בחלק מהמוסדות מקבלים הילדים שיעורי מוגנות. אילוסטרציה
בחלק מהמוסדות מקבלים הילדים שיעורי מוגנות. אילוסטרציה צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כמעט שבועיים חלפו מאז רעידת האדמה שעבר הציבור החרדי עם התאבדותו של הסופר חיים ולדר על קבר בנו, וגלי ההדף עדיין ניכרים במלוא עוצמתם ברחוב החרדי. הסופר הפופולרי ואיש החינוך הנערץ, שדור שלם של ילדים גדל על ספריו והורים ומחנכים הסתמכו על עצותיו, הואשם בהאשמות חמורות של פגיעות מיניות לאורך עשרות שנים בתחקיר שהתפרסם בעיתון 'הארץ'. בית דין מיוחד בראשות הרב שמואל אליהו גיבה את הקורבנות באופן חד וברור ושיתף כי יש בידיו עדויות של לא פחות מ־22 נפגעים מידי ולדר. בבית הדין היו חברים גם שני הדיינים הרב ראובן נקאר והרב אהרן ירחי.

רבנים חרדים בולטים, גופי תקשורת ומובילי דעה בציבור החרדי יצאו נגד התחקיר השקרי והמגמתי, לשיטתם. לאחר התאבדותו של ולדר ליוו אותו המונים בדרכו האחרונה והלווייתו כללה הספדים של קרובי משפחה, רבנים ומנהיגי ציבור. בחלק מכלי התקשורת החרדיים פורסמו קורות חייו ועשייתו הציבורית בלא שום אזכור לחשדות החמורים נגדו, והיו אף שהוסיפו לצד שמו את התואר זצ"ל.

אבל היו גם אחרים. רבנים ואנשי חינוך שהביעו שאט נפש מהמעשים החמורים שבהם הואשם לכאורה וקראו להוציא את ספריו מהבית. היו שדיברו בפומבי, לעיתים בפעם הראשונה, על הטרדות מיניות ועל חשיבות מוגנות הילדים. אבות ואימהות, מורים ומחנכים, רבנים וראשי קהילות נדרשו להעניק תשובות לילדים ולבני נוער שהביטו בהם במבוכה ובבלבול.

תהליך של ניקוי וזיכוך

אשת התקשורת דנה ורון חשה את השבר בחברה החרדית וצופה פרשיות נוספות שיעלו בקרוב מתוך תהליך עמוק של התנקות, כדבריה. "הציבור החרדי חווה שבר כפול", היא פותחת. "דמויות מפתח משפיעות בחברה החרדית מתגלות כבני אדם עם יצרים אפלים מאוד, ובנוסף לכך הוא מגלה שהתקשורת החרדית לא באמת משקפת את המציאות ולא באמת נותנת לו אפשרות לקבל את הפרספקטיבה הנכונה של הדברים. הדבר הזה יוצר חוסר אמון גדול. אני חושבת שזה מזמין את כל החברה ובטח את החברה החרדית לבחינה מחודשת על מקומו של יצר לב האדם, המלחמה בו, הגבולות הנדרשים והמחירים שבכניעה לו".

ורון מבקשת לציין תובנה נוספת בעקבות המקרה: "הבוקר לראשונה הכתה בי ההבנה שאנחנו כל הזמן מתעסקים במחאת המי־טו בנפגעות, בלחבק אותן, בלהראות להן שאנחנו מאמינים להן וזה ללא ספק חשוב. אבל אני חושבת על הפגיעה הבאה, ואני מרגישה שאנחנו כחברה מתמקדים כמו בחלם בלבנות בית חולים מתחת לחור שבגשר. אף אחד לא חושב ליצור מערך טיפולי שלם לפוגעים הפוטנציאליים כדי שלא יפגעו בקורבן הבא. אדם חושש שהוא עלול לפגוע בנערה, באישה, בילד או בילדה - מי מטפל בו היום? לאן הוא יכול לפנות, בטח ובטח בציבור החרדי שלא מדברים על הדברים האלה? עם כזאת התמודדות הוא נותר בודד בעולם, ואין לו מה לעשות חלילה, חוץ מללכת ולפגוע. לא חבל?" היא זועקת.

"היום סיימתי לשדר את תוכנית הרדיו שלי בקריאה שאם מישהו נמצא במצוקה ומרגיש שהוא עלול לפגוע – שלא יהסס לחפש עזרה. אחרי התוכנית עשיתי גוגל לנסות למצוא עזרה אפשרית וגיליתי שמדברים המון על מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ואין מרכז סיוע לפוגעים פוטנציאליים. זה לא הגיוני. למה רק אחרי שיפגע אז יטפלו בו ויכניסו אותו לכלא? את הנעשה כבר אין להשיב".

מה הצעדים שלדעתך צריך לעשות?

"זו בעיה חמורה שלא מדוברת ולא מטופלת. אם היינו עושים את העבודה הנכונה ואומרים 'אתה יכול לקבל עזרה עוד בשלב שאתה רק חושש לפגוע' - היינו חוסכים את המקרה הבא. יש אנשים שנמצאים בחושך ולא יודעים מה לעשות עם עצמם ואין להם כתובת לטיפול", היא מתריעה. "אני לא חושבת שזה סיפור רק על חרדים, יש כאן בעיה מערכתית בחברה בכלל, של חוסר טיפול בפוגע. הרבה יותר חכם לטפל בפוגע אחד מאשר אחר כך לטפל בכל כך הרבה מעגלים של נפגעים ונפגעות", היא אומרת בכאב.

האם בעקבות המקרה של ולדר את מזהה שינוי בחברה החרדית ביחס להטרדות מיניות?

"בוודאי. כבר צף מקרה כואב נוסף של הטרדות מיניות על ידי שדרן רדיו חרדי. זה אפקט הדומינו. כמו פטריות אחרי הגשם יצופו עוד מקרה ועוד תלונה ועוד אנשים יבינו שנפגעו ולא ישתקו. החברה החרדית עוברת שבר. אני מדברת עם אנשים שהכירו את ולדר אישית והם שבורים ומרוסקים. הייתה להם דמות שהייתה מושא להערצה ופתאום הם צריכים לחשב מסלול מחדש. אנחנו מדברים על כל כך הרבה עולמות מרוסקים", היא נאנחת.

"הציבור החרדי מתמודד עם שבר גדול. יש כאוס אמיתי, ובתוך כל זה יש גם הרבה קולות שפויים של רבנים ואנשי חינוך שתומכים בנפגעות ואומרים 'לא עוד', ו'אדם שנפגע יקבל את מלוא התמיכה שלנו'. נגמר עידן ההסתרות. אז נכון, זה תהליך, זה לא זבנג וגמרנו ויש בזה גלים ועליות ומורדות, אבל אנחנו בהחלט בדרך הנכונה ואני מקווה שבסופו של דבר נמצא את הדרך לעשות תיקון עומק", היא מייחלת. "אנחנו נמצאים בתוך גל עכור של לכלוך שצף ועולה ויוצא החוצה. יש גם כאלו שעדיין מפחדים מה יגידו ומה יהיה על השידוך של הבת. יש אנשים שנפגעו ועדיין מתים מפחד ומעדיפים להישאר לבד עם הסוד הנורא. אבל עוד ועוד נשים ואנשים שנפגעו מבינים שהם לא צריכים להסתיר ולשתוק יותר ומותר להם לדבר ולשתף. אני מרגישה שזו גאולה", היא מפתיעה. "כל הטינופת והרפש עולים וצפים והעולם עובר תהליך של ניקוי וזיכוך".

ורון מזהה מצוקה של רבים בציבור שעולמם התערער ומביעים ספקות אמוניים בעקבות פרשת ולדר: "אנחנו נמצאים בסיטואציה שאפשר לומר: זו תורה וזו שכרה? מה זה אומר על הדת היהודית אם ככה אנשים מתגלים במערומיהם? אז אולי אנחנו כבני אדם בהלם מהשפל שאפשר לרדת אליו, אבל תורת ישראל שמבינה את נפש האדם מזכירה לכולנו שבן אדם צריך לדעת לאילו תהומות הוא יכול לרדת ואומרת לו בפירוט מה מותר ומה אסור. כל המצוות והחוקים בתורת ישראל מתייחסים לבן אדם, בשר ודם, ולא למלאכים שבשמיים. ולבוא ולהסיק משהו על תורת ישראל בגלל מעידה חמורה של מישהו, חשוב ככל שיהיה, זו טיפשות", היא אומרת נחרצות.

"אנחנו יכולים להסיק מכאן רק על כמה האדם הוא החיה הכי מסוכנת לעצמו, והתורה באה להגן ולשמור עלינו עם דרך ברורה על כל צעד ושעל. ועוד דבר שחשוב להגיד", היא מבקשת לציין, "בסופו של דבר חיים ולדר בחר להתאבד ומדובר במעשה מאוד חמור בתורה. אין ללמד על המעשה הזה זכות ומפה ועד ההספדים שעשו לו - זה מסוכן ומעביר מסר בעייתי לילדים, שחלילה יסתכלו ויחשבו כאילו מדובר בגבורה הרואית, וזה ממש לא כך. אנחנו כחברה חרדית צריכים לראות ולבחון בכובד ראש את המסרים שאנחנו רוצים להעביר בסיפור הזה לדור הבא".

חוויית למידה אקסטרימית

אביגיל היילברון, מייסדת דף הפייסבוק 'לא תשתוק' ופעילה חרדית נגד פגיעות מיניות, מאמינה כי תהליך השינוי מתחולל במלוא עוצמתו ממש בימים אלו. "כל כך הרבה אנשים עוברים עכשיו שבר גדול. מדובר באחת הטלטלות הכי גדולות שידע המגזר החרדי בדור הזה", היא מדגישה את עוצמת השבר. "זה הלם שאי אפשר לתאר. לכן חשוב לתת מקום לתהליך שאנשים צריכים לעבור".

בנקודת הזמן הזאת את יותר פסימית או יותר אופטימית?

"חד־משמעית אני יותר אופטימית. הציבור החרדי לומד. יש תהליך בריא שמגיע רק תוך כדי למידה. אפשר לראות חוויה אקסטרימית של למידה ברחוב החרדי. לכל אדם מאוד קשה להבין ולעסוק בפגיעות מיניות והרחוב החרדי קיבל שיעור מטורף בנושא. נושא שעד עכשיו לא דיברו עליו והוא היה מושתק ומודחק. לכן גם הרבה במגזר לא ידעו ולא הכירו את המשמעויות שלו".

יש תחושה שקיים פער בין איך שהציבור עובר את התהליך ובין ההנהגה.

"המציאות משתנה לנגד עינינו", היא מתעקשת. "גם ההנהגה לומדת. צריך להיות כלפיהם באמפתיה. הם גם צריכים ללמוד ולהבין את המשמעות של הפגיעה המינית, את המעגלים של הכאב והפגיעה, והם בהחלט לומדים".

אבל ההנהגה תמכה בפוגע.

"בכל זאת תראי עכשיו את מצעד ההתנצלויות, של כאלו שתמכו בו בהתחלה וקלטו שיש נפגעים בסיפור הזה, ואת מבינה שאנשים בלמידה והפנמה. אני לא רואה כאן מלחמה, אלא אנשים שיודעים יותר ואנשים שיודעים פחות", היא מחדדת. "ביום שכולם יכירו את הנושא ואת דרכי ההתמודדות, השינוי יקרה. לכן אני אופטימית".

היילברון אומרת כי עיקר המשימה בשלב הזה הוא להנגיש את הידע לציבור החרדי ולעומדים בראשו: "אנחנו בעיקר עמלים בימים אלו לתווך לרבנים ולאנשים בעמדות כוח את הכאב של הנפגעים ואת המעגלים סביבם. עד היום הם לא הכירו אותו. אני מאמינה שברגע שהם יבינו את המשמעות של פגיעה מינית הם יתנהגו אחרת. אף אחד לא רע. אנשים פשוט לא יודעים".

אבל היו רבנים ואישי ציבור שנחשפו לעדויות של נפגעות וידעו לפרטי פרטים מה קרה.

"יכול להיות, אבל הם לא ידעו את המשמעות ולא שמעו את הכאב שמעשים כאלה גורמים. הם ידעו על הנייר שזה קרה, אבל את החוויה הקשה שיש כאן, את הטראומה, את השבר הנורא – את זה הם לא ידעו והיום הם יותר מתעניינים, הם שומעים. אנשים יותר מודעים".

מה עם הילדים?

"הם מקבלים שיעורים במוגנות".

איפה את יודעת שזה באמת מתקיים?

"יש מוסדות לימוד ששיעורי מוגנות נכנסו אליהם למערכת. אצל הבנות בבית יעקב התחילו להכניס שיעורים ולדבר. זה שינוי מאוחר אבל אנחנו לגמרי שם", היא מציינת. "פרט לכך, הורים מדברים עם הילדים שלהם וזה חשוב ויותר משמעותי ממורה בבית הספר. רוב הילדים שמעו בצורה כזו או אחרת על ולדר. מדברים על זה בכל בית היום, אם רוצים ואם לא, כי הילדים שואלים שאלות. כיום אנחנו מציפים במודעות לפגיעות המיניות, אנחנו מנכיחים את המקום של הנפגעים שעד היום הוסתר. הם היו שקופים לחלוטין, הכאב שלהם היה שקוף, ואנחנו מקווים לתקן את המציאות המעוותת הזאת. כי צריך לשמוע את קולם ולא רק את הצד הפוגע", היא מדגישה.

אבל יש כאן משוואה בעייתית, כי הפרצוף של ולדר ידוע ומוכר לכולם והנפגעים חסרי פנים.

"בשביל זה אנחנו קיימים. כדי לדבר בשבילם ובשמם. אני שולחת נפגעים לרבנים, אני עושה חיבורים, אני מדברת הרבה, מסבירה, מפרסמת טקסטים. מבחינתי זו השליחות שלי כאן. יש לי המון אמפתיה למקום הזה של חוסר הידע ואני באמת חושבת שאין כאן מנגנוני רשע ורוע. זה ממש לא הסיפור כאן".

אפשר לומר שמתקיימת בחברה החרדית מהפכת מי־טו?

"חד־משמעית. יש גל מטורף. אנשים שואלים את עצמם שאלות. גברים שואלים את עצמם איך אני לא איפגע, מה מותר מה אסור, אולי גם אני פגעתי - שאלות שבחיים לא עלו ולא העזו להעלות".

היילברון מברכת על הקריאה להקמת גוף תוך־מגזרי רשמי שיטפל בתלונות של נפגעים: "אני מאמינה שצריכות להיות יותר אופציות לנפגעים, שיקימו כמה כתובות למי לפנות בשעת מצוקה, שיקשיבו להם, שיאמינו להם ושייתנו מענה כמו שצריך. לכן אני מאמינה שצריך לקום יותר מגוף רשמי אחד. כמובן שאסור לפסול אופציות רשמיות של משטרה וגופים מטפלים, אבל צריך שיקומו כמה וכמה גופים כאלה שייתנו מענה שיתאים לכל נפגע ונפגעת".

היילברון מצביעה על הצעירים החרדים כמובילי שינוי ומחוללי המהפכה: "הדור הצעיר בחברה החרדית הוא של נשים וגברים שמבינים ומכירים, ולא מוכנים לשתוק לעוולות ופגיעות. הדור הזה יושב במקומות שאפשר להשמיע בהם קול. אלו חרדים שיושבים היום בטוויטר, בפייסבוק, ברשתות החברתיות ובתקשורת ומשמיעים קול שמגיע לכל מקום. זה חדש, לפני עשר שנים זה לא היה. והשינוי בחברה החרדית מתחיל מלמטה. זה דור שמציף את הסיפורים, שלא מסכים יותר להשתקה, שרוצה תיקון, שמאמין לנפגעים ובאיזשהו מקום קובע סדר יום".

איפה את רואה את הציבור החרדי בעוד עשר שנים בנושא הזה?

"אם נמשיך ככה ללמוד, לשמוע ולהתקדם אני מרשה לעצמי לחלום שנהיה חברת מופת בנושא".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו