חה"כ ניר אורבך
חה"כ ניר אורבךצילום: אריאל זנדברג

"לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי עָלַי הֶרְגֵּל."

שיר שמחבר במילותיו את היום כולו. את השיר כתבה, כמובן, לאה גולדברג, שלפני יומיים ציינו את יום פטירתה הלועזי ולפני שבוע לערך את העברי וראיתי לנכון להביא דווקא את מילותיה המדויקות להפליא.

שיר שמלמד אותנו תפילה על הטבע, על העלה הקמל על נגה הפרי הבשל ושיר שמלמד אותנו תפילה על מילים ועל שינוי הרגלים.

היום הוא ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, והשנה אנחנו חוגגים אותו בשנת השמיטה. שנה שבה נבחנת האמונה שלנו בקב"ה בכך שאנו עוצרים את מלאכת החקלאות וסמוכים ובטוחים כי תהיה בכך ברכה. כמובן שיש היבטים נוספים לשנת השמיטה אבל אני דווקא רוצה להתעכב על עניין העצירה. על עניין שינוי ההרגל.
החקלאים כל כך רגילים, כל שנה, כל השנה, לעבוד את האדמה. אין מנוחה. לכל עונה ולכל יום יש את השלב שלו- החרישה, הזריעה, ההשקיה, הדישון, הקצירה / בצירה/ הזמירה - כל פרי ושם קטיפתו, העבודה לא נגמרת לעולם והיא חוזרת במעגל שוב ושוב שוב. ובשנה הזו הקב"ה מצווה עלינו- עצרו. שבו עכשיו בצד והסתכלו על השדה שלכם, על התבואה, הפסיקו את ההרגל שלכם.

הלימוד הגדול פה הוא האמונה. הייתי רוצה להביא רעיון נוסף שאפשר ללמוד משנת השמיטה. בשנת השמיטה, בכך שאנחנו עוצרים את ההרגל שלנו, יש לנו אפשרות לבחון את הדרך שלנו. אולי נכון להשתמש בהשקיה אחרת, אולי לחרוש בשנה הבאה באזור קצת אחר, באיזה דשן אני משתמש- יש לנו הזדמנות ללמוד ולהתפתח בתחום שלנו מתוך העצירה, הצפייה והבחינה המחודשת של הדברים שאנחנו כל כך רגילים אליהם.

והנה הגיע היום המבורך הזה, שהוא יום חג לא רק כי ט"ו בשבט אלא הוא גם יום חגה של הכנסת, יחד עם יוזמה מדהימה של יו"ר הכנסת בנושא הסכמות. ואנחנו רוצים לעצור, כמו בשנת שמיטה, ולבחון את עצמנו. לבחון את המעשים שלנו ובמיוחד את הדיבורים שלנו.

"לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל"

גם כשיש מחלוקות, במיוחד כשיש מחלוקות, זה הזמן שלנו למצוא את המילים הנכונות. מחלוקת זו לא מילה מקבילה למריבה או לכעס או חלילה לשנאה, מחלוקת מגדילה את הצדדים. כאשר האופוזיציה והקואליציה חלוקות בועדת כספים, למשל, אני מאמין שזה כי כולם רואים את טובת עם ישראל, החברה הישראלית ומדינת ישראל, ופשוט חושבים שהדרך להשגת הטוב היא שונה, והרבה פעמים דווקא מתוך המחלוקת הזו מוציאים דרך שלישית שעושה אפילו עוד יותר טוב. וכך נכון בכל ועדה ובכל חוק שעולה.

זו מחלוקת לשם שמים ושסופה להתקיים.

לצערי אנחנו בימים שהכנסת סוערת, שישנה תחושה שהמחלוקות עמוקות מדי או לא ניתנות לגישור, שהשפה והשיח עוברים כל גבול ואין דרך לעצור את השטף. אני לא מקבל זאת. אנחנו, כולנו, לא מקבלים זאת. יש דרך אחרת וזו בדיוק ההזדמנות שלנו.

במהלך הדיון הבוקר, ודיון נקיים שיח על כל חלק שנעלה פה ובסופו תעלה הצעה קונקרטית שאני מאמין שיכולה לייצר שיח שונה, מכבד ובריא יותר, אנחנו נצביע, גם אם אין להצבעה תוקף תקנוני, אבל יש לה תוקף הצהרתי ואני שואף לכך שנקיים את אותן הצעות שתתקבלנה וננסה ליישם אותן אצלנו כאן בכנסת.

חברי הכנסת יכולים וצריכים להוות מודל ודוגמא לכלל החברה הישראלית. בשביל זה אנחנו חייבים לעבור שינוי. אנחנו חייבים לפעול יחד.
"לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי עָלַי הֶרְגֵּל"

חג שמח, יום הולדת שמח לכנסת ותודה לכולכם.