על תרומתו הייחודית של יורם טהר לב ז"ל לזמר ולפזמונאות העבריים שוחחנו עם חוקר הזמר העברי, ד"ר שגיא זקוסקי, מרצה בכיר במכללה האקדמית לחינוך חמדת בשדות-נגב.
"הוא כתב בצורה מאוד ברורה, מתאימה לכולם ומובנת, הוא מתאר דברים שנגעו לדור שלו ולדור הבא, כתב על התנ"ך והקורות היהודיים, על אישים חשובים, שירי תפילה, שירי להקות צבאיות והווי ישראלי", אומר ד"ר זקוסקי ולשאלת העיסוק במיתוסים ישראליים לצד היותו של טהר לב חלק מהבוהמה המוזיקאלית של שיראל, הוא אומר כי לא מדובר בתופעה אישית של טהר לב, "הדור שלו כולו כתב על הדברים הללו. כך היו גם נעמי שמר ואהוד מנור, גם הם כתבו על דברים שהיו מרימים עליהם גבה".
"הוא כתב בצורה מיוחדת על מיתוסים כמו בשיר 'משה משה' על עשרת הדברות, שבו נימה לא מחמיאה למשה. כך גם על יונה הנביא", אומר זקוסקי ומציין את מה שאולי חיבר בין הכתיבה העוסקת במיתוסים יהודיים לבין עולם הבוהמה הישראלי.
עוד מספר זקוסקי על ספר הביאור שכתב טהר לב לסיפורי התורה תוך שהוא משלב בו בדיחות וטקסטים שנחשבים בלתי הולמים. הטקסטים הובילו לדרישה מטהר לב לצנזר את ספרו, משסירב זומן לדין תורה אליו סירב להגיע.
"הוא היה סטנדאפיסט, כך הוא הגדיר את עצמו. הוא הופיע כאמן שמספר בדיחות גם על הזמר עצמו", אומר ד"ר זקוסקי המציין כדוגמא את ההומור ששילב טהר לב בהרצאותיו הומור על השיר עצמו והפך את הפרשה ההיסטורית למשהו עכשווי.
בכתיבתו של טהר לב הייתה גם ביקורת תקופתית, מציין זקוסקי ומזכיר את השיר 'ישנן בנות' המבקר את תופעת ההיתלות באופנות מתחלפות. עוד הוא מזכיר את השורות הקשות שנכללו ב'גבעת התחמושת', שורות שהיו קשות בעיקר משום שנכתבו ללהקה צבאית והושרו על ידי חיילים שבני גילם היו מההרוגים על הגבעה.
זקוסקי מציין כי "הוא פחות הוערך מפזמונאים אחרים בתקופתו". טהר לב הפסיק לכתוב כבר לפני כעשרים שנה ועסק יותר בשיח על השירים, ו"ככל שהזמן חלף בתקופה הזו העריכו אותו יותר כי גילו את השירים מחדש".
היו מאותם משיריו שעסקו בפרשות היסטוריות שעוררו פולמוס ציבורי סביב השאלה עד כמה פרטיהם תואמים את הסיפור ההיסטורי. 'הבלדה על יואל משה סלומון' הוא אחד השירים הללו שעוררו מלחמת עולם בין משפחות והיסטוריונים מאחר ובבתי הספר החלו ללמוד את ההיסטוריה על פי האמור בשיר. זקוסקי מזכיר בהקשר זה גם את השיר 'על כפיו יביא' ה"מבוסס על מה שהכיר ככתב צבאי והכיר את הסנדלר והנגר, אבל השיר לא מתאר במדויק את המציאות". טהר לב מצידו ביקש מהמבקרים והמתפלמסים לצנן את הלהבות ולזכור שמדובר בסך הכול בשיר ולא מעבר לכך. "גם בשיר הרצל לא היו דיוקים במאה אחוזים", אומר זקוסקי ומסכם: "זו אבדה גדולה".
