המרכז היהודי 'בית ישראל' בטקסס
המרכז היהודי 'בית ישראל' בטקסס צילום מסך, גוגל מפות

אירוע בני הערובה שהתרחש בסוף השבוע שעבר בבית הכנסת הרפורמי 'בית ישראל' בטקסס ונמשך שעות ארוכות העלה שוב לכותרות את המגפה הקשה, שאומנם אינה קשורה לקורונה, אבל תוקפת שוב ושוב את יהודי ארה"ב – האנטישמיות.

זו כבר לא אותה אנטישמיות שמבוססת אך ורק על שנאת יהודים, ההגדרה רחבה הרבה יותר, שכן היום יהודי – ולא משנה מאיזה רקע או השתייכות מגזרית הוא מגיע – מזוהה עם מדינת ישראל גם אם הוא עצמו לא מזדהה איתה או אף מלא בביקורת אליה. הזינוק החד שנרשם בשנים האחרונות בתקריות האנטישמיות האלימות המדווחות, נוגע ביהודים חרדים כמו ביהודים המזוהים עם השמאל הרדיקלי, באורתודוקסים כמו ברפורמים וקונסרבטיביים, ביהודים ששומרים קלה כחמורה וגם באלו שמתחמקים ככל הניתן מזהותם.

סקר האנטישמיות השנתי שמתפרסם בימים אלה לקראת יום השואה הבינלאומי מעלה כי ארצות הברית היא השנייה במספר האירועים האנטישמיים בשנת 2021, וכ־30% מהאירועים האנטישמיים בעולם מתרחשים בשטחה. טקסס, שבה התרחשה התקרית האחרונה, נמצאת 'רק' במקום השישי, כשלפניה ניו יורק, קליפורניה, פלורידה, מסצ'וסטס ופנסילבניה.

מניטור האירועים שנעשה במחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בהסתדרות הציונית העולמית, עולה כי בארצות הברית יש יותר אירועי אלימות פיזית מאשר אלימות מילולית. זאת לעומת ניטור האירועים הכללי בעולם, שלפיו היו יותר אירועי אלימות מילולית מאירועי אלימות פיזית.

השנה התווסף גם מבצע שומר החומות והאירועים שקדמו לו בחודש מאי, שהציתו גל של אירועים אנטישמיים ברחבי העולם שלבשו בעיקר גוון אנטי־ישראלי והיו אלימים במיוחד. מספר האירועים האנטישמיים בארצות הברית במהלך מבצע שומר החומות היה גבוה ב־75% בהשוואה לשבועיים שלפני תחילת הלחימה.

האנטישמיות הרימה ראש גם בנקודות שאינן אירועי קיצון, כמו הטבח בפיטסבורג שבו נרצחו 11 יהודים, הירי בפאוויי בבית הכנסת של חב"ד שבו נרצחה יהודייה או ניסיונות דקירה שהיו בקהילה החרדית בבוסטון או במונסי. בהסתדרות הציונית זיהו אנטישמיות במהומות שהיו בגבעת הקפיטול, שם ניסו מפגיני ימין קיצוני למנוע מהמחוקקים לאשר את בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא. במהומות נצפתה קבוצה לא קטנה של אנשים שלבשו חולצות עם הכיתוב "Auschwitz Camp", שניסתה להשוות את "מה שעבר" על הרפובליקנים לאותם ימים אפלים, ללא שום קשר והיגיון. כמובן שגם הקורונה תרמה להתחזקות האנטישמיות על רקע קונספירציות שלפיהן היהודים אחראים למגפה.

אגב, לא מדובר בתופעה שמקיפה ציבור מסוים בארה"ב. האנטישמיות באמריקה גוברת בכל קשת העמדות הפוליטיות ובכל שכבות האוכלוסייה, כך שבשנת 2021 נשברו שיאים במספרי האירועים האנטישמיים שדווחו ביחס לשנים הקודמות.

שיא שלילי, למרות דיווח חסר

הנתון המזעזע ביותר הקשור לאנטישמיות התפרסם לפני כחודשיים בסקר שפרסם הוועד היהודי־האמריקני (AJC), שבו התברר כי אחד מתוך ארבעה יהודים אמריקנים נפל קורבן לאנטישמיות בשנה האחרונה. בנוסף, ארבעה מתוך עשרה יהודים אמריקנים אמרו כי שינו את התנהגותם כדי להסתיר את יהדותם.

רחלי ברץ־ריקס, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בהסתדרות הציונית העולמית, מסבירה ל'בשבע' כי התחושה הכללית של היהודים האמריקנים היא שמעמדם בטוח פחות מאשר בעבר.

"צריך לחזק את הקהילות היהודיות. בסוף כשיירצח יהודי, ירצחו אותו ולא ישאלו אותו אם היה אורתודוקסי, רפורמי או קונסרבטיבי. אנטישמיות היא כלפי היהודים. כמו שכשעושים פיגוע לא שואלים אם ימין או שמאל. כשאנחנו מסתכלים על אנטישמיות אנחנו לא מסתכלים רק על אנטי־יהודי אלא גם על אנטי־ציוני ואנטי־ישראלי. זו זהות שעושים האויבים שלנו. השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב מזהה את הנרטיב הזה. זה לגיטימי לבקר את ההיבט הפוליטי של מה שמדינת ישראל עושה, זה לא לגיטימי לשלול את זכות קיומה – זו אנטישמיות", היא אומרת.

מה היה הכי בולט מבחינתך בעלייה המדאיגה הזו באנטישמיות השנה?

"דווקא סוגיית האי־דיווח היא המדאיגה. גם בשנת 2021 הנקודה המשמעותית היא שאנשים מפחדים להתלונן. גם היום בטוויטר מישהו כתב 'קיללו אותי מאחורה יהודי מלוכלך ולא התלוננתי'. כשאנחנו מפרסמים דוח הוא עוסק רק במה שדווח, ועיקר האירועים עדיין לא מדווחים – אפילו לא למרכזים היהודיים. זו בעיה חמורה".

אי־דיווח נובע מחשש?

"רבים מהיהודים בוחרים להתעלם. אם מישהו קילל אותך ברחוב, לא תלך להתלונן. יש רצון לא להתבלט, אלא להיות חלק מאזרחי ארה"ב כולם. אנחנו מעריכים שעל כל אירוע מדווח יש בין חמישה לעשרה שלא דווחו".

וזה מקיף באמת את כל ארה"ב, או שיש מדינות שאין בהן אנטישמיות?

"מתוך 52 מדינות בארה"ב, דווחו אירועים אנטישמיים ב־49. זו אמירה משמעותית. גם במדינות שאין בהן כמעט יהודים, המעטים שישנם סובלים מאנטישמיות. אנחנו נמצאים בשיא של אירועים אנטישמיים בארה"ב".

אנחנו יודעים לשים את האצבע על המקורות להתגברות האנטישמית בשנים האחרונות?

"יש אנטישמיות שבאה מהימין הקיצוני שהכרנו אותה כבר שנים, יש אנטישמיות שמגיעה מהצד הפרוגרסיבי בשמאל והתחזקה מאוד בשנה האחרונה, ויש אנטישמיות פרו־פלשתינית שהתחזקה משמעותית בשנה האחרונה עד כדי פגיעה, ולכל זה מוסיפים את ה־BDS. מדובר בשלוש זרועות ותנועה שמחברת אותן בצורה מאוד חזקה. זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.

"בשנה שנה שעברה דיברנו על מחאת 'בלאק לייבס מטרס'. הם נתמכו על ידי יהודים בתחילת דרכם ואחר כך הכול התהפך על התומכים היהודים, כי המחאה הלכה ופרעה בעסקים של יהודים ובבתי כנסת. ייתכן שהנרטיב משתנה, וברור שארה"ב הגדולה והבטוחה נמצאת תחת זעזוע. זה הלך רוח כללי שצריך להדליק את כל הנורות האדומות".

אחת הפעילויות המרכזיות שעושה ההסתדרות הציונית עוסקת בחינוך ובכניסה לקמפוסים כדי לחזק את הסטודנטים היהודים. "במקומות הללו האנטישמיות מבעבעת בצורה מאוד קשה. אנחנו יודעים על כל מיני ארגונים שבעזרת נקניקיות ובירה עושים שטיפות מוח נגד העם היהודי באמצעות כל מיני קונספירציות. אנחנו כהסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית רואים את הנקודות הללו כאפיקי השפעה מרכזיים בעיצוב דעה שתשנה את המאזן האנטי־יהודי", אומרת ברץ־ריקס.

ומה לגבי ביטחון הקהילות? יש גם לצד הישראלי מה לעשות?

"אנחנו פועלים בנושא הזה, נעשות הדרכות ופעילויות להדריך גם את השליחים הישראלים שיוצאים לחו"ל וגם רכזי קהילות שמגיעים מחוץ לארץ לכאן. יש תוכניות הדרכה בנושאי חירום – מה עושים עד ששירותי ההצלה מגיעים. אנחנו כאזרחי ישראל מאוד מודעים לאיך מגישים עזרה ראשונה, איך מטפלים במקרי חירום, כי אצלנו חלק ניכר מהציבור הולך לצבא, מתנדב במד"א ונתקל במצבים הללו. בארה"ב זה לא כך.

"אנחנו מכשירים אותם לזהות מצבי חירום רגע לפני שהם מתרחשים. איך מזהים אדם חשוד, מה עושים, למי מדווחים. אם רואים תיק שלא במקום – לא פותחים אותו לראות מה יש בתוכו, אלא לוקחים כמה צעדים אחורה. זה האל"ף־בי"ת של חוסן קהילתי. אתה צריך להכיר את בית הכנסת ולדעת לא רק היכן ספר התורה והטליתות, אלא גם היכן מצויות יציאת החירום. זה דבר שצריך להיות תפור למידות הקהילה. צריך למצוא בכל מקום ולכל קהילה את התוכנית הייחודית שמתאימה לה, את המענה שמתאים לה. אני שמחה לומר שבכל שנה פונות אלינו בנושא הזה עוד ועוד קהילות שבעבר לא היינו בקשר איתן ואנחנו מסייעים להן".

קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, מזכירה שהעלייה החדה באנטישמיות התרחשה למרות תקופה של סגרים וריחוק חברתי בשל הקורונה. "יש לנו נתונים של שנת 2020 שכבר הראו שאירועים אנטישמיים ממשיכים להתרחש ברמה מאוד גבוהה, ושנה זו הייתה השלישית במספר מבחינת האירועים האנטישמיים. צריך לזכור שזו הייתה שנה של קורונה ובית וסגרים, ובכל זאת הסך הכולל של התקריות חצה את רף האלפיים בשנה אחת.

"ברור ש'שומר החומות' באמת היה קטליזטור לאירועים אנטישמיים, אבל בשנים האחרונות באופן כללי אנחנו רואים התגברות של התנכלות ליהודים בארה"ב, וזה נעשה בעצימות גבוהה יותר, רמת המסוכנות גוברת עד לאירועים קשים כמו שהיו בפיטסבורג, בפאוויי, בג'רזי סיטי, במונסי ובמקומות אחרים", היא מוסיפה.

האנטישמיות כבר לא מתבטאת רק בהקשר יהודי, כי בארה"ב אין הבנה מספקת להבדל בין יהודי לישראלי.

"זה נכון, יש זיהוי של יהודים עם ישראל, גם אם הם לא מסכימים עם המדינה, וזו אחת הסיבות שהרבה יהודים מרגישים תחת מתקפה. בסקרים שעשינו בקמפוסים גילינו שהרבה פעמים סטודנטים יהודיים מעדיפים להסתיר את הזהות היהודית שלהם, כי באופן אוטומטי הם מזוהים עם ישראל והדבר חושף אותם להתנכלויות רבות".

"ל־FBI יש נתונים בנושא פשעי שנאה, כשההגדרה היא תקיפות פליליות שהמניע להן הוא שנאה לציבור מסוים. באופן עקבי פשעי שנאה נגד הקהילות היהודיות מהווים יותר ממחצית מכלל המקרים בארה"ב, במיוחד בהתחשב בעובדה שיהודים הם מיעוט בין הרבה מיעוטים אחרים.

"למשל, באירוע האחרון בטקסס זה לא היה משהו מובהק של ימין או שמאל, אלא אנטישמיות מצד אסלאמיסטים קיצוניים. אנחנו רואים מהצד הימני־קיצוני הפוליטי האמריקני תיאוריות קונספירציה רבות נגד יהודים, ומהצד השמאלי אנחנו רואים שנושא הקונפליקט הישראלי־פלשתיני נותן חיזוק לעמדות אנטישמיות והופך לתירוץ למעשים אנטישמיים, ואליהם מצטרפת האנטישמיות והשנאה מהצד האסלאמיסטי הרדיקלי".

הליגה נגד השמצה גם פועלת באופן אקטיבי למען הביטחון של הקהילות, אבל האם הפתרון הוא רק להתמגן יותר?

"חובה לאבטח את הקהילות ואת בתי התפילה. לא ייתכן שיהודי לא יכול לגשת ולקיים פולחן דתי כרצונו. אנחנו נמצאים במהלך של פעילות ציבורית מול הממשל כדי שיגדיל את התקציב לאבטחת מוסדות לא ממשלתיים, כדי להבטיח את שלומם וביטחונם של מי שבאים להתפלל, ללמוד או לעשות כל פעילות יהודית אחרת. זה חייב להיות במקום הכי גבוה בסדר העדיפויות האמריקני.

"צריך גם להקצות יותר תקציבים להכשרת רבנים, ראשי קהילות ומנהיגים להתמודדות עם מצבי חירום, עם כניסת מחבל, עם לקיחת בני ערובה וכל מצב שהם עלולים להיקלע אליו כתוצאה מהתגברות האנטישמיות".

לוקחים את הביטחון לידם

בארה"ב מתנהל בימים אלה פולמוס סביב מינויה של פרופ' דברה ליפשטט לתפקיד השליחה המיוחדת של הממשל למלחמה באנטישמיות. ליפשטט היא חוקרת שואה מהמפורסמות בעולם ואף שימשה היועצת בכירה למוזיאון השואה בארה"ב, אבל המחלוקות בין הרפובליקנים לדמוקרטים מונעות את המינוי, שבשני הצדדים מאמינים שהוא הראוי ביותר.

במכתב ששלחו באחרונה 'איגוד הקהילות היהודיות האורתודוקסיות של אמריקה', 'הליגה נגד השמצה' ו'איחוד הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה' למחוקקים הרפובליקנים נכתב: "הקהילות היהודיות בעולם זקוקות לארצות הברית כדי שתנהיג את המאבק באנטישמיות. אסור לנו לבזבז זמן על מלחמות פוליטיות ולהשאיר את השחקן הראשי שלנו מחוץ למגרש".

קרול נוריאל אומרת שהמסר שעובר בעיכוב המינוי הוא שלילי ופוגע במאבק באנטישמיות בארה"ב. "אנחנו קוראים לממשל לקדם את מינויה של ד"ר דברה ליפשטט לתפקיד הזה, שהוא קריטי ומסמן דרך במאבק באנטישמיות, כדי שהיא תקדם מהלכים גם נגד האנטישמיות וגם לחיזוק הקהילות היהודיות. היא צריכה להיות שם כדי להוביל את מדיניות הממשל בתחומים הללו".

ליפשטט עצמה פרסמה מאמר ב'ניו יורק טיימס' ובו ביקשה לעודד את היהודים לבקר בשבתות בבתי הכנסת כתשובה לאנטישמיות המתגברת. "ללכת לבית הכנסת זו פעולה אלמנטרית. היא לא אמורה לדרוש אומץ, אבל בסוף השבוע שעבר דאגו להזכיר לנו שצריך אומץ כדי ללכת להתפלל. כשתוקפים בית כנסת, ההדים לא מורגשים רק בקהילה אחת. הרעד והפחד עובר בכל הקהילות. מאז הירי בפיטסבורג אני לא יכולה להיכנס לבית הכנסת שלי מהכניסה הראשית כי שירותי הביטחון אומרים שאי אפשר לאבטח אותה כראוי. זה לא מקרה יחיד, לא תמצאו דלתות פתוחות לרווחה באף בית כנסת באירופה או בצפון אמריקה. חוסן הוא חלק מה־DNA היהודי. משהו כאן לא בסדר, זה ברור, אבל אנחנו נתקן אותו. נגיע לבתי הכנסת ונתפלל ונמשיך בחיינו וננצח", סיכמה ליפשטט.

אבל נדרשים גם צעדים אופרטיביים. בממשל האמריקני לא מזלזלים בתחושות הקשות של יהודי ארה"ב אחרי תקרית בני הערובה בטקסס בשבת החולפת, והתובע הכללי האמריקני, מריק גרלנד, קיים שיחת זום עם ראשי יותר מ־1,200 בתי כנסת וקהילות ברחבי צפון אמריקה והצהיר כי הממשל לא יהיה סובלני לשום ניסיון פגיעה ביהודים או במוסדות יהודיים.

"אני יודע היטב שזה הפחד הכי גדול של כל קהילה. גם בבית הכנסת שלי יש ניידת משטרה שמאבטחת את התפילות. כך לא צריכים להיראות חיים יהודיים באמריקה, אבל למרבה הצער אנחנו מתמודדים עם איומים הולכים וגוברים", סיפר גרלנד, יהודי בעצמו.

במקביל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה החליטו לתגבר את יוזמתן לאבטחת קהילות יהודיות, אשר על פי התכנון, בשילוב עם מענקי התאמה מקומיים מתורמים שונים, עשויים להסתכם בכ־126 מיליון דולרים. המטרה היא להרחיב את תגבור האבטחה מ־50 הקהילות הקיימות לכל קהילה יהודית פעילה ברחבי ארה"ב, תוך הפעלת מודיעין אבטחתי ומתן מעטפת הגנתית לכל מוסד יהודי.

יהודי ארה"ב רוצים שלא לחשוש, אך הם ממשיכים להתמגן, לתגבר אבטחה ולהיות בכוננות ספיגה. בינתיים, שינוי ממשי של גרף האנטישמיות, למרבה הצער, לא נראה באופק.