קניון בת ים השבוע
קניון בת ים השבוע צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

בשעות שקדמו למסיבת העיתונאים שכינס ראש הממשלה בנט ביום ג' השבוע נפוצו השמועות שלאחר אובדן שליטה על התפרצות וריאנט האומיקרון, ממשלת ישראל צפויה להכריז על רשימת מגבלות נרחבת. הדיווחים על המלצות קבינט המומחים להטלת מגבלות תנועה כאלה ואחרות רק חיזקו את ההשערה שלשם פניה של הממשלה. אולם למרות כל הסימנים, במהלך מסיבת העיתונאים בנט לא הכריז על אף הגבלה שאמורה להיכנס לתוקף. גם ישיבת קבינט הקורונה לא הביאה עמה הגבלות חדשות שנועדו לעזור להתמודד עם תחלואת הענק בישראל.

הסיבה לכך שלא הוטלו הגבלות חדשות היא המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל, שמטרתה להשאיר את המשק "פתוח ככל האפשר", כדברי ראש הממשלה. הסיבה המוצהרת למדיניות זאת היא למנוע ככל האפשר פגיעה במשק, אלא שהנתונים לא מסתדרים עם השאיפות של הממשלה בנושא. לפי נתוני חברת נתיבי איילון, בשבוע החולף ירד העומס בכבישים בכ־20 אחוזים, כאשר בשעות השיא ישנם כ־30 אחוזים פחות כלי רכב. המשמעות של המספרים הללו היא שאזרחים רבים בישראל נמצאים באחד משלושת המצבים הבאים: מאומתים לנגיף, שוהים בבידוד עקב היחשפות לחולה מאומת או עברו לעבוד מהבית על מנת להימנע מהתקהלויות והדבקה. גם בעלי המסעדות, החנויות, הקניונים ושאר העסקים מספרים על ירידה חדה במספר הלקוחות, כאשר הופעות ואירועים מתבטלים כל העת. במקביל לכך היקפי התחלואה בבתי הספר, כמו גם הבידודים שבאים בעקבותיהם, רק הולכים וגדלים מיום ליום, ומובילים לאחוז נמוך למדי של תלמידים במוסדות החינוך, וזה למרות איסור משרד החינוך לסגור בתי ספר. במילים אחרות, למרות שאין סגר רשמי, ישראל נמצאת בכמעט סגר דה־פקטו.

המציאות הזאת הולידה תחושה ציבורית של כאוס ואובדן שליטה מוחלט על המגפה, מונח שבכירי מקבלי ההחלטות בישראל מאוד לא אוהבים. תחושת הכאוס לא נובעת רק מהעובדה שהמדינה משאירה את המשק פתוח למרות שהוא אינו מתנהל כך בפועל, אלא גם לאור שינויי ההחלטות התדירים שמתקבלים, במיוחד בתחום הבדיקות. האירוע הביזארי ביותר קשור בהידבקותו של שר החוץ יאיר לפיד והבדיקה של ראש הממשלה בנט שישב לידו בישיבת הממשלה. למי שהחמיץ את האירוע, ביום ראשון, במהלך ישיבת הממשלה, השתעל השר לפיד לכיוונו של בנט, כשהשניים יושבים זה ליד זה. ביום שני התברר שלפיד נדבק בקורונה, מה שחייב את בנט להיכנס לבידוד עד שיעבור בדיקה. בנט מיהר לעבור בדיקת אנטיגן ועל פי הודעת דוברות ראש הממשלה יצא בבדיקה שלילי לנגיף, מה שאפשר לו לצאת מהבידוד. אלא שההמלצות של משרד הבריאות הן להיבדק בבדיקת אנטיגן, שמראש פחות יעילה בזיהוי האומיקרון, לפחות 72 שעות לאחר החשיפה לחולה מאומת, שכן בפרק זמן קצר יותר אין לבדיקות האנטיגן יכולת לזהות הדבקה. אך גם הנוהל של משרד הבריאות עדיין לא שונה והוא רק בגדר המלצה, כך שניתן לבצע את הבדיקה גם זמן קצר לאחר ההיחשפות, מה שהופך אותה ללא יעילה לחלוטין. התוצאה: למרות שבנט נחשף לחולה מאומת שאף השתעל עליו, הוא ביצע את הבדיקה במועד שבו היא לא יכולה לאתר את הנגיף, וכך יצא שלילי.

"אין שום משמעות לבדיקת אנטיגן בפחות מ־72 שעות מהחשיפה. אין לזה טעם וזה סתם בזבוז", אומר ד"ר אורן קובילר, וירולוג מבית הספר לרפואה באוניברסיטה תל אביב וחבר עמותת מדעת. "אם יש למשהו משמעות, זה לבדיקות אנטיגן חוזרות. כלומר, לבצע לפני כל יציאה מהבית בדיקת אנטיגן. הסיבה לכך היא שבדיקות אנטיגן לא יודעות להגיד האם הנבדק חלה בקורונה, בטח בימים הראשונים, אלא האם הוא הולך להדביק אחרים בשעות הקרובות. אם הדגימה נלקחה כמו שצריך והתוצאה שלילית, יש סבירות מאוד גבוהה שבשעות הקרובות שלאחר הבדיקה הנבדק לא ידביק אחרים, אבל זה לא אומר כלום לגבי השאלה אם הוא חולה בקורונה או לא".

יש איזה היגיון מדעי לבנות את המדיניות סביב בדיקות האנטיגן, במיוחד במתכונת הנוכחית שאפשר להיבדק גם בתוך שלושת הימים הראשונים מהחשיפה?

"המדיניות כיום היא לא לקטוע שרשראות הדבקה אלא למנוע בידודים. על בסיס הגישה הזאת נקבעות ההחלטות. זה לא מאוד רציונלי, כי חולה נדרש לבידוד ארוך יותר מאשר מי שנחשף למאומת, לכן הדבר היותר הגיוני מכל בחינה שהיא היה לחייב נחשפים למאומתים בבידוד של ארבעה ימים בשביל הבדיקות במקום לגרום לאנשים לחלות ואז הם צריכים בידוד של שבוע לפי ההנחיות החדשות".

בסוף המטרה המוצהרת היא לאפשר למשק להתנהל כרגיל ככל האפשר, ולכן המגמה היא לקצר את ימי הבידוד.

"זה היה אולי נכון אם המשק היה מתנהל כרגיל, אבל הוא לא. בפועל אנשים הכניסו את עצמם לסגר. הכבישים ריקים, המסעדות ריקות. אנחנו רואים את המציאות. אני אתן לך דוגמה מעצמי. אני גר בדרום ועובד בתל אביב. עד השבועיים האחרונים כל נסיעה לעבודה לקחה לי שעה ועשרים דקות לפחות, וזה לא היה משנה אם יצאתי מהבית בשש בבוקר או בשמונה. היום הדרך לוקחת 40 דקות בלבד, כולל בשעות שזה נשמע דמיוני. אנשים פשוט לא יוצאים מהבית כי הם לא רוצים להידבק. להילחם בכוח כדי להגיד שאנחנו לא סגרנו כשבפועל חלקים נרחבים סגורים זה סתם משחק בעיניים".

אותו מספר מאושפזים, אך בזמן קצר

כאמור, למרות הנתונים הברורים באשר ליעילותן הירודה של בדיקות האנטיגן, הממשלה החליטה להסתמך בעיקר עליהן לאיתור תחלואה. ראש הממשלה בנט הסביר את הגישה בכך שהממשלה מעדיפה לשמור את בדיקות ה־PCR לקבוצות סיכון, כך שבמידה ויימצא מאומת מאותן קבוצות ניתן יהיה לתת לו את התרופה של חברות פייזר או מרק לטיפול במחלה ובכך להציל את חייו. כדי שהתרופות הללו יעשו את עבודתן, החולה צריך לקבלן בתוך חמישה ימים מרגע ההידבקות. החשש הוא שאם ייווצר עומס על מעבדות הבדיקה, חולים רבים יחמיצו את האפשרות לקבל את התרופה בזמן. אלא שבינתיים, מי שמתפספסים בעיקר הם המאומתים משלל קבוצות האוכלוסייה. המספר הרשמי ביום שלישי עמד על כ־43 אלף מאומתים, אלא שלפי הערכות שהציג ד"ר ערן סגל מהאוניברסיטה העברית מדובר כנראה במאה אלף חולים שהיו אמורים להתגלות ביום שלישי. הסיבה לפער העצום בנתונים היא שוב בדיקת האנטיגן. נקודת ההנחה של מקבלי ההחלטות היא שישנם אחוזים רבים של תוצאות שגויות בבדיקות האנטיגן, כמו גם נבדקים בבדיקה ביתית שלא מדווחים על התוצאות.

הנתונים שמציג פרופ' סגל לאורך השבועות האחרונים בקרב מקבלי ההחלטות זוכים לביקורת חריפה בעולם המדעי. על פי הערכותיו של סגל, בשלושת השבועות הקרובים יידבקו בזן האומיקרון כשניים וחצי מיליון ישראלים. יחד עם זה מעריך פרופ' סגל כי אם בדלתא אחד מכל מאה מאומתים פיתח מחלה קשה, באומיקרון מדובר באחד מתוך 500 מקרים. בנוסף לכך העריך סגל כי לא נגיע ליותר מ־1,200 חולים קשה. במהלך הימים האחרונים עדכן סגל מעט את הערכותיו, והוא עדיין סבור כי בגל הנוכחי יהיו פחות חולים קשה מאשר בגל הרביעי. עם מספרים כאלה, סבור סגל, מערכת הבריאות יכולה להתמודד.

"יש בעיה במספרים שמופיעים במודלים של סגל", אומר ד״ר דביר ארן, ראש המעבדה למדעי נתונים ביורפואיים בטכניון. "גם אם הנתונים שהוא הציג לממשלה ביום ראשון נכונים, ואני כלל לא בטוח בזה, הם בוודאי מאוד חסרים ומציירים תמונת מצב שגויה לגמרי. בגל הדלתא נדבקו חצי מיליון ישראלים, והפעם סגל צופה שיידבקו כמעט פי חמישה. אבל הווריאנט קשה פי חמישה פחות מהדלתא. כך שאנחנו אמורים להיות בערך באותו מספר של חולים קשה, אולי קצת פחות. מה שסגל שכח זה שיש את מימד הזמן. בגל הקודם 6,000 החולים קשה נפרסו על פני ארבעה חודשים. הפעם, לפי המודל שלו, מדובר בהצטברות של חולים קשה בתוך שלושה שבועות".

מערכת הבריאות יכולה לעמוד בזה? הרי אפילו בפעם הקודמת היא לא עמדה בעומס והמחיר היה כבד מאוד.

"בגל הקודם הגענו ל־1,800 חולים קשה בשיא, וזה עלה בחייהם של 1,800 בני אדם. אלה מספרים גדולים, אבל מערכת הבריאות עדיין לא קרסה. פה אנחנו מדברים על שלושה שבועות שבהם יהיו 6,000 חולים קשה. כל זה במקביל לתחלואת חורף רגילה שתופסת כבר בשלב הזה חצי ממיטות האשפוז. במצב הנתונים הזה אלפי חולים לא יוכלו לקבל שום טיפול. ואנחנו מדברים רק על המודל של סגל עצמו, שאני מאוד סקפטי בנוגע לנתוני הבסיס שלו".

מדוע אתה סקפטי?

"הנתונים הרשמיים הם שאנחנו על כ־45 אלף ביום, וכמאה אלף בהערכות שונות. כבר במצב הזה אנחנו רואים ירידה דרמטית בפעילות של הציבור. הוא פשוט לא יוצא מהבית. לכן ההשערה שנגיע ל־350 אלף מאומתים חדשים בכל יום בשיא היא לא מאוד סבירה. אבל זאת רק סיבה אחת. יש עוד סיבה שהמודל שלו בעייתי, פשוט כי הוא לא עומד במבחן המציאות. ביום שני היו 73 חולים קשה חדשים לפי לוח הבקרה של משרד הבריאות. האנשים האלה נדבקו לפחות שבוע לפני שהפכו לחולים במצב קשה. אז הלכתי לבדוק כמה מאומתים היו לנו לפני שבוע, ומדובר היה ב־12 אלף מאומתים. היום אנחנו עומדים על פי ארבעה מאומתים רשמיים. בפשטות זה אומר שהמודל שלו, שמתבסס על כך שרק אחד מ־500 חולים יפתח מחלה קשה, פשוט לא נכון. האחוזים, כמו שהם משתקפים כרגע מהנתונים בפועל, הרבה יותר גדולים".

המשמעות של המספרים היא שאנחנו נגיע בעוד שבוע לקרוב ל־280 חולים קשים ביום?

"אני לא יודע להגיד לך אם נגיע ל־280, 200 או 150. זה גם תלוי בהרכב הנדבקים ואנחנו יודעים שהאוכלוסייה בסיכון נזהרת בימים האחרונים הרבה יותר. אבל גם במספרים כאלה של 150 חולים קשה ביום על 50 אלף מאומתים, המערכת פשוט לא יכולה להתמודד. אנחנו לא הגענו לשיא עדיין, כך שהמספרים רק ילכו ויגדלו. המודלים שמוצגים לממשלה והקונספציה הכללית שאיתה היא פועלת פשוט לא נכונים".

ארן מדגיש שהוא לא אלרמיסט. הוא לא מתכוון להפחיד את הציבור אלא רק להאיר את עיניהם של מקבלי ההחלטות למציאות שישראל צועדת לעברה. יחד עם חוקרים נוספים הוא סבור שקבלת ההחלטות של ישראל בשלב זה מתבססת על שורה של טעויות. "הקונספציה מורכבת מכמה חלקים מרכזיים. הראשון הוא שאי אפשר לעצור את האומיקרון ומקדם ההדבקה שלו פשוט גבוה מדי, השני הוא שמדובר בווריאנט שיוצר מחלה קלה בצורה דרמטית מהזנים הקודמים, והשלישי הוא שאפשר לנהל שגרה עם מאות אלפי חולים סימפטומטיים. יש עוד כמה חלקים לגישה, אבל אלה המרכזיים. הבעיה היא שכל הקונספציה רצופה בטעויות. הטעות הראשונה היא במחשבה שאנחנו יכולים לצלוח מאות אלפי חולים סימפטומטיים. כמו שהסברתי קודם, אנחנו לא. הטעות השנייה היא שהאומיקרון דרמטית קל יותר מהזנים הקודמים. גם כאן אנחנו רואים במספרי החולים קשה שזה פשוט לא נכון. היחס של אחד ל־500 רחוק מאוד ממה שאנחנו רואים בישראל ואפילו ממה שאנחנו רואים בעולם, שם היחס הוא אחד ל־250 בערך. והטעות השלישית היא שאין מה לעשות ואין איך לעצור את האומיקרון. זה פשוט לא נכון".

ארן, יחד עם שורה של חוקרים נוספים, יצר מתווה שנועד להסביר כיצד בתמונת המצב הנוכחית ניתן לעצור את התפשטות האומיקרון. המודל הכללי הוא צמצום דרמטי של המגעים בציבור, לפחות ב־20 אחוזים. את המתווה הציגו המומחים לציבור הרחב ברשתות החברתיות עם הסבר מפורט כולל המצגת המלאה. בתגובה לכך שאל פרופ' סגל בחשבונו בטוויטר כיצד בדיוק אפשר להוביל לירידה של 20 אחוזים במגעים בין בני אדם. לארן יש תשובה פשוטה למדי. "בוודאי שאפשר לצמצם מגעים דרמטית. הדבר הכי פשוט זה להורות למי שיכול לעבוד מהבית לעבור לעבוד מהבית. זה מה שהממשלה צריכה להסביר לציבור. רק המהלך הזה יצמצם דרמטית את המגעים. הדבר השני הוא לתקן את הטעות הקשה בהליך הבדיקות שמאפשר להיבדק באנטיגן מיד לאחר ההדבקה, למרות שזה חסר משמעות. בדיקת אנטיגן לא יכולה לצאת חיובית בפחות מ־48 שעות מרגע החשיפה, והיא מתחילה להיות יעילה באמת רק בסביבות 72 שעות אחרי החשיפה. משרד הבריאות יודע שההנחיה היום היא אנטי־מדעית, אבל לא משנה אותה. אלה רק דוגמאות לאיך אנחנו מקפיצים את הגל ולא מצמצמים אותו. לפי המודל שאנחנו מצביעים עליו צמצום 20 אחוזים מהמגעים יחתוך את מספר החולים קשה בחצי. זה הבדל בין מערכת שקרסה תחת העומס למערכת שמתקשה אבל מצליחה עדיין להתמודד".

"הסגר בהולנד לא נכשל"

לא רק מומחים מחוץ לקבינט הקורונה מותחים ביקורת על המודלים של סגל. גם פרופ' רן בליצר, ראש קבינט המומחים, חושב שהמודל של סגל והמדיניות שמתקבלת על פיו מקלה מדי, ותוביל את ישראל למצב קשה. במהלך הדיון בקבינט הקורונה המליץ צוות המומחים בראשותו להורות על צמצום דרמטי של המגעים והגבלת פעילויות בחלל סגור. סגל, לעומתם, חזר על הטענה שלא ניתן לעצור את הגל באמצעות סגר. ביום רביעי צייץ בליצר שגורם המפתח שיקבע האם נוכל להתמודד עם הגל הנוכחי הוא יכולת הטיפול בקהילה. אלא שאז ציין שהמצב במערכת הבריאות הקהילתית קשה במיוחד. "העומס בקהילה כבר כעת חסר תקדים. מאות אלפי מאומתים, הליך מתן התרופות, אשפוזי בית, והכול בחוסר גובר בצוותים. אם הקהילה תתעייף ויגיעו לבתי החולים אחוז מהמאומתים - העסק לא יחזיק".

"יש איזו תחושה שכאילו הרמנו ידיים בהתמודדות מול האומיקרון. זאת לא גזרת גורל שלא נוכל לעשות זאת. הווירוס אומנם עובר מהר יותר מאדם לאדם, אבל דרך ההדבקה לא השתנתה, ויכולת ההדבקה שלו לא נראית כיותר טובה. במילים אחרות, כל מה שלמדנו בשנתיים של מגפה נכון גם עכשיו. לא להתקהל, להקפיד על מסכות, להעביר כמה שיותר פעילויות לאוויר הפתוח. כל זה נכון גם היום", אומר קובילר.

במילים אחרות, כל מה שהממשלה לא אומרת לציבור לעשות.

"נכון, וזאת בדיוק הבעיה. יש כאלה שאומרים שבגלל קצב ההדבקה היעילות של צעדים כאלה תהיה נמוכה מאוד והיא לא שווה את הפגיעה במשק. בעדינות אומר שבעיניי זאת שטות גמורה. המשק סגור כבר שבוע וחצי דה־פקטו. הפגיעה במשק כבר מתרחשת".

העובדה שאין סגר מוצהר אלא משהו שהציבור עושה בצורה עצמאית תוביל לכך שהוא פשוט יהיה ארוך יותר?

"אני מעריך שכן, אבל תשובה ודאית זה רק במחוזות הנבואה. אנחנו כן יכולים לראות שגם בשבדיה שהתהדרה רוב הזמן בכך שהיא לא מטילה סגר הציבור פשוט הפסיק לזוז מהבתים, ומדובר היה בתקופה ארוכה למדי".

הנתונים שעליהם מתבסס פרופ' סגל הם שבהולנד שנמצאת כעת בסגר אנחנו לא רואים ירידה בתחלואה. אז אולי באמת בגל הנוכחי הסגר והגבלות התנועה הם לא הפתרון?

"זאת טעות יסודית. הסגר בהולנד הצליח לא רע לבלום את הגל הנוכחי. הוא פשוט נשבר מפני שהגבולות עם גרמניה ובלגיה לא נסגרו, בהתאם למורכבות שיש לעניין באיחוד האירופי, וכך למעשה הולנד המשיכה לייבא תחלואה. אז להגיד שהסגר שם לא עזר זה לא נכון. אבל חוץ מהולנד והסגר שלה יש עוד מדינות שמצליחות להתמודד לא רע עם האומיקרון. דרום קוריאה היא דוגמה אחת לכך, ועושה רושם שגם דנמרק מתמודדת לא רע עם הגל הנוכחי".

שלושת הענפים שבנט הציג ביום שלישי שעליהם מתבססת המדיניות דוגלים בשמירה על המשק פתוח, שמירה על קבוצות הסיכון ושמירה על הילדים. בכל השלושה ישראל לא רושמת הצלחה גדולה במיוחד. המשק, כאמור, נפגע קשות עד כה מהעובדה שהציבור הכניס עצמו לסגר עצמאי. בבתי האבות ישנה התפרצות נרחבת, כפי שפרסמנו בשבוע שעבר. וקו ההגנה על ילדים הוא בעיקר החיסונים, כאשר ראש הממשלה קרא לכל מי שעוד לא התחסן להתחסן. אלא שבין החיסון הראשון ועד להגנה המקסימלית שהוא מספק חולפים ארבעה שבועות, כאשר התקווה של מקבלי ההחלטות היא שעד אז ישראל תעבור את גל האומיקרון. בינתיים המדינה לא נותנת מענה אמיתי להגנה על הילדים מפני הידבקות בנגיף, כאשר נכון לזמן כתיבת שורות אלה כ־180 אלף תלמידים מאומתים לקורונה או שוהים בבידוד.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו