ען"ד יונה שרקי
ען"ד יונה שרקי צילום: דוברות

לפני כחודש קיבלה הממשלה החלטה היסטורית: לאשר את הבאתם של אלפי עולים מאתיופיה בתוך שבועות ספורים.

פעמוני ההיסטוריה צלצלו באוזני כששמעתי על הבשורה המרגשת, והדהדו את דברי ועדת המומחים הממשלתית שהוקמה אי אז בראשית שנות התשעים. בראשה עמד מזכיר הממשלה דאז מר אליקים רובינשטיין. כמו היום, גם אז ממשלת ישראל החליטה להעלות לישראל חלק מצומצם מבני הפלשמורה במבצע מיוחד.

באופן חריג, החליטה הממשלה לאפשר לבני הפלשמורה לעלות ארצה שלא על פי חוק השבות, אלא על פי חוק הכניסה לישראל. דברי הוועדה אמנם בני 30, אך הם הזדקנו היטב במרוצת השנים וחזו בזמן אמת את שעתיד להתרחש: "קשרי המשפחות הם מסועפים ורחבים ועל פי קריטריונים של קרבה משפחתית או איחוד משפחות יגדל המעגל לממדים גדולים ביותר. זאת מה גם שייתכנו פרטים וגם קבוצות שינצלו את ההזדמנות ליציאה מאתיופיה אם הדבר יתאפשר, בתואנות שווא של שיוך ל"ביתא ישראל".

זו הייתה יריית הפתיחה לתופעת הגירה מאסיבית לישראל מאתיופיה שלא על בסיס זיקה מוכחת ליהדות. מנקודה זו והלאה החלו להתגבש החלטות ממשלה בזו אחר זו, כשבכל החלטה השורה התחתונה הייתה, "טוב אז בואו נאשר את עלייתם של עוד כמה אלפים ואחר כך - זהו!" במובן הזה, ההחלטה שקיבלה הממשלה על בסיס ההסכמות בין שרת העלייה והקליטה לשרת הפנים חדשה כמו הזריחה: היא הופיעה אתמול ושלשום ולא נופתע אם תופיע גם מחר.

באופן לא מפתיע, כניעת ממשלת ישראל ללחצים מבית ומחוץ לחרוג ממדיניות הגירה על בסיס חוק השבות, הביאה עמה תיאבון עז לעוד כמה אלפי "ממתינים".

בראשית שנות ה-2000 קבעו נציגי הסוכנות היהודית כי לא נותרו באתיופיה זכאי שבות. חרף כך, הלחצים גברו ו"מחנות הממתינים" התמלאו שוב ושוב, ובכל פעם שהמחנה כמעט והתרוקן בעקבות עוד גל עליה מוצלח, חיש מהר המיטות הריקות נתפסו על ידי אלפי בני פלשמורה שלא הספיקו להגיע ל"טיסה הקודמת" (כמתואר בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 בעניין).  כך התגבש לו נרטיב "שארית הפליטה באתיופיה" שנמצאת בסכנה יום יומית ושומרת על יהדותה במחנות המתנה באתיופיה ובסודן.

לעיני המצלמות, הוצג מצג שווא של מנהגים יהודיים, על בסיס מנהגים שמעולם לא התקיימו במסורת יהדות אתיופיה. קריאות ראשי הקהילה היהודית בישראל למנוע את עלייתם של עשרות אם לא מאות אלפי נתינים אתיופים מבלי שנבדקה באופן מקצועי זיקתם ליהדות, נפלו על אוזניים ערלות. מי שהיו ראשונים להיפגע מהקשר הרופף של הממתינים במחנות ליהדות היו בני הקהילה האתיופית שכבר נמצאים בישראל.

אישור עלייתם לישראל של נתינים זרים על בסיס בקשה לאיחוד משפחות (ללא זיקה ליהדות, על פי חוק השבות) הינו חלק מסמכות שר הפנים. אך סמכות זו הינה סמכות פרטנית ולא ניתנת למימוש באופן גורף וסיסטמתי. ומדוע? כיוון שרק כך השר ונציגיו יכולים לעקוב ולמנוע תופעה של הגירת שרשרת על בסיס איחוד משפחות.

כאשר הבדיקה הפרטנית הופכת ל"רשימת עולים" רשמית, שלא על בסיס זכאות מתוקף חוק השבות אלא על בסיס איחוד משפחות, החריגה הופכת לנורמה. זהו פתח להגירה בלתי נגמרת של נתינים זרים מאתיופיה על בסיס בקשתם לאיחוד משפחות.

ככל ומדיניות ההגירה לישראל לא תיאכף באופן דווקני ואחיד וככל ולא תתבצע בדיקה קפדנית ופרטנית של כל בקשת הגירה כפי שהדבר עולה מלשון החוק והמלצות המועצה לביטחון לאומי שפורסמו בעניין בשבועות האחרונים, כי אז הראשונים להיפגע יהיו דווקא בני הקהילה האתיופית בישראל ובעקבותיה מדינת ישראל כולה.

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008 צוין במפורש שיש לבדוק את זכאותם של כ-3,200 איש באתיופיה, הרי שמאז היגרו לישראל מאתיופיה, עשרות אלפים. בהחלטת הממשלה האחרונה נאמר כי "רוב מוחלט" של הממתינים יועלו. ומה יהיה עם אותו מיעוט מבוטל שיישאר שם, מה יהיה עם בני המשפחה שנותרו באתיופיה?

עוה"ד יונה שרקי הוא היועץ המשפטי של 'איתן' – המרכז למדיניות הגירה ישראלית, שעתרה השבוע נגד החלטת הממשלה להעלאת 3,000 אתיופים לישראל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו