יורם טהרלב ז"ל
יורם טהרלב ז"ל צילום: משה שי, פלאש 90

ביום ראשון התברר שחבר של הבן יצא חיובי בבדיקה. אילו הייתי אומר משפט כזה לפני שנתיים, השאלה המתבקשת הייתה כמובן איזו בדיקה. אבל מאז התקדמנו והיום כולם מבינים מה קרה, מה הבדיקה ומה ההבדל בין וריאנט למוטציה. רק מה צריך לעשות עם זה - אף אחד בשום פנים ואופן לא מצליח להבין.

אז ככה עמדנו זה מול זה, הבן ואני, והסתכלנו זה לזה בעיניים כמו שני קאובויים שכל אחד מהם מחכה שמישהו ישלוף ויגיד מה צריך לעשות עכשיו.

כמו תמיד, אני נשברתי ראשון. "נפגשת לאחרונה עם החבר המאומת?" שאלתי.

"כן", הוא אישר.

"בחדר סגור?"

"כן".

"אבל עטיתם מסכות".

"לא. מה זה עטיתם?"

כל הסימנים הראו שהבחור צריך בידוד. מצד שני הוא מחוסן אז אולי הוא פטור. מצד שלישי גם החבר מחוסן והוא בכל זאת מאומת. מצד רביעי הוא בטח עשה בדיקת אנטיגן שהיא ממש לא מדויקת אז אי אפשר לדעת. מצד חמישי אפשר, עובדה שאנחנו יודעים שהוא יצא חיובי בבדיקה. מצד שישי זה לא אומר שום דבר. מצד שביעי כנראה עכשיו גם הילד צריך לעשות בדיקה. מצד שמיני הוא עוד עלול בטעות לצאת חיובי ולהכניס את כולנו לטרללת. מצד תשיעי אפשר לעשות PCR שהיא בדיקה הרבה יותר מדויקת. מצד עשירי אי אפשר כי PCR זה רק לבני 60 ומעלה. מצד אחד עשר אפשר להחליק ולהגיד שהוא פשוט נראה צעיר לגילו. מצד שנים עשר עד שיגיע תורנו אולי הוא באמת כבר יהיה בן 60. מצד שלושה עשר יש הרבה צדדים ואי אפשר לדעת על איזה צד ניצן הורוביץ קם הבוקר ומה יהיו ההוראות בעוד שעה. אז מה עושים?

"תגיד", ביררתי, "החבר הזה שלך, הוא עשה אנטיגן ביתי או מוסדי?"

"לא יודע", הוא אמר, "יש הבדל?"

"לא יודע", אמרתי.

ממש ברגע האחרון נזכרתי שגיסי שעובד במיקרוסופט סיפר לי שהם פיתחו בשביל מד"א בוט עם בינה מלאכותית שמתעדכן בזמן אמת בכל פעם שמשרד הבריאות מוציא הוראות חדשות, זאת אומרת כל שלוש דקות בערך. אומרים שהבוט הזה כל כך מוצלח שהוא אפילו מסוגל להבין את ההוראות, פעולה שאף בן אנוש עוד לא הצליח לעשות.

נכנסנו לאתר של מד"א והבוט שאל את הבן האם הוא מחוסן. ענינו תשובה נכונה ועלינו לשלב הבא.

"האם אתה בן 60 ומעלה או מוגדר בסיכון?" שאל הבוט. על זה התלבטנו קצת, כי מצד אחד הוא בהחלט לא בן 60, אבל מצד שני אבא שלו מספר בדיחות קרש וזה עלול לפעמים להיות קצת מסוכן.

"עליך לבצע בדיקת אנטיגן ביתית או מוסדית באופן מיידי. האם ביצעת בדיקת אנטיגן מוסדית/ביתית וידועה לך תוצאתה?" נעץ בנו הבוט מבט מנביט והציע חמש אפשרויות: ביצעתי בדיקה מוסדית והתוצאה שלילית, ביצעתי בדיקה מוסדית והתוצאה חיובית, ביצעתי בדיקה ביתית והתוצאה שלילית, ביצעתי בדיחה סודית והתוצאה חיוכית, זאת אומרת אני לא לגמרי בטוח שזה מה שהיה כתוב שם אבל כבר לא ראיתי טוב בעיניים כי הייתה לי סחרחורת. בכוחותינו האחרונים לחצנו על "עדיין לא ביצעתי בדיקה", והבוט בתגובה הציע שנלך להיבדק ושנפסיק לבלבל לו את המוח.

"האם יש צורך במידע נוסף?" שאל הבוט באדיבות.

"כן", אמרתי, "מה תעזור בדיקת אנטיגן אם היא כל כך לא מדויקת?"

"נודניק", אמר הבוט והגיש את התפטרותו.

שוב שקעתי בהרהורים נוגים.

"למה בעצם החבר שלך נבדק?" שאלתי את הבן.

"כנראה נחשף למישהו מאומת", הוא משך בכתפיו.

"והמאומת ההוא יצא דובר אמת באנטיגן או בפוליגרף?"

"במה?!"

הרגשתי שעל כל מאודי משתלט אנטיגן, במיוחד מצד האנטי. ומה אם החבר של החבר לא באמת מאומת? אולי בכלל כולנו מאומתים אבל אין לנו אומץ להתעמת עם האמת? ואולי הכול מהומה על לא מאומה שגורמת לאומה מהומת מאומתים, או להפך, אולי זו אימה מהממת אמיתית לאמיתה כי כבר אי אפשר לדעת מי מאומת אמיתי ומי מאומת רק אימת שהוא מאומת באנטיגן המעומעם המהמהם אמיתותיו? האם האנטיגן הוא אמת לאמיתה או רק אמת לשעתה?

בקיצור, כולנו עבדים של המאומתים, כמו שדוד המלך אמר – אני עבדך בן אמתך. אז עכשיו תסלחו לי, אבל עד שמישהו ייקח פה אחריות אני פשוט מתחפר לי מתחת לשמיכה ושימות העולם. זאת אומרת אני מקווה שהוא יחיה, אבל מי יודע. אני עבדך, בן אמתך, תעירו אותי כשנגיע ל"פיתחת למוסריי".

על כפיו הביא

הייתי בן 12, או 13, אולי בעצם 14, בכל מקרה הייתי בגיל כלשהו כשמצאתי בספרייה של ההורים שלי אוצר: 'לאוהבים את האביב', ספר עם מילים ותווים משיריו של יורם טהרלב – גבעת התחמושת, הבלדה על יואל משה סלומון, מלאך מסולם יעקב ועוד ועוד ועוד.

אני זוכר את תחושת העונג שבקריאה, את העיניים שנפערו מול העושר הלשוני, החרוזים המתגלגלים בקלילות, ההומור השופע והתדהמה מהגילוי המפתיע: מה, את השיר הזה הוא כתב? וגם את זה? וגם זה שיר שלו?!

יורם טהרלב היה מדגם שכבר לא מייצרים היום – בקי בתנ"ך ובמסורת היהודית, ציוני בכל רמ"ח ושס"ה, אוהב גדול של ארץ ישראל והטבע, אופטימיסט בלתי נלאה שלא מתבייש לרגע במטען הכל כך יהודי שלו. עד היום אני מצטמרר בכל שמחת תורה כשאני נזכר ב'אנחנו ואתם' שמזדהה עם היהודים מסורבי העלייה, וב'בללייקה' מלא ההוד שהוא כתב כשברית המועצות קרסה והשערים נפתחו, מתרגש מ'על כפיו יביא', נפעם מהדימוי העוצמתי של 'עץ הכוכבים', מזמזם לעצמי את 'אהבת ציון' בכל פעם שאני נובר בין ארגזי הירקות בסופר בניסיון למצוא עגבנייה טובה, ונאלץ להזכיר לעצמי מדי פעם שהשורה בשיר האלמותי 'ההר הירוק תמיד' היא לא "מכל המלחמות חזרנו כעכים".

בשבוע האחרון אני מוצא את עצמי שוב ושוב חוזר אל השירים של טהרלב ומבין שהם חלק בלתי נפרד מפס הקול היהודי והישראלי של כולנו. אז הנה הצעה: בסדר ט"ו בשבט הקרוב בואו נשיר את 'קום והתהלך בארץ', 'הורה', 'צל ומי באר' ושאר השירים היפים של יורם טהרלב, שאהב את ארץ ישראל בכל נפשו ובכל מאודו ואפילו לא חשב להתנצל על זה.

ויהיו נא השירים לעילוי נשמתו של האיש ששר את ארצנו היפה, שעוד לא תמו כל פלאיה.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com

אופטימיסט בלתי נלאה שלא מתבייש לרגע במטען הכל כך יהודי שלו. יורם טהרלב ז"ל
צילום: משה שי, פלאש 90
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו