אילו היה הרב יצחק יוסף מרים טלפון ושואל מה עמדתי בנושא הגיור, קודם שייחס לי דברים שלא אמרתי מעולם, אפשר שעדיין היו בינינו אי אלו פערים, ויכולנו להישאר חלוקים.
אילו היה טורח לשלוח את אחד מעוזריו לבדוק את אמיתות הסיפור השקרי שסיפר על הכשר שהענקתי כביכול למאפייה בנתניה, עדיין יכול היה לבקר היבטים כאלו ואחרים של מיזם הכשרות של 'צהר'.
מחלוקות, ואפילו חריפות וקשות, הן חלק מובנה מעולמה של הלכה ומעולמה של מנהיגות תורנית. ובלבד שתיעשינה בהגינות, ביושרה, ועל פי כללי הלכות לשון הרע.
אך הרב יוסף בחר שלא לצעוד בדרך הזו. הוא בחר ללכת שבי אחר קטעי ציטוטים מסולפים שהובאו לפניו בשמי; ובחר לקבל ולהפיץ הוצאת שם רע מכוערת על כשרות-צהר ועלי.
זו בחירה שאיננה ראויה למי ששימש בראש בית הדין הגדול של מדינת ישראל, ואמור להיות סמל ומופת למצוות 'בצדק תשפוט עמיתך'. בחירה שמדרדרת פעם נוספת את השיח הציבורי ופוגעת אנושות בכבוד התורה ובכבוד האדם.