הצייר וחתן פרס ישראל, משה קופפרמן מת ביום שישי בגיל 77 בקיבוצו לוחמי הגטאות.
משה קופפרמן, מהציירים הבולטים בישראל, נודע בעצמאותו ובמקוריות סגנונו האמנותי, שייחודו בתמציתיות דלת צבעים, העשויה שכבות גוונים של אפור-סגול וקווי שתי וערב.
קופפרמן נולד ב-1926 בירוסלב (גליציה) בפולין. ב-1941 הוא גורש עם משפחתו לאוראל וב-1942 לקזחסטאן. ב-1946 חזר לפולין ומשם עלה לישראל ב-1948, דרך מחנות "שארית הפלטה" בגרמניה, והיה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות. למרות היותו בן לדור השואה, לא הגדיר עצמו קופפרמן מעולם כאמן המבטא אותה.
בתחילת חברותו בקיבוץ לוחמי הגטאות לא עסק קופפרמן בציור אלא אחרי שעות עבודתו כתפסן בבניין. רק כעבור שנים הכיר בו הקיבוץ כמי שעבודתו אמנותו ושחרר אותו מעבודת הכפיים. במשך השנים הוכר משה קופפרמן בארץ ובעולם. הוא הציג תערוכות בשטדליק מוזיאום באמסטרדם (1981), במוזיאון לאמנות מודרנית ז'ורז' פומפידו בפריס (1987), במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב ובמוזיאונים רבים אחרים וחשובים בעולם.
בגלריה "גבעון" בתל אביב הוצגה לפני שלוש שנים תערוכתו של קופפרמן, בה התייחסות ראשונה מצידו לשואה. הוצגו בה תשע עבודות השייכות לסדרה "די קריעה", (הקריעה, באידיש) שנעשו בין השנים 97-99. שלוש מהעבודות הללו מוצגות דרך קבע ב"בית לוחמי הגטאות" בקיבוץ לוחמי הגטאות.
ביום העצמאות 2000 קיבל משה קופפרמן את פרס ישראל על מפעל חייו. בנימוקי השופטים להענקת הפרס נכתב כי "יצירתו של משה קופפרמן ניצבת היום בכותל המזרח של אמנות ישראל." וכי יצירתו מצטיינת "בביטוי ייחודי, עצמאי ופרטי מאוד, שאינו דומה לאבסטרקט כלשהו ואינו ניתן לחיקוי.."
השופטים כתבו בנימוקיהם כי "קופפרמן מעיד על עצמו שאינו מבדיל בין עבודה הנדרשת מחבר משק ובין עבודתו בסדנה.
הוא אינו מאמין בביקורים מקריים של המוזה. הוא משכים כמו כל החברים לעבודה. הוא מתחיל בלי שינסח לעצמו תכנית ובלי שתחילת המעשה תעיד על סופו וגם בלי שיידע ברורות מה יהיה מראיה הגמור של התמונה שהוא עומד לצייר.
"..כל תמונה של קופפרמן היא עבודה של גילוי והצנעה. רבדים רבדים מונחות החוויות אלו על גבי אלו, שכבות שכבות המכסות כמעט על מה שמונח תחתיהן. את הבד החדש וכן את הנייר הנקי הוא מתקיף ברישום נרגש ועז, בשרבוט אקספרסיבי רב-עוצמה, ואז מתחיל תהליך הכיסוי וההצנעה.
הוא מכסה את הרישום המקורי ברישומי גרפיט מסורגלים, פסים גסים, או גם דקים, בגרפיט רחב או בעיפרון דק, ומסתיר גם אותם בצבע עכור בעזרת גליל סיידים, ואז חוזר ורושם וחוזר ומכסה, עד שהתמונה נראית ככלוב שאפשר להציץ בעד סורגיו אל נבכי אין סוף..."
משה קופפרמן יובא למנוחות ביום א' בבית העלמין בקיבוצו לוחמי הגטאות.
משה קופפרמן, מהציירים הבולטים בישראל, נודע בעצמאותו ובמקוריות סגנונו האמנותי, שייחודו בתמציתיות דלת צבעים, העשויה שכבות גוונים של אפור-סגול וקווי שתי וערב.
קופפרמן נולד ב-1926 בירוסלב (גליציה) בפולין. ב-1941 הוא גורש עם משפחתו לאוראל וב-1942 לקזחסטאן. ב-1946 חזר לפולין ומשם עלה לישראל ב-1948, דרך מחנות "שארית הפלטה" בגרמניה, והיה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות. למרות היותו בן לדור השואה, לא הגדיר עצמו קופפרמן מעולם כאמן המבטא אותה.
בתחילת חברותו בקיבוץ לוחמי הגטאות לא עסק קופפרמן בציור אלא אחרי שעות עבודתו כתפסן בבניין. רק כעבור שנים הכיר בו הקיבוץ כמי שעבודתו אמנותו ושחרר אותו מעבודת הכפיים. במשך השנים הוכר משה קופפרמן בארץ ובעולם. הוא הציג תערוכות בשטדליק מוזיאום באמסטרדם (1981), במוזיאון לאמנות מודרנית ז'ורז' פומפידו בפריס (1987), במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב ובמוזיאונים רבים אחרים וחשובים בעולם.
בגלריה "גבעון" בתל אביב הוצגה לפני שלוש שנים תערוכתו של קופפרמן, בה התייחסות ראשונה מצידו לשואה. הוצגו בה תשע עבודות השייכות לסדרה "די קריעה", (הקריעה, באידיש) שנעשו בין השנים 97-99. שלוש מהעבודות הללו מוצגות דרך קבע ב"בית לוחמי הגטאות" בקיבוץ לוחמי הגטאות.
ביום העצמאות 2000 קיבל משה קופפרמן את פרס ישראל על מפעל חייו. בנימוקי השופטים להענקת הפרס נכתב כי "יצירתו של משה קופפרמן ניצבת היום בכותל המזרח של אמנות ישראל." וכי יצירתו מצטיינת "בביטוי ייחודי, עצמאי ופרטי מאוד, שאינו דומה לאבסטרקט כלשהו ואינו ניתן לחיקוי.."
השופטים כתבו בנימוקיהם כי "קופפרמן מעיד על עצמו שאינו מבדיל בין עבודה הנדרשת מחבר משק ובין עבודתו בסדנה.
הוא אינו מאמין בביקורים מקריים של המוזה. הוא משכים כמו כל החברים לעבודה. הוא מתחיל בלי שינסח לעצמו תכנית ובלי שתחילת המעשה תעיד על סופו וגם בלי שיידע ברורות מה יהיה מראיה הגמור של התמונה שהוא עומד לצייר.
"..כל תמונה של קופפרמן היא עבודה של גילוי והצנעה. רבדים רבדים מונחות החוויות אלו על גבי אלו, שכבות שכבות המכסות כמעט על מה שמונח תחתיהן. את הבד החדש וכן את הנייר הנקי הוא מתקיף ברישום נרגש ועז, בשרבוט אקספרסיבי רב-עוצמה, ואז מתחיל תהליך הכיסוי וההצנעה.
הוא מכסה את הרישום המקורי ברישומי גרפיט מסורגלים, פסים גסים, או גם דקים, בגרפיט רחב או בעיפרון דק, ומסתיר גם אותם בצבע עכור בעזרת גליל סיידים, ואז חוזר ורושם וחוזר ומכסה, עד שהתמונה נראית ככלוב שאפשר להציץ בעד סורגיו אל נבכי אין סוף..."
משה קופפרמן יובא למנוחות ביום א' בבית העלמין בקיבוצו לוחמי הגטאות.