עם התחלת הנעת מהלך ביזור הגיור בין רבני הערים, שמקדם השר לשרותי דת מתן כהנא, התפרסמו תגובות מתנגדות שונות, חלקן רוכזו בגליון מיוחד של עולם קטן ונוספות בחוברת בענייני הגרים וקבלתם, שכתב חבר כנסת ישראל בצלאל סמוטריץ' שם הוא דן בשינויים במערך הגיור.
אני חושש כי חלק מטענות התומכים בגיור לא הובנו על ידי המתנגדים, ולכן הקצנת המחלוקת עלולה לגרום הרחקת גרים כשרים לכל הדעות. אהבת הגר היא מצוה רבה מאד, לכן בשורות הבאות אפרט מדוע קשה לי לקבל את הטענות העיקריות המועלות בחוברת.
ראשית, ההלכה וסדרי הגיור. יש טוענים כאילו התומכים בגיור רבני ערים מוותרים על קבלת מצוות ולא היא. לכל היותר, רבנים אלו מפרשים את קבלת המצוות בצורה ממוקדת יותר, שכוללת הכרה סבירה של יסודי הלכה, פרשנות זו מגובה במסורת עתיקה. בחידושי הרשב"א (יבמות מה,ב): "וכתב הרמב"ן נ"ר להעמיד דברי הרב אלפסי ז"ל ... אי קביל עליה בפני שלשה לימול וליטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינו והלך ומל או טבל בינו לבין עצמו גר הוא לכתחלה".
דברים דומים הובאו בניסוח מעשי ברמב"ם (ספר קדושה, הל' א"ב פרק יד), ודבריו הוסברו על ידי סבא מארי הרב רבינוביץ' זצ"ל בהתאמה לדורנו: "ודאי שצריך קבלת מצוות. הפתרון המרכזי שלו הוא לגבי קטנים, שבית הדין יכול לגיירם ללא התחייבות מצדם. אבל גם אצל הגדולים, צריכה להיות גישה אחרת. חז"ל דייקו מאוד, אמרו שיש להודיע להם מקצת מהמצוות הקלות ומקצת מהחמורות, וזאת כדי לא להפחיד אותם" ומאחר ו"לבחור להיות יהודי זה עצמו דבר גדול. בחור שמתנדב לצבא בישראל, מוכן להקריב את חייו בשבילך או בשבילי, זה נקרא להיות יהודי" לכן "אנשים... שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, ומאידך הם בחרו מרצונם להסתפח לעם ישראל והם שותפים מלאים במדינה, משרתים בצבא ומתערים בחברה הישראלית, וחלקם אף שולחים את ילדיהם לבתי ספר דתיים... ברור שאין להוסיף סייגים וגזֵרות בעניין הגיור, אלא יש להעמיד הדין על תלו, ולהכניס את כל הנפשות הללו תחת כנפי השכינה בלי היסוס ובלי שהייה כלל וכלל..." (nrg יהדות, כו ניסן תשע"ד, ב' ראש חודש אלול תשע"ה).
ההלכה היא מפגש בין החכמה ה-לקית האצורה בתנ"ך לחיי המעשה היומיומיים של האדם, מכוונת ומרוממת כל רגע בחיינו. ההלכה גם מהווה כלי שיפוטי מלא שיקול דעת שעוצבה לאורך יותר ממאה דורות. ככזו, ההלכה מעצבת את הטקסים המרכזיים בחיי היהודי, ובכללם את הגיור, וככזו – ההלכה היא אחד מהיסודות של היהדות ולכן על הגר להכירה בבואו להתגייר. אולם חכמי ההלכה לא נתנו לה בלעדיות בתהליך הגיור, כדי להצטופף תחת כנפי השכינה. ישנם ערכים נוספים בסל הערכים של עם ישראל, שכל אחד מקבל חלק ואף אחד לא מקבל בלעדיות.
שנית, האם הגיור לפי ההלכה הוא מרכזי או מבוזר? יעוין ביביע אומר (כרך ט יורה דעה תשובה טז), שם הרב עובדיה יוסף זצ"ל מסביר שיש מחלוקת בין הרשב"א לבין רבו הרמב"ן - האם בית דין של גיור צריך להיות שליח של בית הדין המרכזי לכתחילה, וכתוצאה מכך נחלקו אם ישנה לגיטימציה לרבנים הנוקטים מדיניות גיור עצמאית ומקילה, כאשר לדעת הרשב"א עצמו מדיניות הגירות צריכה להיות מבוזרת ואף אם כתוצאה מכך תהיה מקילה יותר, וכך דעתו לכתחילה.
אנו כמובן מכבדים גם את דעת המחמירים כרמב"ן להצריך לכתחילה בית דין שיש בו מוסמכים של הרבנות הראשית, אך קשה לקבל עמדה לפיה הרובד לכתחילה של הרמב"ן הרמב"ם והרב אלפסי זצ"ל, לא מספיקה אפילו בדיעבד!
שלישית, סדרי הדיון במחלוקת מעין זו. חשוב לדון בהלכה, מתוך ענייניות והכרת העמדות השונות מגיעים לבירור שיכול לטפל גם בבעיות שורש או לפחות לצמצם את המחלוקות. מקובל כאשר באים להציע גישה חולקת על אחד הראשונים, שיש לתת את הדעת על השאלה האם הוא עצמו סגר את הפתח למחלוקת כזו. אם לדעת הרמב"ם חומרה נוספת היא חומרא דאתיא לידי קולא, מקובל למצוא קואליציה הלכתית רחבה מאד לפני שחולקים עליו. אם אין קואליציה כזו, די במיעוט רבני שיוביל את עמדת הרמב"ם כדי לקבלה כלגיטימית.
מדיניות הקיצור וההקלה על הגר בקבלת חלק מהמצוות - מנוסחת בדברי הרמב"ם כאיסור על הדיינים: "ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו--שמא יגרום לטורדו ולהטותו מדרך טובה..."! בחיפוש בכלי התקשורת השונים ניתן למצוא בין התומכים בפומבי בביזור הגיור ישנם לא מעט דמויות רבניות המקובלות על אלפי אנשים כברי סמכא בהלכה: רב העיר אפרת הרב ריסקין, ראש ישיבת עתניאל הרב רא"ם, רב העיר שוהם הרב סתיו, ראש ישיבת הר עציון הרב מדן, הרב אלי רייף, רב היישוב הר ברכה הרב מלמד, הרב איתן אייזמן, הרב הדיין ורהפטיג, ועוד. לחלק מרבנים אלו אלפי תלמידים ולכולם אלפים השומעים בקולם. בנוסף, עשרות רבנים ורבניות חברי ארגונים שונים כבר הביעו תמיכה.
רביעית, עמדת הרבנות הראשית. בחוברת נטען שהממסד המחליט בוויכוח אם רבני ערים יוכלו לגייר הוא הרבנות הראשית, למרות שכאמור יש דעות שאפילו לכתחילה אין צורך בממסד שיחליט על כך, ובמצב של צורך אישי עצום, יתכן שגם הרמב"ן ודעימיה יורו לפעול במסגרת הדיעבד.
יתרה מכך: עמדות כמה מהרבנים הראשיים תומכות בגיור רבני ערים. החלטת הרב יצחק נסים זצ"ל מובאת בספר "לדור ולדורות" שהוציאו יד הרב ניסים, ושם בכרך "לאחדים בידך" (אות ל"א) מובאת החלטת הרבנות הראשית שניסח הרב ניסים:
לנוכח העומס הרב של בתי הדין... בכל ענפי האישות... יש להקים בית דין נייד שעיקר זמנו לדון בבקשות לגיור, כדי למנוע עיכובים מעומס העבודה של בתי הדין האזוריים.
מדבריו ברור כי גיור בבתי דין אזוריים הוא לכתחילה לכל הדעות. הדבר מסתבר מאד, שכן לדעת הרמב"ן בתי דין של הפלך יש להם מעמד אפילו בחוצה לארץ. בפירושו לדברים טז,יח הרמב"ן אומר כי בתי דין אזוריים ממנים בתי דין בערים לפי הצורך הן בדין תורה הן בדברים המפורשים שם לזמן הזה. בהתאם, בדברי הרב נסים באות ל' הובא מכתב לשר המשפטים דאז יעקב שמשון שפירא, משנת תשכ"ט, בו הוא מסביר כי מטרת בתי הדין לגיור אינה לצמצם אלא להרחיב את היכולת לגייר גיור מהיר ויעיל את כל העולים מברית המועצות –
אנו נקבע תקנות שבעלי משפחות, הם ובניהם, יעברו את תהליך הגיור במשך שלשה חודשים ולא שנה כפי שהיה עד עתה, ורווקים – שנה אחת בלבד... זוהי השעה בה צריך להכריע בדבר ואסור להחמיצה. אין להתפס לפתרונות שעשויים כביכול להיראות קלים יותר או רצוניים ביותר לצד צן הצדדים. זוהי הדרך היחידה והחובה על הממשלה ועלינו לעשותה ביפה שעה אחת קודם.
עוד הובאה לתשומת לבי החלטה של הרבנות הראשית כי "רב עיר המבקש לטפל בענייני גיור... עליו לפנות למועצת הרבנות הראשית לישראל לשם קבלת אישור והסכמה לכך בכתב". אם כן מדובר בענין שכבר הוכרע. בסקירה הסטורית על גיור בידי רבני ערים, של הרב צוריאל חלמיש, בערוץ 7 מכ' טבת השנה, נתבארו הגורמים לבניית המערכת החדשה, ושמעולם לא היתה הכוונה לצמצם את היכולת של רבני ערים לגייר.
לסיכום:
לשאלה האם ישנו צורך בסמכות מרכזית לגיור איננה חדשה ולא נולדה במדינת ישראל, ופוסקים גדולים בהלכה סבורים שאין בכך צורך. חכמי ההלכה לא נרתעו מחוסר בלעדיות על הליך הגירות. בין הרבנים הראשיים, יש שפסקו שלכתחילה נצרכת סמכות מרכזית למערך הגיור, ואפילו לדעות אלו, בתי דין אזוריים יכולים לגייר לכתחילה, ולמנות את רבני הערים לגייר לכתחילה. אין לנקוט בגישה מחמירה ומרחיקה אנשים מגיור, מה עוד שכיום חלילה פעולה כזו עלולה להרחיק אנשים טובים מעמנו היקר.
הכותב: עזרא קליין, בוגר כולל ארץ חמדה