דוד וכטל
דוד וכטל עצמי

1. גילוי נאות: אומנם מעולם לא זכיתי ללמוד בישיבת הר המור וכמדומני שמלבד ב'הקפות השניות' מעולם לא חצו כפות רגלי את מפתן הישיבה הגדולה הזו, אולם מאידך אינני מתיימר לדון במאמרו של ישראל מלמד באיזשהו אופן אובייקטיבי, כאילו אני צופה מהצד בריב לא לי.

בשנים האחרונות זכיתי להתקרב ולשמוע מעט מדברי רבני הישיבה ובראשם הרב צבי טאו שליט"א. דְבַרי כאן בהמשך הם דִבְרי מי שחושב שְרבּו גדול מעל כל שאר הרבנים ואין מי שישווה או ידמה לו בעמקות, בהבנה וב'שימוש תלמידי חכמים' של רבו הרב צבי יהודה זצ"ל ומתוך כך בהנחלת משנתו הרוחנית של מרן הראי"ה קוק זצ"ל. 'מה, אתה חושב שהוא יותר מכולם'?! כן, ממש ככה.

2. אז ראשית כמה תיקונים קטנים: האמירה שדברי הרב טאו ביחס לפרשיית הסופר חיים ולדר: "אינם מקריים ואינם נובעים מגישה ספציפית למקרה זה", יש בה קורטוב של אמת, אולם הקביעה ש:"לא הייתה כאן בדיקה וחקירה" של פרטי המקרים, פשוט איננה נכונה. הרב טאו הכיר את הפרשה לפרטיה עוד קודם למפגש עם הרב שמואל אליהו שליט"א.

3. הכותב הצר על כך שבהר המור מתעלמים מנושא הפגיעות המיניות ולא כתבו או דיברו על כך בשום צורה בעשרות השנים האחרונות. יכול להיות. מנגד, אינני מכיר ישיבה בה הנושא הזה כן מעסיק את הרבנים עד לכדי העברת ימי עיון וכתיבת מאמרים וספרים ביחס אליו.

עוד יש להוסיף, כפי שהכותב בעצמו ציין: "נושא הפגיעות המיניות הוא כלי נשק שובר שוויון במלחמה הפמיניסטית", עובדה שבפני עצמה מלמדת כי יש להיזהר מלהיסחף אחרי הקמפיינים המתוקשרים, שבעיקר משתמשים באוּמללוּת של נשים פגועות לטובת ליבוי המלחמה העולמית של הנשים בגברים.

4. "לא תמצאו מאמר אחד שיוצא מבית המדרש הזה המלמד זכות על הדור שלנו". תגיד, אתה רציני?

5. "פגיעתם הרעה של ארגוני הר המור". כמובן שהדברים הם הוצאת שם רע. "ארגוני הר המור" הם מופת של עיסוק ענייני בדעות ובירור רציני של שלל נושאים. מספיק להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון ליב"ה כדי לראות את הרצינות והענייניות של הארגון, שמשקיע שעות רבות וכספים מרובים בפרסום חומרי מחקר מהמעלה הראשונה.

"הנפגעים הרבים" מהארגונים הללו, כמו המפמ"רית לתנ"ך שציינת, הם אנשים מבוגרים שהביעו את דעתם בשלל נושאים וכל מה ש"ארגוני הר המור" היו צריכים לעשות זה בסה"כ להביא את דבריהם ודעותיהם לידיעת הציבור ומקבלי ההחלטות על מנת שיחליטו בתבונה האם הם ראויים לתפקידם או שמא הם ותפיסת עולמם הינם סכנה לשלום הציבור.

6. עוד ניסה כותב המאמר לטעון שהר המור ביחס להר הבית הינם כסאטמר ביחס לעליה וההתיישבות בארץ ישראל. לדידם של סאטמר: "החזרה לארץ תהיה רק כשעם ישראל כולו יחזור בתשובה ויהיה במדרגה הטהורה", ולדידם של אנשי הר המור: "עד שעם ישראל לא יהיה כולו טהור ובמדרגה הראויה לא נוכל לחזור להר הבית".

אז ראשית, באמת אין להשוות בין מדרגת ארץ ישראל למדרגת הר הבית ובין מה שנדרש כדי לזכות למדרגה הזו ובין הנדרש כדי לזכות למדרגה הזו, ואין כאן המקום להאריך. אולם כבוד הכותב המלומד, עד שאתה מלין ורוטן על רבני הר המור, מדוע אינך מלין ורוטן על הראי"ה קוק עצמו, שהוא הוא מורה הדרך של רבני הר המור בתחום הזה. ועוד דע לך, שאת הביטוי: "ביחס להר הבית אנחנו סאטמר" (או יותר נכון: נטורי קרתא), לא המציאו בשכונת הר חומה בשנים האחרונות, ומי שחתום עליו הוא לא פחות ולא יותר: הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.

[אגב, חילוק פשוט ישנו בין ימי שיבת ציון בעליית עזרא הסופר ובין ימינו אנו. "שלושה נביאים עלו עמהם מבבל", והם שהורו לבנות את הבית על אף המצב].

7. "בהר המור אסרו את לימוד כתבי הרב קוק". מה יש לומר על המשפט הנ"ל, חוץ מזה שהוא פשוט שקר מוחלט. מאין לי שאני צודק ודברי הכותב הם בדיה והזיה? פשוט הסתכלתי במערכת השיעורים של הישיבה הקדושה הזו וראיתי. כיוון שהכותב בעצמו יודע שהעובדה הזו איננה נכונה, הוא מוסיף ומציין שאלו מבני הישיבה שכבר מורשים לעיין בספר אורות ולא רק בדברי המוסר של הרב קוק בעין איה, נאלצים לשמוע שיעורים בהם מסבירים להם איך דברי הרב באורות מסוכנים, אינם כפשוטם ומיועדים אך ורק למלאכי השרת.

8. אמת הדבר שאת ספר אורות, והאמת היא שגם את כל שאר כתבי הרב קוק זצ"ל, מלמדים בהר המור בצורה מאוד רצינית ועיונית, בצורה מאוד דקדקנית ולא שירית ופיוטית, ואולי על כך יצא הקצף של כותב המאמר. במקום להתפייט על סגנונו המליצי של הרב, יופי השפה, רוממות הרוח והתנשאותו לאידיאלים עליונים, יושב לו הרב טאו, בגילו המופלג, עם עיפרון ומחק ומנסה להבין כל משפט מתחילתו ועד סופו, איך כל מילה בו נצרכת ומה רוצה מרן הרב ללמדנו בכל פיתול נוסף של משפטיו הארוכים. האמת היא שסגנון כזה של לימוד פוגם קצת בתחושת הרומנטיקה, מוציא קצת את הרוח מהמפרשים והורס לנו הרבה פתגמים יפים לקירות בית הספר.

ספר אורות, כשאר כתבי הרב וכשאר תורת משה רבינו ע"ה, זקוקים שיהיה מי שיבאר את הכתוב בהם ומחייבים שיהיה מי שידע להורות מה בהם הלכה למעשה, למי ומתי. "ראשית חכמה יראת ה'", ובעינינו ראינו ואנו רואים מה מצבם של רבים מהלומדים את כתבי הרב שלא זכו לרבנים המסוגלים להורות דרך ולכוון. עיין ערך ציבור גדול ויקר, היודע לעטר את קירות סניפי תנועות הנוער שלו בתמונות ופתגמים של הרב, אך לא מצליח לגדל יהודים פשוטים הנאמנים להלכה ויהודיות פשוטות המכסות את ראשן ונמנעות מלשחות עם גברים זרים באותה בריכה.

עבור בניין המוסר, יראת השמים והאמונה של ציבור נדרשים תלמידים חכמים ורבנים שלא מיד מוציאים החוצה כל מה שהם יודעים ומתקשטים בפסקאות נוצצות מהקבצים, אלא כאלו היודעים להורות דרך של צעידה מחיל אל חיל.

9. ר' ישראל היקר, איני מכיר אותך אישית יותר מהמעט הכתוב אודותיך ברשת, אבל דברים כגון דא מסורים לשיקול דעתם של גדולי הדור, אנשים המשקיעים את חייהם בבירור משנתו הרוחנית של מרן הרב, העוסקים ומבררים, לומדים ומלמדים כבר למעלה מחמישים שנה. טוב טעם ודעת כאלה, חוכמה ובינה מהסוג הזה, לא סביר שיזכה להם מי שעל הדרך, במקביל ללימודי חינוך מיני באוניברסיטה, גם קבע עיתים לתורה. ואם הוא תמה עליהם, אנחנו תמהים עליו.

10. לפני שכתבתי התלבטתי אם בכלל נכון להגיב כיוון שמרבית הדברים של כותב המאמר מופרכים לחלוטין וכמעט כל אדם ידע לעמוד על כך. אלא שלמרבה הצער ניסיון העבר מלמד ששקרים וטעויות שחוזרים עליהם עשרות פעמים במשך עשרות שנים, בסוף מתקבעים כאמת מוחלטת וכמציאות שאין להכחיש עד לכדי מצב בו כל דיון ביחס לדברי הרב טאו ושאר רבני הישיבה מתחיל במספר 'אמיתות' ו'מושכלות ראשוניים' בנוגע אליהם, המלמדים שהשקרים והטעויות מצאו להם מקום בליבו של הציבור. אז אומנם רבני הישיבה בחרו בדרכם של חסידי ישראל, בדרך של "שומעים חרפתם ואינם משיבים", אך לי כתלמיד נכונה יותר הדרך של: "כל הנחשד בדבר שאין בו, צריך להודיעו".