כפר של חסד
כפר של חסד צילום: שייע דייטש

א. שבת ב'סקולקובא'

ליל שבת שעברה, ואני נמצא בסעודה לכבוד שבת קודש, מסביב לשולחן גדוש באוכל משובח בטוב טעם ודעת. בראש השולחן יושב לו אברך צעיר, וכולו שופע הסברים מרתקים על הפרשה, גולש עם האורחים לנושאים יהודים מגוונים, ואני מקשיב ובעיקר מביט מסביב. זה ליל הראשון לינואר למניינם, בחוץ יש זיקוקים ורעש מהשכנים הלא יהודים, וכאן כמו בתיבת נח - אווירה שבתית יהודית.

בהתוועדות חג שמחת תורה שחלף לפני כשלושה חודשים, הציע הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א שכל אחד מאיתנו יאמץ לו קהילה או עיר, בו הוא מבקר ומסייע במשך השנה בכל צורה שהיא; ועד שהתוכנית תתחיל בקרוב לפעול, ניצלתי את הזדמנות, ויחד בניי היקרים שהגיעו מהישיבה לשבת בבית, נסענו לשכונת 'סקולקובא'.

ר' דוד, בנו בכורו של הרב אלכסנדר ברדה, לא מחפש חיים קלים או דרך קצרה. יחד עם רעייתו ובתם הקטנה יצאו לשכונה זו, לפעול עם היהודים הרבים המתגוררים במקום, ותוך מספר חודשים כבר יש לו בית כנסת עם מניינים, בית ספר יום ראשון, שיעורי תורה, וכמובן סעודות שבת וחג מושקעים ומכובדים.
מרגש היה לראות את ר' דוד, שזכיתי להיות מחנכו כילד קטן בתלמוד תורה, בהיותו כעת בצעדיו הראשונים אך הבטוחים, ובסייעתא דשמיא גדולה הוא מקים בית חב"ד, המתווסף לכלל בתי חב"ד במוסקבה.

ב. חופשה יהודית

בוקר של יום שני השבוע, לפני תפילת מוסף של ראש חודש. אני מסתובב וסוקר את היכל בית הכנסת המרכזי; כולו מלא במתפללים, המשתתפים במנייני תפילות שכל אחד מהם אוחז במקום אחר בתפילה, בין לבין יושבים חברותות או בודדים ולומדים, לצד כוס תה או קפה מהביל.

הרחובות בחוץ ברובם שוממים מאנשים, ונראה שרק על השלג מסביב בית הכנסת ניכרים סימני פסיעות של אנשים. שבוע של חופשת חורף, הנכפית עלינו בלי רצון; אזרחי העיר הגדולה נוסעים למקומות שונים להחליף אווירה ומקום, אך רבים מבני הקהילה כאן מנצלים את ההזדמנות להגיע להתפלל במניין ובמתינות, ללמוד לפני או אחרי התפילה, וסתם להסתובב בין האחים היהודים ולחוש את האווירה היהודית האמיתית, שאין לה תחליף מול שום תענוגות עולם. יותר ויותר מתחברים וחשים, כי תפילה במניין, לימוד תורה בשיעור או עם חברותא, זה העונג האמתי וזו החופשה הטובה בעולם. מפעים!

ג. אור ירושלמי
אתמול בבוקר נפטר בירושלים יהודי יקר בשם רבי אורי בלוי ע"ה. לא נראה לי שיש יהודי כאן ברוסיה שהכיר אותו או אפילו דיבר אודותיו, ומן הסתם שהוא בחייו לא היה מודע לחיים היהודיים שלנו ברוסיה.
סיפור חייו מרתק מאוד. הוא בנו של מנהיג 'נטורי קרתא' האגדי הרב עמרם בלוי ע"ה, ולא כאן המקום לספר עליו.

כיליד ירושלים, דמותו צרובה בתודעתי. לא זכרתי אם הוא עדיין היה חי, כי כשאני הייתי ילד הוא כבר היה בעיניי יהודי זקן. אמש כששמעתי שהוא נפטר בגיל 95, בהשאירו אחריו קרוב לאלף צאצאים כן ירבו, נזכרתי בו. נזכרתי בכינוסי ילדים שהיה מארגן בימי החנוכה, והייתי הולך עם חבריי ואחי אל ביתו כדי להירשם ולקבל כרטיס כניסה למסיבה, ולו בכדי לקבל סופגנייה חמה ולהשתתף בהגרלה על מנורת חנוכה.

נזכרתי גם, כי בהשראתו ובעקבותיו, אני מארגן בס"ד מדי חג הפסח כינוס לילדי בית הכנסת, בשילוב 'ברכת האילנות' הנהוג לעשות בחודש ניסן, בהשתתפותו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א.
שמו היה אורי - מלשון אור, והנה אורו האיר עד אלינו.

ולתמונת השבוע - כפר של חסד
הבוקר בשעה שבע, בדרכי לבית הכנסת הקטן. עדיין חשוך, שלג דק וטרי מכסה כאן את האזור; מצד ימין בית הכנסת, המקווה, המסעדה, ומאחוריהם הנהר הקפוא; משמאלי בתי הארחה ומבני היתומים הנמים את שנתם לקראת עוד יום חדש, בעולם יהודי שזכו להינצל אליו בזכות שלוחי הרבי כאן בז'יטומיר.

הגעתי אתמול לכפר זארצ'אני, כדי לבקר את אחי היקר והמסור ר' אברימי, גיסתי מלכי והילדים היקרים שיחיו, שמאז בואם לכאן לפני כעשור, הצטרפו למשפחת שלוחי הרבי במקום והצליחו להפריח את המקום לבלי היכר.

המקום שוקק חיים עם תיירים יהודים רבים, הבאים להתפלל בקברי צדיקי החסידות הנמצאים במרחק נסיעה קצרה מהאזור, וכאן הם זוכים לאירוח מושלם ביותר, וגם נחשפים לפעילות הרבה של הצלת ילדים יתומים יהודים, כמו גם למוסדות החינוך והחסד לתושבים היהודים בז'יטומיר והמחוז, בראשות רב העיר ידידי השליח הרב שלמה וילהלם.

גוט שבת!
שייע

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו