רב המקומות הקדושים), אביחי מנדלבליט לא יעמוד לצידי בעניין הזה".

נאור, שהתקשתה לקבל את דברי הכפירה שמשמיע בשר מבשרה של המערכת, מיהרה לנזוף בלדרר: "אתה אומר כאן דברים קשים מאוד, וכולם מבוססים על הערה שלך. יש לך ביסוס לדברים שאתה אומר?". לדרר היה מוכן, כמובן. לטובת העניין הוא נידב שתי דוגמאות מעברו, שבהן נוכח לדעת שהיועץ המשפטי לממשלה נוטה להתקפל וליישר קו עם פוליטיקאים חזקים. "במסגרת תיק שעסקתי בו כשהייתי עוד פרקליט במחוז חיפה התבקשתי על ידי מבקר המדינה להעביר מידע מסוים שקשור בפוליטיקאי. קבענו פגישה, אבל אז מנדלבליט ופרקליט המדינה לשעבר ניצן שמעו עליה, והם עשו כל שביכולתם כדי למנוע אותה".

מקרה נוסף קשור לפוליטיקאי שעליו מדובר במקרה מירון, או לפחות לאותה מפלגה. "היה לנו חשד ממשי ומבוסס מכמה מקורות לכך שאירועי סליחות שמתוקצבים על ידי משרדי ממשלה הופכים למעשה לאירועי תעמולת בחירות בנוכחות חברי כנסת ושרים. חשד לתעמולת בחירות מכספי ציבור. אחר כך אפילו הוגשה על כך עתירה לוועדת הבחירות המרכזית. אך כאשר פניתי ליועץ המשפטי לממשלה עם המידע הזה, הוא בחר פשוט להתעלם ממנו ולדחות אותנו".

אכן, העדויות של לדרר מעט מבלבלות, וכמובן שצריך להתייחס אליהן בהקשר שבו נאמרו – עדות בפני ועדת חקירה, שבמסגרת עבודתה גם בו עלול לדבוק האשם. ועדיין, מתגלה כאן עוד טפח בהתנהלות הקלוקלת של מערכת אכיפת החוק, גם אם מכיוונים לא צפויים. מסתבר שלחוסר ההתאמה של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה יש גוונים רבים.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו