אבינועם הרש
אבינועם הרש עצמי

לפני 4 שנים היה לי תלמיד בכיתה ה' שנחשב ל"ילד המופרע בכיתה".

אני זוכר איך ישבתי עם המחנכת שלו מכיתה ד' שהסבירה לי לקראת מה אני הולך וביקשה ממני לא להתרגש אלא להתחשב בו, ושבאופן כללי מדובר במקרה מורכב שמוכר בבית הספר שנה אחרי שנה.

"הוא מסגול להפוך שיעורים בדקה. תשים אליו לב!". התריעה. 

חשבתי, מה הסיכוי של ילד שסומן בידי המערכת להאמין בעצמו ובכוחות שלו?

איזה דימוי עצמי כבר יש לו, אם קרוב לוודאי הוא הפסיק לספור את כמות הגערות והערות שהוא חטף בבית הספר? אז החלטתי שאני הולך להקדיש שיעור אחד בכדי להעצים אותו, אבל עד הסוף!"

שם השיעור היה: 'אני ואתה נשנה את העולם'.

שאלתי את התלמידים: "מי חושב שיש לו לדעתו כוח להפוך את העולם ולשנות אותו?". חלק הצביעו. חלק לא.

כמעט כולם נתקלו בשאלה הזו בפעם הראשונה.

לאחר מכן המשכתי וביקשתי מהכיתה לכתוב על הלוח את התכונות הדרושות בכדי להפוך את העולם: נועזות. חוצפה. ראש גדול. חכמת חיים. אומץ. חשיבה מחוץ לקופסה. ערעור במוסכמות. לא ללכת תמיד כמו כולם. להתמרד.

בסוף שאלתי: "האם לדעתכם יש כאן מישהו כזה בכיתה שיש לו את התכונות הללו? להפוך את העולם?".

הסתכלתי עליהם. הם הסתכלו עליי. והמשכתי: "אבל לפני שאתם עונים לי, בואו נראה מהם התכונות שדרושות בכדי להפוך לנו את השיעור".

ושוב הכיתה כתבה על הלוח את התכונות הדרושות בכדי להפוך את השיעור: נועזות. חוצפה. ראש גדול. חכמת חיים. אומץ. חשיבה מחוץ לקופסה. ערעור במוסכמות. לא ללכת תמיד כמו כולם. להתמרד.

סיימתי ואמרתי: "האם יש לנו בכיתה ילד כזה, שיש לו כוחות גדולים שהוא יכול אם ירצה כמובן להשתמש בהם לטובה, להפוך לנו את העולם?"

מיד הורמו כל הידיים והסתכלו על התלמיד המופרע, שמצידו, היה מופתע, ונבוך וראיתי על הפרצוף שלו שלוקח לו זמן להבין שהוא קיבל כאן בעצם חתיכת מחמאה! הגדולה למעשה שקיבל אי פעם בבית הספר.

הוא חייך במבוכה, לא ידע כל כך מה לעשות עם הזרקור החיובי שהופנה אליו ורק שתק אבל ראיתי שבתוכו התחיל לבעור איזה משהו שונה ולא מוכר.

בסוף השיעור, אחרי שכולם הלכו, הוא ניגש אליי, הסתכל עליי ואמר לי: "המחנך, אתה באמת מאמין שאני יכול להפוך את העולם?".

הסתכלתי עליו בחזרה ואמרתי לו: "האמת, לא יודע. אבל אתה יודע מה אני כן יודע? שאם יש מישהו מהכיתה הזו שיש לו את היכולת והכוח והחוצפה והעזות ללכת כנגד הזרם ולהפוך את העולם, נראה לי שזה אתה!".

אין כאן האפי אנד. זה לא שבעקבות הניסוי החברתי הזה הוא פתאום התחיל להתנהג יפה. עדיין היו איתו מורכבויות. כעבור כמה שנים פגשתי אותו במתחם התחנה בירושלים והוא כבר בכיתה ח'. ואחרי החיוכים והנימוסים הזכיר ואמר לי: "המחנך, שתדע, שאני עדיין זוכר איך אמרת לי, שאם יש מישהו שיכול להפוך את העולם זה אני"!

זרעים עפים ברוח ולפעמים הם נקלטים.

וכשאנחנו זוכים לראות את זה - זה אחד מהדברים היפים והמספקים בעולם.

טו בשבט שמח!