חתן פרס ישראל, הרב פרופסור אברהם שטיינברג, מנהל האינציקלופדיה התלמודית, המשמש גם כרופא בשערי צדק שוחח עם ערוץ 7 על הנקודה בה ההלכה פוגשת את האתיקה בהקשר של מגיפת הקורונה.
"המגפה הזו, עד כמה שהיא מציקה לנו, היא לא הראשונה בהיסטוריה. היו מגיפות קשות גם בעבר וכמובן שלכל אחת מהן היו מאפיינים ייחודיים. יש כמה נקודות ממשק שיוצרות דילמות אתיות והלכתיות. אחת מהן היא הנושא של ההקשבה והמילוי של הנחיות רפואיות. עד כמה מחוייב אדם מבחינה אתית והלכתית למלא אחר דרישות המומחים שהם אלה שקובעים מה נכון ומה לא נכון לעשות במגיפה", פותח הרב שטיינברג.
לדבריו, "בנקודה זו יש הבדל בין אתיקה להלכה. מבחינה אתית אדם הוא בעלים על גופו והוא מחליט מה טוב לו או לא, יהיו התוצאות אשר יהיו. מבחינת הלכתית אין לו את החופש הזה. הוא מצווה מן התורה: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' וחייב לעשות מה שאפשר כדי להגן על גופו - כי הגוף לא שלו".
"אבל היכן שאין סתירה בין האתיקה להלכה או שהיא מצטמצמת זה ביחס לזולת. אם האדם אומר לא אכפת לי מה יקרה, אבל הדבר יפגע בזולת - כאן מסתיימת האוטונומיה. מבחינה אתית יש ויכוח סוער בעולם היכן עובר הגבול של האוטונומיה לגבי הזולת. מבחינת ההלכה אין כאן בכלל קונפליקט ומי שגורם נזק לזולת חייב להישמע ואפילו אפשר לנקוט באמצעים שונים כדי לגרום לכך שהוא יתנהג על פי הדרישה המקצועית", מוסיף הרב שטיינברג.
הוא מציין כי "גדולי הרבנים הכריעו שצריך להתחסן ולשמור על ההנחיות הרפואיות. יש מיעוט של רבנים שמסתמך על מיעוט רופאים שטוענים שאין בזה תועלת, זה מזיק או אין צורך, אבל גם כאן יש הלכה ברורה. כשיש רוב ומיעוט - ההלכה היא על פי הרוב. באותה צורה פועלים לגבי מצב רפואי - אם רוב המומחים וגופים רגולטוריים שסומכים עליו בכל עניין אחר - עושים כדבריהם".
אגב כך הוא אומר, "תמיד יש אחריות לכל אחד על עצמו, בין אם הממשלה מטילה עלי את האחריות ובין אם היא מכתיבה לי. אם הממשלה מרימה ידיים מהרגולציה של המצב כרגע ואומרת שכל אדם אחראי להגן על עצמו כמיטב יכולתו ונותנת כלים לשם כך, עדיין האדם לא משתחרר מחובתו כי המדינה לא דואגת לו. אנחנו לא תלויים לגמרי במדינה ואם היא הרימה ידיים חובתנו קודם כל להגן על עצמנו ועוד יותר חשוב - להגן על הזולת".
הרב שטיינברג מספר גם על עבודתו סביב האינציקלופדיה התלמודית. "הרעיון של האינציקלופדיה התלמודית התעורר ב-1942 כאשר באירופה יהודים נהרגו בהמוניהם, והרבנים בארץ ישראל חששו שלא רק היהודים יושמדו אלא התורה תאבד וחשבו מה אפשר לעשות כדי לשמר את התורה. הרב מאיר בן אילן, בנו של הנצי"ב, הגה את הרעיון ואמר שכדאי לעשות מפעל שישמר את התורה בצורה מתומצתת ואחר כך ניתן יהיה להרחיב".
הוא מספר כי "כל הזמן נכתבים ערכים נוספים שהם כמעט כולם, הוגדרו באותן שנים, בין 1942 ל-1947 כשיצא הכרך הראשון של האינציקלופדיה, על ידי הרב זוין שהיה גאון לא רק בתורה אלא גם בארגון ובשיטתיות. הוא הגדיר כ-2,500 ערכים ואנחנו כותבים אותם כסדר ומקווים לסיים את העבודה בשנים הקרובות".
חלק מהערכים מוצגים גם באתר 'ויקישיבה' והתכנון הוא להעלות את כל האינציקלופדיה לרשת.
הוא גם מסביר את ההבדל בין אינציקלופדיות מוכרות מהעבר לבין היצירה שעליה הוא אמון. "באינציקלופדיה מישהו מסכם את מה שהוא יודע, פה ושם יש מראי מקומות, אבל זו עבודת יחיד. האינציקלופדיה התלמודית היא עבודת צוות. אף אחד לא חתום על ערך, כל הצוות עובד בדרגות שונות ואין משפט שמסתיים בנקודה ואין מיד ציון של כל המקורות שהמשפט בנוי אליו. זה ספר לימוד ולא סתם אוסף מידע".