פרק לא ידוע בקורות קהילת יהודי אתיופיה יעמוד במרכזו של כנס מיוחד שיתקיים על ידי המרכז למורשת יהדות אתיופיה – ממלכת הגדעונים, שלטונם העצמי של יהודי אתיופיה ומלחמותיהם עם הממלכה הסולומונית הנוצרית.
אחד המרצים בכנס, שיהיה פתוח ללא עלות בדף הפייסבוק של המרכז (רביעי ב-15:30), הוא ד"ר בר קריבוס מאוניברסיטת רור בגרמניה. שוחחנו אתו על התקופה ועל האירועים ההם.
"יש לנו פרק מרתק בתודות יהדות אתיופיה שמוכר במחקר הרבה שנים ופורסמו עליו פרסומים ובקהילת אתיופיה מספרים על כך והחברה בישראל לא מכירה את הסיפורים הללו", מספר ד"ר קריבוס ומסביר כי "בגלל שיהודי אתיופיה עד הדורות האחרונים לא העלו את ההיסטוריה שלהם על הכתב, יש לנו המסורות עברו בעל פה ויש טקסטים של אחרים שבאו במגע עם יהודי אתיופיה וכתבו עליהם. הטקסטים המפורטים ביותר הם של הממלכה הנוצרית והם שמתעדים את ההיסטוריה של המלכים השונים ויש גם טקסטים שכתבו אירופאים שהגיעו לאתיופיה ונכתבו באותה תקופה ויש גם טקסטים של יהודים במקומות אחרות", כל אלה מתנקזים לסיפורה הלא ידוע של ממלכת היהודים באתיופיה של ימי הביניים.
"לפי המסורת שעברה בעל פה אצל יהודי אתיופיה הם שלטו על חלקים נרחבים מאתיופיה עד שהנצרות השתלטה על המקום", אומר קריבוס שעיקר מחקרו הוא בתקופה המתועדת יותר והיא מתחילה במאה ה-14 ומסתיימת במאה ה-17. בתקופה זו "יש לנו לא מעט עדויות על שלטון יהודי בהרי סמיין ובסביבתם ועל מלחמותיהם עם הממלכה הסולומונית הנוצרית".
"בימי הביניים השלטון יהודי היה בעיקר בצפון מזרח המדינה. ב-1270 נוסדה הממלכה הסולומונית שהתחילה להתפשט לכל הכיוונים, ובין השאר לאזורים שבהם חיו יהודים. הממלכה כתבה על ההתבססות שלה באזורים הללו. מהמאה ה-15 ועד ה-17 היו מלחמות באזורים הללו. רק במאה ה-17 חוסל סופית שלטון היהודים באתיופיה". התיעוד הראשון לשליטה זו הוא מסוף המאה ה-14, מספר ד"ר קריבוס ומציין כי "קיימים תיאורים מפורטים במאה ה-15 וה-16, יש איזכורים של מצודות בסביבה של הרי סמיין, יש תיעוד מצור על המצודות הללו ועל הכיבוש שלהן. יש הרבה תיאורים של יהודים התאבדו והשליכו עצמם מצוקים כדי שלא ליפול בשבי בידי הנוצרים".
קריבוס מציין כי התיעוד הנוצרי על האירועים מגיע מסופרים שליוו את המלכים הסולומונים וכתבו ספרי היסטוריה שנועדו לפאר את מעשיהם ומהלכיהם של המלכים הללו. בתעודות אלו מסופר גם על שליטי הממלכה היהודית, על שמותיהם, פעולותיהם, האזורים בהם הם שלטו ועוד. "הם מכונים ממלכת הגדעונים כי לכל מלך הוצמד השם גדעון, אם כי בכתבים הסלומונים מתוארים גם מנהיגים עם שמות אחרים", אומר ד"ר קריבוס ומציין כי השליטה הסלומונית לא הייתה תמיד באופן ישיר, ולעיתים מדובר היה באוטונומיה של אומה כזו או אחרת הנתונה תחת מרותם של הסולומונים, "כמו ממלכת יהודה שנחשבה ממלכה, אבל הייתה תחת שלטון אשור או בבל והעלתה להם מס".
"יש גם איזכור למלך סולומוני שלקח לו כאישה יהודייה והיו להם ילדים שאחד מהם היה מלך סולומוני על אף שמדובר היה במלכות נוצרית. כשהממלכה הסולומונית החילה את השלטון שלה על האזורים שבהם חיו יהודי אתיופיה היו מקומות שבהם השלטון הישיר היה מהיר יותר, היו קהילות שבאו תחת שלטון סולומני ישיר, היו ששיתפו פעולה עם הצבא הסלומוני נגד יהודים שניהלו חיים עצמאיים והיו גם חיילים נוצרים שנלחמו יחד עם היהודים נגד הממלכה הסלומונית. בהרי סמיין נשמר השלטון העצמי עד המאה ה-17".
כיום, מציין ד"ר קריבוס, ממשיכה מסורת זו של סיפור הממלכה הקדומה בקרב יהודי אתיופיה. הדברים מועברים בעל פה מדור לדור, גם אם לא לפרטיהם.