יורם טהרלב
יורם טהרלב צילום: Moshe Shai/FLASH90

מה היה אומר יורם טהרלב ז"ל אילו ידע שיום מותו, ד' שבט יהיה גם ציון יום פטירתו של הבאבא סאלי? בוודאי שהיה ממציא על כך איזו בדיחה שנונה.

טהרלב ידע לצבוע את העולם האפור שלנו בצבעים. לכל סיטואציה היה לו משהו הומוריסטי לומר, ועם זאת, הוא כיבד מאוד את היהדות ואף כתב שירים וספרים המתחברים לדת.

ישנו סיפור של פאול קור "הפיל שרצה להיות הכי". הסיפור הוא על פיל שרצה להיות צבעוני וציפור עוזרת לו להיות צבעוני בכך שהיא שופכת עליו דליי צבע. הפיל מגיע לחברים שלו והם צוחקים מהמראה שלו. עכשיו הפיל מבין שהוא אמור להיות אפור. הם מתיזים עליו מים ועכשיו גם הוא שמח באפרוריות שלו. אנחנו לא שמחים באפור כי השלמנו עם המצב שכולם נמצאים בו. אנחנו שמחים באפור כי זו המתנה הטובה והמדויקת ביותר בשבילנו.

טהרלב ידע לשמוח באפור וידע לכתוב לכל קהל ולכל זרם. אריסטו מציע בספרו "על הנפש" לראות ביצירה שהאדם משאיר אחרי מותו סממן של הישארות האני. לשיטתו "העולם הבא" שלי הוא התוצאה של מעשיי והישגיי בהווה, בהתאם להשפעתם ולמשקלם בעיצוב העתיד.

ומה השאיר לנו טהרלב? מילים. מילים. מילים: 'ההר הירוק כל ימות השנה', 'מלאך מסולם יעקב', 'על כפיו יביא', 'רק תפילה', 'וטהר לבנו' והמון הגיגים על תורה ופרשת שבוע...מילים הן כידוע ניסיון לתאר מציאות, אלא שהמציאות של בני האדם, אינה המציאות לכשעצמה, אלא רק מה שמגלים לנו החושים שלנו ובהתאם לאופני החשיבה שלנו.

ועל כן המילים שלנו הן לעולם פרומות כאשר אנו מנסים לומר דבר על העולם. הדבר בוודאי נכון לגבי משורר המנסה ליצור במילים את עולמו הרגשי. עולמו הרגשי של טהרלב היה נטוע חזק בשדה היהדות. הספרות הגדולה של המאה העשרים היתה כרוכה בהתבוננות רפלקסיבית על עצם מעשה הכתיבה.

קפקא, בורחס, ז'ורז' פרק, פרננדו פסואה, ז'וז'ה סאראמאגו – כולם הבליעו ביצירתם את הדיון על הספרות עצמה, על היכולת שלה לשקף את החיים, להשפיע עליהם ובמידה מסוימת – לכונן אותם. מה שעשו הם בספרות עולם עשה טהרלב בספרות הארץ-ישראלית – הוא ליווה בשיריו את כל האירועים המשמעותיים מקום המדינה ועד היום, עוד כילד בקיבוץ יגור, קנה לו אביו, המשורר חיים טהרלב, מחברת מקושטת שיכתוב בה את שיריו.

החסידות שטהרלב הרבה לכתוב עליה ולדבר עליה החסידות מדברת על שלושה סוגי אנשים: "איש הפרוזדור" הוא האדם שלוקח לעצמו מהעולם הזה אך ורק את המצפן שיוליך אותו בפרוזדור הארוך והחשוך, בכיוון הנכון לעולם הבא.

"איש הבועה" הוא מי שלוקח סיכה כדי לפוצץ את הבועה שבה הוא חי, ומתכחש להנאה, לעומתם האדם הנהנתן ממלא את חופניו צחוק של הוללות. טהרלב היה "איש הבועה". הוא ידע מתי לקחת סיכה ולפוצץ את הבועה בה אנו חיים בהומור חינני, ברגש ובהמון אהבת אדם.

ד"ר ניצה דורי היא ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית דתית לחינוך "שאנן" בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו