יונתן אוריך
יונתן אוריך צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

בית המשפט העליון מותח ביקורת על התנהלות חוקרי המשטרה בפרשת מכשירי הטלפון של יועצי נתניהו, וקובע שהחיפוש במכשיר הטלפון של יונתן אוריך, יועצו של נתניהו נעשה בניגוד לחוק, אך קובע שמותר למשטרה לבצע חיפוש ממוקד במכשירים הללו.

עורך הדין אייל בסרגליק מתייחס בראיון לערוץ 7 להכרעת השופטים, הנראית על פניה סותרת, וקובע כי השופטים ניסו לייצר איזון בין החלטות קודמות של ערכאות קודמות. "דנו בזה בגלגולים שונים של תציקי נתניהו וכל ערכאה נתנה החלטה אחרת. הייתה לנו הלכת בן חיים שקבעה שחיפוש לא כדין בלי הסכמה מדעת לא מאפשרת כניסה לבית לטלפון או למשהו אחר.

באה המשטרה, שממשיכה בהרבה תיקים לעשות חיפושים שלא כדין, ואומרת שהיא תפסה ראיה שמוכיחה ביצוע עברה, ולא יעלה על הדעת שהעובדה שהחיפוש לא היה תקין תמנע ממני את זה. הביקורת בפסק הדין היא בעיקרה על הדיון במעמד צד אחד, כי אז אנחנו נמצאים מול שופט שאף אחד לא טוען מולו טיעוני הגנה, וזו בעיה".

בסרגליק מציין כי הבעייתיות הזו היא שהובילה את השופט אלרון בדעת מיעוט שהדיון צריך להתקיים שני צדדים, כל עוד אין יסוד סביר לחשש של שיבוש חקירה. "הוא רצה להגיע למעמד חזק יותר של הליך הטיעון ולהליך יותר הוגן. שופטים אחרים חשבו אחרת. קרא וארז חשבו אחרת. השאלה המרכזית היא מה יכולת ההשפעה של חוקר שנמצא במעמד צד אחד מול שופט, להשפיע עליו לאשר חיפוש. זה נושא דרמטי כי אמנם בית המשפט קובע מספר מצומצם של מבחנים לגבי איך לחפש ומה לחפש, אבל מבחינתו של החשוד, כמו בפרשת תיק אפי נווה שבו פרצו לטלפון בצורה בלתי חוקית וחיפשו בכל חומר העבר, אלו דברים שלא יעלו על הדעת. לכן האיזון שמנסה בית המשפט לעשות הוא רצון להגיע לתוצאה טובה, אבל מגיעים לתוצאה הרבה יותר גרועה כי בכל פעם שנתנו פתח קטן של פגיעה בזכויות אדם, המשטרה לוקחת את זה הרבה צעדים קדימה תוך פגיעה רבתית בזכויות אדם".

לטעמו של עו"ד בסרגליק מדובר במדרון חלקלק שמתחיל ברגע שמתאפשר פתח קטן לפגיעה מסוג זה ובדבריו הוא מציג מספר דוגמאות כמו עילה לנקיטת אמצעי חקירה, מה שהיה בשימוש רק במקרים חריגים והפך להיות בשימוש המשטרה כמעט בכל תיק. דוגמא נוספת היא מושג ה'מסוכנות הכלכלית' שהיה נחשב עד לפני מספר שנים כמשהו שאינו קיים בחוק, וכעת הוא חלק משגרת ההתייחסות לעצירים, מה שמביא ליד קלה על ההדק בחילוט נכסים.

לנוכח היסטוריה זו רואה בסרגליק את החלטת בית המשפט כניסיון לאזן בין שמירת פרטיות הנחקר לרצון המשטרתי לבצע חיפושים במקרים של פצצה מתקתקת, מה שמובן בהחלט, אך כמות הבקשות המשטרתיות הללו גולשת הרבה מעבר לנדרש ולהכרח על אף הפגיעה בזכות הנחקר לפרטיות שמעוגנת בחקיקה, "ועל זה צריך להגן בכל תוקף".

בסרגליק מציין דוגמא נוספת לאופן בו יודעת המשטרה לתמרן על מנת לעקוף מגבלות שעליהן החליט בית המשפט, וזוהי דוגמת הקודים לטלפונים שבית המשפט לא נתן החלטה התואמת את רצון המשטרה לאפשר לה לפרוץ לטלפונים, וזו "איימה על לקוחות שלי שאם לא ישחררו את הסיסמא יעצרו אותם ואת בני משפחתם וכך היא הגיעה לאותה תוצאה ללא הסמכה של בית דין. מניסיון לקוחותיי ולקוחות עמיתיי אני מדבר ומבקש שלא לאפשר את הפגיעה הזו שמאפשרת המשטרה. הפרשנות הרחבה שהמשטרה תעשה בו שימוש לא תהיה נכונה".

לטעמו ההחלטה הנכונה היא שדיון יתקיים במעמד הצדדים בתוך תקופה מסוימת בעוד דיון במעמד צד אחד חייב לשקף את עמדת שני הצדדים, את המידתיות והכורח שבחיפוש ואת החלופות האחרות לחיפוש.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו