השר לשירותי דת מתן כהנא בטקס חילופים עם קודמו בתפקיד, יעקב אביטן מש"ס
השר לשירותי דת מתן כהנא בטקס חילופים עם קודמו בתפקיד, יעקב אביטן מש"ס צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

סמוטריץ' והחרדים רוצים גיורים של הרבנות הראשית בלבד. מתן כהנא מתעקש להעניק גם לרבני עיר את הסמכות לגייר. אלעזר שטרן ומשה טור־פז משוכנעים כי פירוק מערך הגיור הממלכתי ירבה גיורים בישראל. ומבחינת יוליה מלינובסקי, גם ראש ישיבה יכול להפוך חסר דת ליהודי.

אחרי רפורמת הכשרות, שכבר אושרה בכנסת, מסתמן כעת הקרב על הגיור כסיפור החם הבא ביחסים שבין הדת למדינה ובין הקואליציה לאופוזיציה, כשעל הפרק לא פחות מארבע הצעות שונות להסדרה היסטורית של הנושא בחקיקה. רק דבר אחד קטן שכחו הפוליטיקאים לברר לפני שיצאו למערכה: האם מאות אלפי המתגיירים הפוטנציאליים בכלל בעניין.

בעיה שהולכת ומתרחבת

בעשרות השנים האחרונות נקלטו בישראל רבבות עולים שאינם יהודים על פי ההלכה, רובם המוחלט ממדינות ברית המועצות לשעבר. רבים מהם באו ארצה מכוח סעיף הנכד השנוי במחלוקת בחוק השבות, שלפיו צאצא של יהודי עד דור שלישי זכאי לאזרחות ישראלית בדיוק כמו האב או הסב היהודים. אוכלוסייה זו, שאנשיה הם מזרע ישראל ובדרך כלל אינם בני דת אחרת, גדלה משמעותית עם השנים, הן מכוח הריבוי הטבעי והן בגלל המשך העלייה, ולפי הערכות של דמוגרפים ומומחים אחרים היא מונה כיום בין 400 ל-500 אלף נפש.

אם בעשורים הראשונים לחייהם בישראל בלטו יוצאי ברית המועצות כעולים חדשים, הרי שבני הדור השני נטמעו לחלוטין בחברה הישראלית. הם נולדו וגדלו בארץ כישראלים. הם נושאים שמות עבריים, מדברים במבטא צברי לחלוטין, נאמנים למדינה, משרתים בצבא, לומדים ועובדים לצידנו - ובאופן טבעי גם מפתחים קשרי זוגיות עם ילדינו. פעמים רבות שאלת המעמד האישי על פי ההלכה מתעוררת רק כשהזוגות הללו ניצבים לקראת חתונה, ואז זה עלול להיות מאוחר מדי. סוציולוגים מגדירים את המציאות הזאת כ"פצצת התבוללות מתקתקת" - סכנה שרק תלך ותתעצם.

בתחילת שנות האלפיים, כשהבעיה הייתה אז יחסית בחיתוליה, זיהה ראש הממשלה דאז אריאל שרון את האתגר והגדיר אותו כמשימה לאומית. הוא העביר את מערך הגיור הממלכתי, שהיה אז גוף טרי יחסית, ממשרד המשפטים למשרדו שלו, כדי שיהיה קרוב אליו, ומינה את הרב חיים דרוקמן לעמוד בראשו, במטרה לגייר כמה שיותר עולים וצאצאיהם. במקביל החל לפעול גם מסלול גיור בצה"ל ביוזמת אלעזר שטרן - אז קצין חינוך ראשי וכיום שר המודיעין מטעם יש עתיד - בתקווה כי במסגרת השירות ניתן יהיה להגיע בקלות לכמה שיותר חסרי דת ולשכנעם להתגייר. בפועל המספרים היו - ועדיין - נמוכים מאוד, הן בגיור האזרחי והן בצבאי, עם כמה אלפים בודדים בלבד בשנה, כאשר קצב הגידול של אוכלוסייה זו גבוה מכך פי כמה וכמה.

ככל שהבעיה התעצמה כך עלו ונשמעו יותר ויותר קולות מתוך עולם התורה הציוני־דתי, בעיקר מרבני האגף המכונה ליברלי, הקוראים לאמץ עמדות הלכתיות שלפיהן ניתן ואף ראוי להקל בגיורים של חסרי דת מזרע ישראל. לשיטת רבנים אלה, העובדה שמדובר בצאצאי יהודים שהתבוללו בין הגויים, חלקם מאונס, מאפשרת להנמיך את רף קבלת המצוות הנדרש מהם על מנת להשיבם הביתה, אל חיק העם היהודי. גם העובדה שהעולים וצאצאיהם קשרו את גורלם בגורלה של מדינת היהודים ואף מוכנים לסכן את נפשם בשירות בצה"ל מהווה שיקול בעיני אותם פוסקים להקל בהליך הגיור שלהם. המשמעות המעשית היא נכונות של חלקם להסתפק בדרישה לאורח חיים מסורתי שאינו בהכרח מחויב להלכה, וכן לגייר קטינים גם אם אינם מתחנכים במוסדות דתיים ולא בטוח שיגדלו לשמירת תורה ומצוות. אלא שמערך הגיור במשרד ראש הממשלה כפוף מבחינה הלכתית לרבנות הראשית לישראל, שבאופן עקבי מתנגדת למגמות אלה, וכך הן לא באו לידי ביטוי בפועל ולא יושמו עד 2016.

בג"ץ נכנס לתמונה

הגיור הממלכתי פועל במשך שנים מכוח החלטת ממשלה, שנחשבת לרעועה ופגיעה מבחינה משפטית, ומעמדו מעולם לא עוגן בחוק. בנוסף לכך, המחוקק לא הגדיר איזה סוג גיור נדרש על מנת להיות מוכר כיהודי לעניין זכאות לעלייה מכוח חוק השבות. שתי לקונות אלה הביאו את ארגוני הרפורמים והקונסרבטיבים לעתור לבג"ץ אין־ספור פעמים בעשרות השנים האחרונות, בדרישה שהמדינה תכיר בגיורים שביצעו ותרשום את המתגיירים כיהודים. ואכן, החל מסוף שנות השמונים ועד השנה שעברה כרסם בית המשפט בפסיקותיו שוב ושוב בסטטוס־קוו. בתהליך זוחל הביא בג"ץ להכרה בגיורים שנעשו בבתי דין לא אורתודוקסיים - תחילה בחו"ל ולאחר מכן גם בישראל, קודם לעניין רישום האוכלוסין - צעד הצהרתי בלבד שאין לו נפקות משפטית מעשית, ובהמשך אף לזכאות שבות ועלייה לישראל.

מבחינת הרפורמים והקונסרבטיבים המהפך הושלם. אבל עם כל הכבוד להכרעות של בג"ץ, דרמטיות והיסטוריות ככל שיהיו, הן עסקו במישור האזרחי בלבד ולא הדתי־הלכתי, ובוודאי שלא חייבו את הרבנות הראשית להכיר ביהדותם של המתגיירים ולאפשר להם, למשל, להינשא כדת משה וישראל. ניצני השינוי שעשוי כעת להתפתח עד לכדי ביטול הכפיפות של מערך הגיור הממלכתי לרבנות הראשית באו לבסוף דווקא מתוך העולם האורתודוקסי, עם הצעת החוק של אלעזר שטרן בימי ממשלת ברית האחים (2015-2013). שטרן, אז חבר כנסת מטעם מפלגת התנועה של ציפי לבני עם מוניטין של "אבי הגיור הצה"לי", הצהיר כי נכנס לחיים הפוליטיים בדיוק בשביל זה, והציע שרבני עיר יורשו גם הם לגייר את חסרי הדת בהרכבים חיצוניים ועצמאיים למערך הגיור. המטרה: להקים בתי דין בראשות רבנים מקומיים המזוהים כליברלים, שיאמצו את ההקלות ההלכתיות שהוזכרו.

באגף השמרני של מפלגת הבית היהודי, שהייתה אז צלע מרכזית בקואליציה, התנגדו למהלך, ולבסוף הושגה פשרה שלפיה הוא יאושר כהחלטת ממשלה ולא בחקיקה. בחודשים שחלפו מאז ועד פיזור הכנסת ההחלטה לא יושמה, ועם חזרת המפלגות החרדיות לממשלה - בוטלה. כתגובת נגד לכך הקימו כמה רבנים וארגונים את רשת בתי הדין האלטרנטיבית 'גיור כהלכה' שפועלת על פי הפסיקות המקילות, הגם שרשויות המדינה אינן מכירות בה.

הכרסום המשמעותי בסטטוס־קוו בא לבסוף מכיוון לא צפוי: לפני כמה שנים עתרה לבג"ץ מתגיירת מבית דינו הפרטי של הרב ניסים קרליץ בבני ברק, מפוסקי ההלכה החשובים בציבור החרדי הליטאי (שבינתיים הלך לעולמו), בדרישה להכיר בה כיהודייה. המדינה, ובכללה הרבנות הראשית, התנגדה לעתירה מחשש לתקדים שיביא להכרה גם בבתי דין ליברליים, וב־2016 חששה התממש. בית המשפט קיבל את העתירה, ואם עד אז הכיר רק בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים - כאן הוא סדק לראשונה את המונופול של המערך הממלכתי גם בקרב האורתודוקסים. מאותו היום מתגיירי הרב קרליץ, ואיתם גם בוגרי 'גיור כהלכה', מוכרים כיהודים לעניינים אזרחיים. ומכיוון שהגיורים בוצעו על פי ההלכה - הצהירו כמה רבנים כי יסכימו גם לחתנם כדת משה וישראל, אף שהרבנות אינה מכירה בהם.

ניסיונות ויוזמות חקיקה

המענה שגיבשה אז הקואליציה, לדרישת המפלגות החרדיות, היה לעגן לראשונה בחקיקה את מעמד הרבנות הראשית בתחום הגיור, באופן שימנע מעתה ואילך את התערבות בית המשפט, וגם יבטל למפרע את הפסיקות שכרסמו בסטטוס־קוו. ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר החל לקדם הצעת חוק בעניין. אך כעבור זמן קצר, בעקבות לחץ אדיר שהופעל עליו מהרפורמים והקונסרבטיבים בארצות הברית, הקפיא נתניהו את המהלך והורה על הקמת ועדה בראשות השר לשעבר משה נסים, במטרה לגבש מתווה מוסכם על הצדדים. הניסיון כשל. בינתיים בג"ץ שחרר ערב הבחירות האחרונות פסיקה פרו־רפורמית נוספת, והמערכת הפוליטית סערה. המפלגות השונות הבטיחו להסדיר את הנושא בחקיקה עם הקמת ממשלה חדשה - לכאן או לכאן, כל אחת לפי תפיסת עולמה.

באביב 2021 הימין ירד מהשלטון והמפלגות הדתיות נותרו באופוזיציה. בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לימינה נקבע כי יקודם חוק המאפשר לרבני עיר לגייר - בדומה למה שביקש שטרן להשיג בזמנו. כאן החל מרוץ בין שלוש מפלגות בקואליציה מי תהיה הראשונה להניח על שולחן הכנסת את ההצעה המוסכמת, כאשר הנפקות היא גם פוליטית, לעניין הקרדיט, וגם מהותית, בשאלה מה יהיו פרטי החוק.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי סיימה את המרוץ במקום הראשון וכבר בקיץ הגישה את הנוסח שלה, על מנת להציג זאת כהישג למצביעי מפלגתה, ישראל ביתנו, שרבים מתוכם הם אותם חסרי דת. חבר הכנסת משה (קינלי) טור־פז, חבר סיעת יש עתיד, ויש שיאמרו הידא אריכתא של השר אלעזר שטרן בנושא זה, הניח הצעה משלו לפני כחודשיים. והשר לשירותי דת מתן כהנא מימינה, המזוהה ביותר עם הנושא, פרסם תזכיר חוק גיור ממשלתי בשבוע שעבר.

המשמעות היא כי למרות חילוקי הדעות בקואליציה, היא תקדם את ההצעה של כהנא, כאשר הגרסאות של טור־פז ומלינובסקי מוצמדות אליה ונשארות על השולחן כמעין גיבוי למקרה שתידחה. בינתיים הכוונה היא לאחד בין השלוש במעלה הדרך ולהגיע לנוסח מוסכם. מנגד, באופוזיציה הוציאו מהבוידעם את ההצעה המקורית לביצור מעמד הרבנות הראשית, שנגנזה בשעתו על ידי נתניהו. הפעם הגישו אותה חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי מש"ס, והיא נתמכת גם על ידי יהדות התורה והציונות הדתית.

הצעת החוק של השר

כהנא מבקש לשמר את מערך הגיור הממלכתי הקיים כמעט במתכונתו הנוכחית, ואף לחזקו בכך שמעמדו יעוגן בחקיקה לראשונה מאז קום המדינה. אלא שלצד אותו חיזוק מציע השר להקים זרוע חדשה, מחוז על־אזורי שיפעל בתוך המערך אך יהיה עצמאי יחסית, ובמסגרתו יוכלו רבני ערים לגייר במקביל לבתי הדין הקיימים.

כל רב כזה יוכל להקים בעצמו הרכב או למנות דיין גיור (שאינו בהכרח רב עיר) שיעמוד בראשו, ולצידו יכהנו שניים נוספים עם תנאי סף נמוכים יחסית - כולל בעלי הסמכה בסיסית לרבנות שעסקו כמה שנים בחינוך או מחזיקים בהמלצות מרבנים בכירים יותר. הצעתו של כהנא נותנת כוח מסוים לרב הראשי, בכך שיהיה שותף להקמת ועדת היגוי שתקבע סדרי דין להרכבי הגיור, ואף סמכות להדיח בתנאים מסוימים את מי שיחרוג מהם. עם זאת, חלק מחברי הוועדה ימונו על ידי ראש הממשלה, ובכל מקרה היא תעסוק בעניינים מנהליים בלבד, כאשר שיקול הדעת ההלכתי נתון בידי הדיינים והם עצמאיים לפסוק בנושאים שבמחלוקת על פי הבנתם. זאת ועוד, ראש ההרכב יחתום בעצמו על תעודות הגיור, ולא יידרש לכך אישור של הרב הראשי, כראש העדה הדתית, כפי המצב כיום.

בעוד התזכיר של השר כהנא מתפרס על פני 16 עמודים, נוסח החוק של טור־פז רזה ודל במיוחד, שני סעיפים בעמוד אחד בלבד – מה שמאפשר לזהות די בקלות כי אין בו זכר לא למערך גיור ממלכתי ולא לרבנות הראשית. הח"כ מיש עתיד מציע לראות ברב עיר "ראש הסניף המקומי של העדה היהודית בשטח שבו הוא יושב", ולהרשות לו להקים בו בית דין לגיור. טור־פז, כמו כהנא, מדגיש גם הוא כי "אישור רב עיר כי אדם המיר את דתו ונתקבל לעדה היהודית ייחשב כתעודת אישור לצורך פקודה זו, ללא צורך בכל אישור נוסף". בדברי ההסבר לחוק כתב: "מנגנון הגיור בישראל אינו נותן מענה מספק בכל הנוגע לגיורם של מי שאינם יהודים... כתוצאה מכך נוצרים עיכובים בתהליכי הגיור שגורמים פגיעה קשה במבקשים להתגייר. בעבר אפשרה מועצת הרבנות הראשית לכל רב עיר לגייר וליתן אישור, ואולם לאחר מכן החליטה מועצת הרבנות הראשית לשלול מרבני העיר סמכות זו... מוצע על כן להחזיר את המצב לקדמותו ולקבוע כי כל רב עיר ומועצה מקומית שנבחרו יהיו רשאים לגייר בכל בית דין שיקימו כפי שהיה נהוג".

הצעת מלינובסקי מרחיקת לכת עוד יותר, והיא מבקשת לקבוע שלא רק רב עיר אלא גם ראש ישיבה יוכל להקים הרכב ולעסוק בגיור - אף אם כלל לא הוסמך רשמית לרבנות. רק מגבלה אחת היא הטילה על השוק החופשי שהיא מקדמת: הסמכות בעניין תינתן לראשי ישיבות הסדר או ישיבות ציוניות בלבד, כהגדרתן בחוק שירות הביטחון, ולא חלילה לרבנים חרדים.

חבר הכנסת משה ארבל וחבריו באופוזיציה מציעים בפשטות: "גיור שנערך בישראל יהיה מוכר לעניין הוראות כל דין רק אם נערך על ידי מערך הגיור הממלכתי, ולא תינתן כל נפקות חוקית לגיור שנערך בישראל שלא על ידי מערך הגיור הממלכתי".

אבל עם כל הכבוד לשאלה כבדת המשקל איך ומי בדיוק יגייר את מאות האלפים, שברובם המוחלט כלל אינם מעוניינים בכך, מדובר בלא יותר מבית חולים - די כושל - שמוקם תחת הגשר המסוכן - חוק השבות הפרוץ. גם בשנה החולפת כ־40 אחוזים מהעולים ארצה, אלפי ישראלים חדשים, הם לא יהודים - ושיעורם רק הולך ועולה. אומנם, מול מי שתובעים לסתום את הסכר יש הטוענים שמדינת היהודים צריכה להמשיך לקלוט את חסרי הדת מזרע ישראל המזהים עצמם כבני העם היהודי. יש מקום לוויכוח, אבל אי אפשר שלא לדבר על זה. האמבטיה לא רק שלא תתרוקן – היא ממשיכה כל הזמן להתמלא. ממשלות הימין לדורותיהן לא עשו דבר וחצי דבר כדי לטפל בסעיף הנכד השנוי במחלוקת, או לכל הפחות לדון בו, ומנגד היה מצופה מממשלת בנט־לפיד, שכבר מנסה להוביל מהלך היסטורי בגיור הממלכתי, שתיתן דעתה גם על עדכון חוק השבות כצעד משלים. חיפשתי התייחסות לכך באותיות הקטנות של הצעות החוק, מארבל וסמוטריץ' ועד טור־פז ומלינובסקי - ועדיין לא מצאתי.

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות

לתגובות: Kobi.nachshoni@gmail.com